אור ברסלב
אצבעותי למלחמה היום שאחרי › חתול שחור

אצבעותי למלחמה

היום שאחרי · חתול שחור

גמל בפיתה?!

"עוד מעט כבר לא יהיה לך קוקו", אומרת אמא לשרוליק בן ה–3.

"אני יודע", אמר שרוליק. "אנחנו ניסע לרבי שמעון בר יוחאי ושמה יעשו לי חלאקה... נכון?"

"נכון!", אמרה אמא וחיבקה אותו. "אבא יעטוף אותך בטלית", סיפרה לו אולי בפעם האלף, "ויקח אותך על הידיים לחיידר ו..."

"ו... שרוליק לא יציץ החוצה!", השלים שרוליק בנה היקר, גם כן בפעם האלף, "כי אסור להציץ מהטלית, נכון מאמי?"

"נכון, צדיק'ל!"

היום הגדול הגיע. 7:05 בבוקר. שרוליק משפשף את עיניו וניגש אל הכיור הקטן ליטול ידיו.

אמא עומדת מאחוריו נרגשת. אבא לוקח את החליפה השחורה והחגיגית שחזרה מהניקוי יבש והלביש בה את שרוליק.

על השולחן במטבח כבר המתינה עוגת דבש עסיסית עליה כתוב את הפסוקים המרגשים באותיות של קצפת: "ה' נתן לי לשון לימודים...", "ואנכי לא מריתי אחור לא נסוגותי...".

אמא הכינה 24 שקיות תפוחות של ממתקים לילדי החיידר, בקבוק יין וחבילת כוסות, צנצנת דבש, שקיות טופי למקרה חירום...

"הכל מוכן?"

"כן, הכל מוכן!"

"בוא שרוליק", לוחש אבא ופורש עליו את הטלית.

שרוליק מתקרב ואבא עוטף אותו היטב. רק נעליו של שרוליק מציצות. אבא נותן נשיקה לשרוליק ושניהם יוצאים לדרך.

"היית מקסים שרוליק!", מנשקת לו אמא כשהם חזרו הביתה עמוסי חוויות. עיניה של אמא אדומות מהתרגשות, כשהיא מכניסה את שאריות עוגת הדבש למקרר.

אמא פונה לבדוק שאכן כל החלונות בבית סגורים. גם את דלת המרפסת היא דואגת לנעול, ומגיפה את התריסים.

יום גדול הוא היום הזה, ועליה לשמור על עיניו הטהורות של הפיקדון היקר שהופקד בידיה.

החלונות יישארו מוגפים עד הלילה, שחס ושלום לא ייתקלו עיניו של שרוליק במראה שאיננו טהור.

"אבל אני רוצה לרדת למטה!", מבקש שרוליק לאחר שהספיק לסיים את ארוחת הצהריים. "כמעט כל יום אנחנו יורדים לגינה... נכון?"

"נכון. אבל היום לא". איך אפשר להסביר מנהגים גבוהים כל כך לזאטוט שכל כולו בן 3?

"רוצה לרדת למטהההה...", הוא נשכב על הריצפה וצורח...

אמא אובדת עצות ולא יודעת מה לעשות.

ואז...

"ה–מ–ח–ש–ב!", הבזיק פתאום במוחה של אמא, איך לא חשבה על כך קודם?!

"בוא תראה דבר מעניין שרוליק...", היא קוראת לו. ופונה להדליק את הגולם שרובץ על השולחן הפינתי בסלון.

אמא מקליקה פה ושם, עולם מרתק נפתח בפני עיניו הגדולות של שרוליק בן ה–3 שמשתתק באופן מידיי.

אמא מביטה בפניו המרותקות למחשב ומשחררת נשימת הקלה...

המחשב, שעד עכשיו שימש אותה לעבודות גרפיקה, עכשיו משמש אותה לבייבי סיטר... איזה יופי.

שעה עוברת... ועוד שעה... ועוד שעה... עיניו של שרוליק עדיין דבוקות בהתלהבות במסך המרצד.

אל חשש! השחקנים שבסרט, הם כשרים למהדרין מן המהדרין! חלק מהם עם זקן ארוך או בשטריימל שאפילו ה'בעל שם טוב' הקדוש לא זכה ללבוש כמוהו.

הם מדברים בלשון הקודש ואפילו אומרים מידי פעם "ברוך ה'" או "בעזרת ה'".

הסרט נגמר.

שרוליק משפשף את עיניו ותובע: "עוד!".

אמא פותחת קובץ אחר, מחטטת פה ושם ומעלה בחכתה מצגת מרגשת שרואים בה כמה הפגנות, ואת הכותל המערבי ברקע. מה יותר חינוכי מזה?

"עוד!... עוד!"... רוקע שרוליק הקטן ברגליו. אמא מביטה בשעון. עוד חצי שעה נותרה ליום המרגש כל כך, חצי שעה.

"טוב טוב", היא אומרת, ומוציאה איזה סרטון מצוייר נחמד. אמנם ראשי הדמויות המצחיקות שלו לא מכוסות בכיפות, אבל הן גם לא אומרות מילה גסה. סתם סרטון נטרלי עם שירים חמודים לילדים משועממים.

"די", מכריזה אמא שהסרטון מסתיים. היא לוחצת על כפתור הכיבוי, ומדליקה את האור. "זהו, שרוליק, כבר לילה, צריך לאכול ארוחת ערב".

שרוליק נושא אליה זוג עיניים אדומות ושואל בקול צרוד: "מה, כל כך מהר חושך?"

"כל כך מהר?", צוחקת אמא. "לא להאמין באיזה קלות אפשר למלא לילד את אחר הצהריים".

עד היום שימש המחשב לעבודה בלבד, אבל אם הוא כל כך יעיל, אז בעצם... למה לא?

אבא הגיע מאוחר יותר. הוא בא להגיד לשרוליק לילה טוב ששכב כבר במיטה.

"אתה יודע אבא?", צוחק שרוליק, "היום כשהלכנו לחיידר, ראיתי חתולה".

"מה פתאום?", מגחכת אמא מהצד, "היית בתוך הטלית, שרוליק אין חתולים בתוך הטלית!"

"ראיתי חתולה שחורה!!", מתעקש שרוליק, "בדרך רציתי לעשות לך קוקו... מהטלית וראיתי את החתולה השחורה, היא אמרה לי מיאו!"

"מהההה???!!!". אמא מתיישבת לצידו על המיטה ומתחילה להחוויר כמו הקיר שמאחוריה, "אתה... אתה הצצת מהטלית, שרוליק...?!"

"רק טיפונת", אומר שרוליק, "כי רציתי לעשות לך קוקו..."

אמא מסתכלת על אבא והשפתיים שלה רועדות.

"אל תיקחי את זה קשה מדי", מבקש אבא, "אבל גם הקול שלו נסדק... "דבר ראשון", מנסה אבא לייצב את הקול שלו, "מדובר כאן במנהג ולא בהלכה. אני גם לא חושב שראייה קצרצרה כזאת דרך אגב ובלי כוונה יכולה להשפיע".

"אבל, חתול...?!", אמא משתנקת ומניחה יד רועדת על ליבה, "ועוד שחור...?! ושרוליק המתוק והטהור ראה את זה??! אוי, מי יודע כמה זה השפיע עליו...??"

שנה עוברת, ועוד שנה.

המחשב בביתו של שרוליק עובד שעות נוספות. שרוליק כבר מכיר בעל פה את כל הסרטים שאבא ואמא קנו לו. סרטים כשרים לגמרי, שמדברים על פרשת שבוע ומציגים סיפורים מחכמינו זיכרונם לברכה (חלק מהם על טהרת האידיש).

שרוליק מגלה עם הזמן שאפשר לא רק להסתכל במחשב אלא גם לשחק איתו. משחקים כל כך מעניינים!

"שרוליק אפילו לא מנסה להקשיב...", מדווח בצער המלמד שלו.

"נראה שהחומר לא מעניין אותו בכלל...", קובע המנהל של התלמוד תורה.

"אולי קשה לו להתרכז...", מנסה להסביר האברך שהצמידו לו ההורים באופן פרטי.

"דווקא יש לשרוליק פוטנציאל גדול, אלא שמשהו התפספס בדרך...", טוען היועץ החינוכי.

"אהההה...", מהנהנים ההורים בראשיהם, "עכשיו הבנו מה קורה פה..."

איך ניחשתם?

החתול השחור ששרוליק ראה בצורה חטופה כשהיה בן 3!!!

תוכן העניינים

אצבעותי למלחמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה