אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כח · טז)
עוד יש לומר בזה בפנים מסבירות, עפ"י מאי דמצאתי בס' בית הבחירה לרבינו המאירי ז"ל על מס' נדרים ד"ח ע"א. שהאריך שם לבאר פרטי דינים אלו וכו' וז"ל ודין ענינים אלו הוא שאם נשבע לבטל מצות עשה בפרט. כגון שלא אוכל מצה בפסח אין שבועת בטוי חלה עלי' ולוקה משום שבועת שוא. ואם בכלל כגון שלא אוכל מצה הופקע מחויב המצוה וחלה עלי' שבועת בטוי. והרי אותה מצוה אצלו כמי שלא נתחייב בה וכו' עכ"ל ז"ל. ומדהוסיף רבינו ז"ל הדברים דבנשבע בכולל הופקע מחיוב המצוה והרי המצוה אצלו כמי שלא נתחייב בה כלל. מוכח דבא רבינו ז"ל לבאר לנו בזה טעם הדבר דחלה שבועה בכולל לבטל מצוה אף דמשועבד הוא לקיים המצוה. מ"מ כיון דנשבע בכולל הופקע מחיובה ולא נתחייב בה כלל דכיון דיש מקום לשבועה לחול דהיינו אהתירא ודבר הרשות. המצוה ממילא נדחית ממנו ולא נתחייב בה כלל. ולא הוי מטעם כולל דאמרינן בעלמא גבי איסור חל על איסור מגו דחל אהיתירא חל נמי אאיסורא. רק מטעם דכיון דנשבע בכולל ויש מקום לשבועה לחול. המצוה נדחית ממילא. ואין זה בכלל נשבע לבטל המצוה כן נ"ל בהסבר דברי רבינו ז"ל. ועי' בס' קרן אורה לנדרים דפי' כן טעמי' דהירושלמי מדנפשי' עיי"ש בדט"ז. ולדעתי הן הן דברי רבינו המאירי ז"ל. ועי' בתוס' שבועות דכ"ד. ד"ה אלא כדרבא במאי שהביאו מתוספתא מחלוקת ר"ש ורבנן בשבועה שאוכל ואכל אוכלין אסורין. ובמהרש"א שם שהביא קושי' מהריב"ל לר"ל דל"ל כולל באיסור הבא מעצמו עיי"ש ואכ"מ להאריך בכ"ז. עכ"פ לדברי המאירי ז"ל א"ש מאד מאי דמחלקים הראשונים ז"ל בין נשבע בכולל לבטל מצוה בשב וא"ת ובין נשבע לבטל בקום ועשה. דבנשבע לאכול נבילות ושחוטות לא שייך לומר דכיון דיש מקום לשבועה לחול אשחוטות ממילא נדחה איסור נבילות והופקע מהאיסור לגמרי. ולהכי לא חיילא שבועה כלל על הנבילות ולא מהני מה שנשבע בכולל וא"ש. ועי' נזיר ד"ד ע"א. ועמ"ש לקמן סי' ל"ו אות ו' בכוונת המאירי ז"ל: