אור ברסלב
אצבעותי למלחמה חלק ב' › אנחנו וצעצועינו

אצבעותי למלחמה

חלק ב' · אנחנו וצעצועינו

כשלאמא שלך יש קצת זמן, היא קופצת בחבל עם השכנה??!!

–"אבא?"

אין תגובה.

–"אבא?"

אין קול ואין עונה.

"א–ב–א, אתה שומע?"

"מה מה, אמרת משהו?"

"אני רוצה לספר לך מה היה היום בחיידר"

"כן, אתה יכול להביא, אני לא מתנגד"

"הרב'ה הכריז היום על מבצע הקשבה"

"אבל תוסיף למים כמה קוביות קרח..."

"אבא, מה קוביות קרח עכשיו?"

"לא ביקשת להציע לי מים קרים!?"

"לא, רק רציתי לספר לך על מבצע הקשבה"...

הוא חוזר הביתה לאחר יום עבודה ארוך, ילדיו ששים ושמחים לקראתו. סוף סוף הם כבר רואים את אבא שלהם. אבל מה שקורה, לאחר כמה משפטים קצרים, הוא צונח לתוך הכורסא בסלון ואוטומאטית, בלי לחשוב אפילו, הוא מוציא מכיסו... כמובן, סמארטפון ותופס את זה בכף הקלע שלו, וכבר לאחר מספר שניות... זהו! הוא כבר לא כאן! הוא מרחף לו בעולמות "העליונים" (יותר נכון "התחתונים").

ילדיו המסכנים מתרוצצים סביבו ומנסים לקבל ממנו טיפ טיפה של יחס וצ'ומי, אך הוא שקוע בתוך המסך כמו שיכור... לא שם לב לכלום, לכל מה שקורה סביבו.

כל הילדים בבית יודעים בעל פה, מה שהוא חוזר ואומר להם כל הזמן... "אני צריך את המכשיר אך ורק לצורך פרנסה...". אבל אם זה כך, אז מה כל כך דחוף עכשיו להתעסק עם הסמארטפון לאחר שהוא חוזר הביתה??

כי לפי הכמות של השעות שהוא מתעסק גם בבית, נראה שהוא מינימום מנכ"ל של חברת מטוסי 'אל על'. אבל מה לעשות שאת המיליונים הם לא רואים בסוף החודש...

אתה בטח סקרן ידידי היקר לדעת מה מעסיק אותו כל כך בסמארטפון?

אתה לא תאמין... הוא יושב ומשחק ב...

טטריס!!!

כן, כן, על הכורסא יושב אדם מגודל בעל משפחה ל–5, 6, 7, ילדים, שבמקום להתייחס לילדיו הוא יושב במשך 4 ו–5 שעות ומשחק במשחק המתאים לילדים שגילם בין 7 ל–10!!!

מידי פעם הוא עובר למשחק "שוטרים וגנבים" וכמובן גם למרוץ מכוניות...

בין לבין הוא מתעדכן במספר ידיעות המכילות על פי רוב ליצנות ורכילות שנשלחו אליו מעוד כמה משועממים ריקים וחסרי תוכן כמוהו.

מי שעומד מן הצד ומביט בו, חושב שבאמת מדובר באחד "הכבדים" ביותר שיש לו קומה שלימה במגדלי 'עזריאלי'. משום שהקמטים הרבים החרושים על מצחו כתוצאה ממאמץ של ריכוז גבוה ופניו שמראות מתח ולחץ... משווים לו מראה של איש עסקים באמצע העבודה.

אך את האמת אנחנו יודעים, הוא נמצא עכשיו במתח כי הוא צריך "לפוצץ" כמה שיותר גנבים במשחק שלפניו...

כך חוזרת ההצגה הזאת על עצמה מידי יום ביומו, ושוב, לא לשכוח מדובר כאן במכשיר המיועד "אך ורק" לצורך פרנסה...

נכון לעכשיו קיימת בעיה קשה מאוד של חוסר תעסוקה לאותם אנשים ביום השבת.

הניתוק מהמכשיר למשך יום שלם כמעט מעביר אותם על דעתם.

אך ככל הנראה לא רחוק היום בו ייפתח גמ"ח מיוחד שייקרא גמ"ח "משחק של שבת".

מדובר בגמ"ח שייתן מענה של תעסוקה איכותית למשועממים בזמני התפילות.

ככה שאל תתפלאו לראות בעתיד הקרוב, בסביבות הבתי כנסיות שלכם אברכים רכונים על ברכיהם ומשתעשעים בצעצועי ילדים. אלו ישחקו ב"פליימוביל", קבוצה אחרת תעסוק בבנייני יצירות נוי מ"קליקס", ויגדיל לעשות אב למשפחה ברוכת ילדים שבמרץ ובחדוות נעורים יעמוד ויפריח בלונים ממקלון הנטבל במי סבון...

מי יודע?

את מי אתה אוהב? את אבא? את אמא? או את...

היה סיפור בבית ספר אחד בירושלים. בית ספר מאוד איכותי.

בת בכיתה ח' סיפרה סיפור מרגש, באמת מרגש, על הטרגדיה האיומה שקרתה 'בבומביי'.

היא מספרת על ילד בשם מוישל'ה שהוריו נרצחו בגלל היותם יהודים. ה' ירחם. והיא מספרת שמוישל'ה בהלוויה בכה... והעובדת הגויה שעבדה בבית, החזיקה אותו על הידיים ונתנה לו כדור...

והוא בכה: "אמא... אמא...", ולא היה מי שיטפל בו. בקושי הוא מכיר את הסבא והסבתא.

באמת סיפור מרגש.

אבל מה הייתה הבעיה...

היא סיפרה את זה 24 שעות לאחר שהתרחש האירוע הזה ב'בומביי'.

אותה מורה בכיתה ח' בירושלים, היה מותר לה לבכות ולהוריד דמעות על הסיפור הטראגי הזה.

אבל תוך 24 שעות היא הייתה אמורה לקרוא להורים לסדר: "מאיפה הבת שלכם ראתה את מוישל'ה בוכה תוך 24 שעות??"

הרי לא מכרו דיסקים של זה ולא היה סרטים בחול המועד על המקרה, איך היא ראתה את זה אם לא בבית דרך האינטרנט???

וגם אם אתם צריכים אינטרנט לפרנסה... וכי זה מתיר לבת שלכם בכיתה ח' לראות את מוישל'ה בוכה?? וכי זה מתיר שיהיה אתר חדשות חילוני פתוח??

בינתיים מה קולטת הילדה? שלשבת מול מסך מחשב, זה בהכשר של ההורים!

הילדים מתרגלים לעובדה שהמחשב הוא חלק מכלי הבית. כמו שיש מכונת כביסה, מייבש כביסה, מקרר, תנור אפייה ומיקרוגל... יש גם מחשב!

(יכול להיות שבחבילת חתנים לקניית ריהוט באופן מרוכז, יהיה גם מחשב בעתיד! אולי יש כבר...)

זאת עלינו לדעת בצורה ברורה וחד משמעית: אסור שהמחשב יהיה רהיט בבית!!!

סיפר הרב פינק:

"הגיעו אלי פעם זוג לייעוץ בקשר לחינוך ילדים.

שאלתי אותם: "ואיפה הילדים?"

הם אומרים: "הקטנים ישנים"

"והגדולים...?"

"הגדולים מסודרים כבר"

"בני כמה הם?", שאלתי.

"בני 10, 11"

"מה זה מסודרים? מה הם עושים כרגע?"

הם עונים: "הרב, זה בסדר, הם יכולים לשבת 4 שעות מול המחשב מבלי להרגיש שאנחנו לא בבית"

אמרתי לאותו זוג: "תלכו מהר הביתה! אתם לא צריכים עזרה ממני בחינוך ילדים. לכו הביתה ותהיו אבא ואמא לילדים שלכם ותראו שכל בעיות החינוך יסתדרו!"

המחשב היום נהפך לביבי סיטר! – הוא מזמן החליף את אמא ואת אבא!!!

בליל שבת אחד, יצא לי לדבר עם הרב אריה שכטר על נושא המחשב והאינטרנט.

הוא אמר לי, שלמעלה מ–60% מילדים ובני נוער, היו מעדיפים את המחשב יותר מאשר את ההורים!!!

זאת אומרת, אם פעם היו שואלים את הילדים, את מי אתה אוהב את אבא או את אמא? והילד היה עונה את שניהם, אז היום אם נשאל את מי אתה אוהב את אבא או את אמא?

רוב הילדים היו עונים את... המחשב!!!

נורא.

הן שוכבות על הריצפה ומתחילות לבכות...

מה גורם להיפראקטיביות? או מה מחריף את ההיפראקטיביות? תופעה שהיא די נפוצה היום בקרב ילדים?

כל ילד צריך להוציא אנרגיה. ה'חזון איש' פעם ראה ילד יושב על המדרכה ואינו עושה כלום.

אמר לו ה'חזון איש': "ילד חמוד, קום! רוץ! קפוץ! תשתולל! תעשה משהו! אל תשב סתם כך על המדרכה, זה לא בריא לך".

'החזון איש' רצה שהילד יוציא את כל האנרגיה שלו משום שזה יועיל להתפתחות הנפשית שלו.

בישיבת ליקווד של רבי אהרן קוטלר, היה כדורגל ביום שישי בין 2:00, ל–3:00 בצהריים.

יום אחד ראה רבי אהרן שהם לא משחקים אז הוא שאל: "מה קרה?"

אמרו לו, שהכדור התפוצץ.

הוא נתן להם מיד חמישים דולר ואמר להם: "לכו תקנו כדור חדש!"

הוא ידע שאם הבחורים לא ינקזו את הלחץ הזה, הם ינקזו את זה בחדרי חדרים.

שאלו פעם את אחד הגדולים, "מה ילד צריך לעשות?"

הוא השיב מיד: "הוא צריך להקפיד על שלושה דברים חשובים: לשחק, לשחק, ולשחק"

כי מי שלא ישחק בגיל 3 ישחק בגיל 30. כל ילד חייב לפרוק את המרץ שלו.

פעם היו משחקים בקלאס, בגומי, בחבל, בכדורגל, בכדורסל, בחמש אבנים...

מה עשו היום ההורים "החכמים"? חיברו אותו למחשב! – השאירו לו את כל המרץ בפנים!

שם הוא רואה סרטים, שם הוא משחק במשחקים, הוא איננו מוציא שום אנרגיה! כלום!

סיפרה הרבנית סיאני:

"הלכתי באחת השכונות היוקרתיות בחולון, ואני רואה גינות מרהיבות, גינות פאר יפיפיות, מתקנים משוכללים, צבעוניים, מושכים את העין... ואין שם אף אחד! הכל שומם!

אמרתי, "טוב בטח הכל חדש, אולי עוד לא גרים פה"...

אמרה לי מישהי: "לא, מה פתאום?!... כולם בבתים שלהם מרותקים למחשב!!!"

כל מרץ שילד צריך להוציא באופן טבעי... הולך ונאגר בו!! מרץ כזה שהולך ונאגר אצל ילד והילד לא פורק אותו... בסופו של דבר הוא יתפרץ! וכשהוא יתפרץ... זה כבר לא טוב.

הילד באותו רגע נהפך להיות פראי, צעקן, חסר סבלנות, לא מרוכז, משתולל, מציק, לא יכול לשבת במקום אחד... בקיצור, ילד היפראקטיבי!

היה אברך שהתבלבל וקנה מחשב יחד עם כמה סרטים מצויירים כדי שהילד "ישתחרר" קצת...

הוא קלט שהיה אסור לו לעשות את זה.

כמובן שהוא מיד זרק את זה מהבית ורשם את הבן שלו לחוג לשחייה.

שלוש פעמים בשבוע הילד שלו הולך לחוג – עושה התעמלות! פורק שם את המרץ שלו! – וחוזר מרוצה. העיקר שהוא לא מתנוון/ל מול המסך!!!

הילד רוצה להתפרק? אין בעיה!

תן לו מטקות, כדורגל, כדורסל, כדור עף, כדור יד, טניס שולחן, עבודות נגרות, קרמיקה, עבודות גבס, פיסול, מקרמה, שחייה, שייט, ציור, מחול, גזירות נייר, קיפולי נייר... שיפעיל כמה שיותר את הגוף שלו. זה כן! אבל...

לא מסך!!! לא מסך!!! לא מסך!!! – זה ממכר, זה מנוון, זה מטמא, זה הורס.

סיפר הרב שטיין:

"אמרה לי אשה אחת: "הרב, זה כל כך נכון כל הסיפורים האלה עם המחשב, אבל מה אני יכולה לעשות הילדות שלי לא נותנות לי להוציא את המחשב!"

אמרתי לה: "מה לעשות כשיש "נחש" בבית? מזמינים "לוכד נחשים"...

"כן, אבל הן לא רוצות!"

שאלתי אותה: "בנות כמה הילדות שלך?"

היא עונה לי: "4 ו–6"

"מה הן עושות כשאת לא מרשה להן?"

"הן לא רוצות לאכול. לא רוצות ללכת לגן ולבית ספר. הן שוכבות על הריצפה ומתחילות לבכות..."

הייתי המום. איזה הורים חסרי חוט שידרה! איזו רפיסות! לא יכולים להתמודד עם ילדות קטנות. איפה הסמכות ההורית?? מה זה?! אבא או אמא כבר לא יכולים להחליט??!

אמרתי לה: "גברת! עדיף שהן תבכינה שבוע מאשר שאת תבכי כל החיים שלך!!!

תני להן תחלופה! תרשמי אותן לאיזה חוג! ציור או מחול... אבל לא מסך!!!"

תוכן העניינים

אצבעותי למלחמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה