אור ברסלב
אצבעותי למלחמה חלק א' › מה, הוא לא יענה לו?!

אצבעותי למלחמה

חלק א' · מה, הוא לא יענה לו?!

מי בכלל קורא היום ספרים??

בשעה 8 וחצי התכנסו להם כעשרה מלמדים בחדרו של המנהל סביב שולחן עם כיבוד קל.

בראש השולחן יושב לו כבוד המנהל הנכבד ומביט בשביעות רצון שלא חסר אף אחד מהמלמדים.

"ברוך ה' כולם כאן", הוא אומר בחמימות. ואז מתחילה החגיגה.

צלצול אחד נחמד ונעים פותח את האסיפה בשיר "הוא יפתח ליבנו בתורתו, בתורתו, בתורתו..."

ואחד המלמדים, דווקא מהרציניים והמבוגרים שבהם, פותח את פלאפונו.

"זו אשתי! נו, מה עושים?" הוא השאיר אותה במצב שהיא כל רגע צריכה לצאת לבית חולים ללדת, נו, חשש פיקוח נפש.

הוא מתנצל למנהל ויוצא לרגע לפרוזדור.

כעבור דקה הוא נכנס לחדר המנהל, מרים את התיק שלו ואומר למנהל בשפה ברורה ונעימה: "אני צריך לקחת את אשתי לבית חולים ללדת, אני ממש מתנצל, שיהיה רק בשמחות..."

"טוב, שיהיה רק בשמחות", חוזר המנהל על המשפט, ותיכף הוא חוזר על לשוחח על הנושא הראשון שעמד על הפרק. לא לפני שהוא מבקש בכל לשון של בקשה להעביר את הפלאפונים למצב רוטט. "ננהג באסיפה הזאת כמו שעת הלימוד עם הילדים", הוא אומר.

באותה שנייה רוטט פלאפון נוסף.

על הקו היה אבא של אחד המלמדים. מה, הוא לא יענה לו?! כיבוד אב דאורייתא!

הוא קם, מתנצל, יוצא בחוץ ועונה לאבא שלו בכבוד. האב בסך הכל רצה לשאול אם הם חושבים לבוא לשבת. השיחה הסתיימה לאחר חמש דקות והמלמד שב למקומו.

הצלצול הבא הגיע דווקא מכיסו של המנהל, ששכח משום מה להעביר את צלצול פלאפונו לרוטט.

טוב, בן אדם זה בן אדם.

הוא מוציא את המכשיר, לא רק בשביל לכבות אותו אלא גם לראות במה מדובר. רק לראות וזהו.

אבל כשהוא ראה על הצג את המספרים הארוכים עם הרבה אפסים כמו מהטלפונים מחוץ לארץ, הוא כבר לא שלט בעצמו. מי יודע מי זה יכול להתקשר עכשיו מחו"ל...?

אולי אחד התורמים הנכבדים, אולי תורם חדש...?

הוא ענה לטלפון ודיבר בעברית עילגת. זה היה כנראה מישהו מחו"ל שרצה לשלוח כסף לארץ למישהו, ושאל אם אפשר להעביר את זה דרך החשבון בנק של התלמוד תורה.

המנהל הסכים. למה לא? שווה ליצור קשר עם יהודי עשיר מחו"ל.

המנהל שאל בנימוס אם אפשר ליצור קשר עוד שעה. ומשנענה בשלילה, החליט להמשיך את השיחה עם היהודי. הוא מקריא לו באנגלית ספרה ספרה. מספר בנק, מספר סניף, מספר חשבון, מספר עמותה, מספר תיק ממשלתי...

המלמדים, שישבו סביבו, מה עשו בינתיים?

הוציאו איש איש את פלאפונו בידו, ומיד כל אחד נזכר בטלפונים שהוא חייב לעשות עוד הערב.

זה צריך להזמין בדחיפות חשמלאי לתקן את המקרר...

זה מדבר עם המשגיח בישיבה של בנו...

זה התקשר לאחיו...

זה לאחר ההורים של ילדי הכיתה...

זה לחברת פלאפון לברר על מה יצא לו כזה חשבון מנופח...

זה לבנק להתעדכן מה מצב המינוס...

בקיצור, כשסיים המנהל את שיחתו הוא מצא את עצמו יושב בראש שולחן הדומה למרכזיית טלפונים.

הוא רומז לצוות המלמדים לסיים את השיחות, ואכן מספר מלמדים הצליחו לסיים תוך דקה שתיים. והשאר?

או ששקעו להם שם בעיצומו של וויכוח סוער עם הצד השני, או שניסו לרמוז לצד השני על סיום השיחה ונענו בשלילה.

בקיצור, חלק מהמלמדים נאלצו לעמוד ממקומם כשידם האחת אוחזת בפלאפון ובידם השנייה רמזו למנהל שהם יוצאים לפרוזדור ותיכף ישובו לאסיפה שבעצם עוד לא התחילה...

תוכן העניינים

אצבעותי למלחמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה