היום שאחרי · השואה הורודה
פברואר 1942. מחנה ריכוז בירקנאו. המחנה לובש ציפיה ודריכות, כולו עוטה חגיגיות וטקסיות.
אדולף שטורמכר הגנרל בצבא הגרמני, אמור לבוא היום לביקור בבית החרושת לייצור דם, סבון יהודי, עינויים והשפלה.
הוא מגיע לבדיקה תקופתית במכונת ההשמדה הלאומית לראות אם פועלת כנדרש, החיילים מצחצחים את נשקם ונעמדים בטורים מסודרים למופת, כיאה לסדר הגרמני.
הוא מגיע וסוקר את משמר הכבוד. "הוד מעלתו" מביט לכל חייל עמוק בעיניים, לבדוק אם האכזריות החייתית נמצאת שם במינון הדרוש.
לאחר כבוד הוא נכנס בעצמו לחדרי העינויים ולאולמות המוות הציבורי – תאי הגזים!
הוא ופמלייתו מחייכים ומתמוגגים מהנאה, לראות את עינויי היהודים מקרוב ולחוות בניסויים המפלצתיים שנערכו בהם, כאילו היו חיות מעבדה.
גם על המאפייה לא פסח, לא כדי לטעום בייגל לארוחת הבוקר, אלא לדאוג שאש התנורים תבער במלוא עוזה. הן אפשר להגביר במעט את מעלות החום כדי להגיע לתפוקה מקסימלית באפיית יהודים למוות.
הגדיל לעשות אחד מקציני האס אס הבכירים, שחיבר את צינורות המשרפות למערכת ההסקה הביתית שלו... כדי להתענג באמבטיה חמה מיהודים הנשרפים חיים באותה שעה.
הזמן שעובר לעולם לא ישוב והיהודים האלה לא נגמרים...
נשמע מצמרר, נכון?
תיאור קצר זה אינו אפילו טיפה אחת, מאוקיינוס הזוועות שהתחוללו שם באירופה בשנות השואה האיומה. עת אשר שלט האדם באדם לרע לו.
בימים ההם כאשר הגיהנם איוה לו את הארץ למושב לו, והשטן הוא מלאך המוות החליט לרדת ולהתגלם בדמות אנוש. וכנראה שכאשר בני אדם נהפכים למלאכי חבלה הם עושים את זה טוב יותר.
ואז היטלר, מנגלה, אייכמן ושותפיהם ימח שמם וזכרם, הפעילו את מכונת ההשמדה של העם היהודי בדם ואש ותימרות עשן. אך דע לך ידידי היקר הייתה זאת רק התחלה.
הייתה זו שואה נוראה. שואה של "צדיק ורע לו". שואה שכילתה שליש מהעם היהודי וצאצאיהם עד סוף כל הדורות.
אך מאז שהסתיימה שואה זו, פרצה לה שואה חדשה גרועה מקודמתה עשרת מונים!!!
תתפלאו – אך זו שואה שונה מקודמתה – היא שקטה ושלוה, ורודה "ידידותית" וססגונית.
אם מלפנים ירידת הדורות הייתה נמשכת כארבעים חמישים שנה, היום הירידה היא ממש בכל שנה מחדש. ובפרט בשנים האחרונות ש"השטן" מיזער את עצמו למימדים מיקרוסקופים, ולבוש בלבוש מסך צבעוני וידידותי ביותר לכל משתמש. פלאפונים, נגנים, אייפונים, מחשבי כף יד, די. וי. די. וכל המיכשור החכם של שנות האלפיים.
ומכיון שחכמינו זכרונם לברכה לימדונו "שגדול המחטיאו יותר מן ההורגו", אם כן השואה הארוכה הזו חמורה יותר מכמה וכמה סיבות:
ב"שואה השחורה" נהרגו ונשרפו גופות. כל מי שמת על קידוש ה', הגם שהשכינה הקדושה כואבת את כאב גופו, אך לאחר מותו זכה והתעלה במעלות קדושים וטהורים. מיתתו כפרתו ויושב תחת כנפי השכינה, בהיכלם של מקדשי ה' והרוגי מלכות אשר אין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם.
אך ב"שואה הורודה" "נשרפות" בלהבות נשמות. מאות אלפים מבניו היקרים של בורא עולם, נאבדים ונכרתים לנצח מעץ החיים. בטומאת הפריצות וההפקרות האיומה, השוררת בראש כל חוצות.
ב"שואה השחורה" ידע כל אחד לזהות את האוייב, לפחד ולברוח ממנו. ואפילו ילד יהודי ידע איך נראה חייל גרמני או קצין אס אס נאצי, עם צלב קרס על דש בגדו וסמל גולגולת מוות חקוק בכובעו. הרבה ניסו וגם הצליחו לברוח, להשתמט, להיעלם ולהתחמק. האוייב היה ברור ומזוהה.
אך ב"שואה הורודה" האוייב לבוש בגדי אוהב. הכל נראה מחייך, מעניין, מסקרן, קורץ ומפתה. ה"שטן" המתגלם בכל מכשיריו שהכשירו אותו לבוא בקהל, ברזולוציה של 50,000 צבעים!! מחייך אליך דרכם בכל פה. האוייב מחבק אותך בחיבוק עז, תוך כדי שהוא מושך אותך לגלישה במגלשת השאול והאבדון.
ב"שואה השחורה" נפלו רבבות רבבות בקליק של רובה, מתוך ייסורין של קור ועינויי רעב מחפירים.
אך ב"שואה הורודה" נופלים רבבות רבבות בקליק של לחיצת כפתור או מסך מגע, גולשים היישר לשאול תחתית תוך כדי שתיית קפה ועוגה בתוך חדר נעים וממוזג.
ב"שואה השחורה" יהודים רבים אומללים ניסו לברוח, אך נלכדו ברשתות – בגדרות התייל הדוקרניים והתחשמלו למוות.
אך ב"שואה הורודה" אלפים נלכדים ב"רשת" האינטרנט החודרת אל הפרט, ללא הבדל דת, גזע, צבע ומין. מחובשי כיפות סרוגות צבעוניות – מזרוחניק'ס, עד חובשי כיפות סרוגות לבנות – ירמולק'ס. מלובשי פראק מחברי ספרים, עד לובשי סירטוק משבע מאות שבעים. חסידי סאטמר מתנגדי הציונות, ועד קנאי סקרקי ירושלים. כולם כולם עלולים להילכד בגדרי התייל הדוקרניים האלו: דבליו דבליו דבליו, נקודה סי...
ב"שואה השחורה" האם בכתה על בניה שנהרגו בידי חייל האס אס, נקרעו ונתלשו מזרועותיה באכזריות נאצית אל עבר המשרפות. אך גזירה על המת שישתכח מן הלב.
אך ב"שואה הורודה" האמא בוכה על בנה שבגופו עדיין חי, אך נשמתו כרותה מעולם הבא. ולפעמים האמא לא בוכה, כי היא בעצמה כזו. ופעמים שהיא במו ידיה "רצחה" את בנה יקירה, בכך שרכשה עבורו את המכשירים שרצחו אותו לנצח, על ידי שזיהמו את נשמתו.
ובתוך "שואה ורודה" זו עדיין אנחנו – בני הישיבות ובנות הסמינרים, האברכים ונשותיהם – מסתובבים חיים. כמו ה"מזולמנים" ניצולי השואה, שעדיין שורדים ונושמים.
כמה מאות אלפים, בודדים בתוך האנושות כולה החיה על פני כדור הארץ השקוע וטבוע בזוהמת ביב החומריות. אנו היחידים ששוחים בתוך המים העכורים הללו כשהראש בחוץ, נגד הזרם!! מנסים בכל כוחינו לא לטבוע או להיסחף עם כולם בשטף מדרון המודרניות. הבודדים שלא שותים ביחד עם כל העולם ממימי הזוהמה והליכלוך, בדמיון שאלו מעיינות גן עדן...
חייבים אנו מאוד מאוד להעריך את עצמינו! – בשואה הזו אין הרבה ניצולים!!!
אם בשואה הקודמת אמרו גדולי הדור, שכל מי שניצל היו עליו שני מלאכים, שנשלחו משמים לשומרו באופן אישי. כל שכן וקל וחומר בן בנו של קל וחומר בשואה זו שכל אחד עדיין לומד מתפלל, מתאמץ, נופל וקם, ומשתדל מאוד לשחות מעל גלי היצר הרע העכורים, יש עליו שמירה נוראה מהקב"ה בכבודו ובעצמו...!!!
איזו הערכה עצומה יש אצל כל אחד מאיתנו לאותו יהודי, שבסוף יום עבודה במחנות העינויים באושוויץ, שכב על דרגשו והוציא דף גמרא מקומט והקריא מתוכו, לכמה מחבריו צילי האדם המהלכים סביבו, באותם ימי חושך ואפילה.
אך לא פחות הערכה והערצה חשתי בליבי, כאשר יום אחד נסעתי ב"קרונות" חברת 'אגד' העמוסי אדם ודחוסים ביהודים, עד אפס מקום. האוטובוס מרצדס חדיש 2005, המיזוג פועל במלוא עוזו. אך באוטובוס המשוכלל היה חסר שכלול אחד... צניעות לא הייתה שם! קרונות "השואה הורודה" במיטבה. הפריצות האיומה, החוצפה וההפקירות ניבטו מכל פינה.
רעב רוחני, נשמות מיוסרות שאינן מרגישות ביסוריהן.
ובתוך קופסת סרדינים וסרדינות ענקית זו ניצב לידי בחור ישיבה בודד כשמשקפיו בידו. כן! לא על גבי עיניו אלא ביד! אני מביט לצד ורואה בחור נוסף יושב כשגמרא כיס בידו ומסתיר בספרו את הנוף האנושי, תוך כדי לימוד.
התרגשתי לראות כאלה שאיכפת להם, שעיניהם יקרות להם, אשריהם ואשרי חלקם!
ולסיום. כמה צריכים אנו לכל הפחות להיזהר, לא להיות כאותו מפקד נאצי הנהנה לראות יהודי גוסס.
כל הקניונים, חנויות מרכזי העיר והתחנות המרכזיות, הם ממש משרפות – קורימטוריום בגירסה מודרנית לשריפת נשמות טהורות בפריצות המשתוללת בהם...
כשאחד מאיתנו נכנס חס ושלום במקרה לאחד מהמקומות הללו ונהנה לראות את הטועים האלו בחטאם וברשעם בלבוש שחץ, והוא חושב בהנאה כמה מסכן אותו אחד... חודרת בו באותו רגע מעין נאציות סדיסטית הנהנית לראות יהודי גוסס...
עלינו להיזהר! אפילו שהם טועים, סוף סוף אלו האחים שלנו! ועלינו לרחם עליהם! ולהתפלל להקב"ה שיחזירם בתשובה שלימה בקרוב.