היום שאחרי · 'הדיסק החשמלי'
בכפר נידח בחבל רומניה, הרבה מתושבי הכפר עמלים ליגיע כפם,
הם עושים את מלאכתם נאמנה בחטיבת עצים ביער ענק המשתרע על פני אלפי קילומטרים.
הם קמים עם שחר, לאחר תפילת שחרית ואמירת חוק לישראל ולגימת כוסית יין בשטיבלאך המקומי, יוצאים הם לעבר היער הגדול, כשסרבל גדול מגושם על גופם וכובע קסקט על ראשם והגרזן על הכתפיים.
תחת השמש הקופחת, הם בוחרים לעצמם את העץ המיועד לאותו יום. לאט לאט, מכה אחרי מכה, העץ קורס ונופל על גבי הקרקע, או אז הם בוקעים את העץ לחתיכות חתיכות בעזרת הגרזן, ואחר כך בכוחות משותפים הם מעמיסים את גזרי העצים על גבי העגלה, וחוזרים שוב לכפר לפנות ערב.
כך זה היה שנים על גבי שנים. היו אנשי הכפר עובדים מצאת החמה עד צאת הנשמה, כל יום, עד יום שבת. כאשר באה השבת בא יום המנוחה.
יום אחד בהיר, הגיע שמועה לכפר שבצרפת ייצר חשמלאי בשם ארתור אניקטון ג'ון, כלי חדש שקוראים לו 'דיסק חשמלי', איתו אפשר לחתוך עץ עבה מאוד תוך כמה דקות בודדות.
סקרנותם של חוטבי העצים של הכפר, לא ידעה גבולות. הם ממש חיכו והשתוקקו לאותו היום בו יוכלו לראות ממש מקרוב את המכשיר המיוחד הזה אשר יכול לשנות את חייהם מהקצה אל הקצה.
ויהי היום, היה זה יפת שתמיד הפתיע עם הדברים המודרניים והחדשים. יפת חזר משהייה ארוכה בצרפת, ובין יתר הדברים הרבים שהביא משם הביא גם את המכשיר הנכסף כל כך.
מיד עטו עליו כל התושבים. התגודדות התושבים מול יפת המולהב, היה דבר צפוי מראש.
כולם עמדו סביבו מתבוננים במכשיר המיוחד שהחזיק בידיו המגושמות.
הם ראו את זה ואמרו אחד לשני: "ללא ספק זו ההמצאה הכי גאונית בהיסטוריה!"
כל אחד תקף את יפת בשאלות רבות:
"כמה זה עולה?"
"איך זה חותך?"
"איך מפעילים?"
"יש לזה אחריות?"
"אפשר לחתוך כל דבר?"
יפת הבטיח להם שכבר מחר הוא יראה להם איך הוא משתמש איתו.
למחרת ביער צעד יפת בראש כל החוטבים והדגים לכולם בהופעה חיה כיצד ניתן להפוך עץ חזק וגבוה תוך דקות ספורות לכמה חתיכות של עצים.
וכך היה. יפת הפעיל את המכשיר ותוך דקותיים העץ היה כרות ומוטל על קרקעית היער.
ליהודיי הכפר הייתה אורה ושמחה.
כולם החליטו פה אחד לרכוש את הדיסק החשמלי. וכך להעלות את כמות העצים שלהם היומיומית באופן משמעותי. ועם זאת, גם להרוויח פחות שעות עבודה ופחות הוצאת כוחות מיותרים.
הגיוני לא?
לא עברה תקופה ארוכה, וחבורת חוטבי העצים של הכפר השתדרגה. כאשר רוב רובם של התושבים רוכשים לעצמם את הדיסק החשמלי.
אבל...
יום אחד קרה דבר איום ונורא, יצחק בן ה–14 בנו הגדול של שלום אורנסקי, תפס לידיו את הדיסק החשמלי, ובצורה שאינה ברורה, הוא קיפח את חייו בבת אחת!!! לא עלינו.
בצער רב וביגון קודר ליווהו בני הכפר למנוחות.
לאחר חודשיים וחצי, שוב טרגדיה! יעקב בן ה–12 בנו השני של שלום אורנסקי, הלך גם הוא בדרכי אחיו. ובכך ליווהו בני הכפר למנוחות.
לא עברו ימים ספורים וגם בתיה, בתו של משולם לוין, רצתה לבדוק איך עובד הדיסק החשמלי ובכך הצטרפה גם היא לרשימת הנספים מהמכשיר הקטלני.
אלא שמשולם לוין, לאחר שחזר מהבית קברות, החליט שהדיסק החשמלי לא כל כך מתאים לו.
למחרת הוא חזר לעבודת הכפיים בגרזן הפרימיטיבי שלו במחסן. הן חיי ילדיו חשובים לו מהכל.
כמוהו עשו עוד הרבה מתושבי הכפר, הם הבינו את משמעות העניין וויתרו על התענוג הגדול למען ילדיהם.
חצי שנה לאחר מכן, דודי בן ה–10 וחצי הלך גם הוא לבית עולמו.
וכעת, הגיע תורה של שפרה, הילד הרביעי ששלום אורנסקי הקריב למען פרנסתו...
למחרת כשהוא קם מ'השבעה' כבר ראוהו צועד.
אי אפשר להתבלבל, כן, זה שלום אורנסקי בדרכו אל היער בין חבורת חוטבי העצים, כשבידו הדיסק החשמלי הנצרך לו כל כך לצורך פרנסתו. וכי יקפח את פרנסתו?! ודאי שלא...
וצלילי "הדיסק" ממשיכים להישמע ברקע לצורך פרנסה.