אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כא · יב)
ונסתפקתי בזה איך יהי' הדין במעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי וטבחה ע"י שליח. למאי דקיי"ל דטובח ע"י אחר מחייב דאיתרבי שליח לדבר עבירה בטביחה. אם יתחייב גם על הקרן ד' בכה"ג. מי נימא כיון דאיתרבי שליחות לדבר עבירה זו. ממילא כיון דנחשב מעשה הטביחה כאילו עשאה בעצמו דשלוחו כמותו. ממילא יתחייב נמי לשלם קרן כדהשתא כטובח בעצמו. ול"ד לעשה שליח לשחוט בשבת שכתב המל"מ ז"ל בפ"ג מה' גניבה. דבזה לא הוי שלוחו כמותו. משום שנתערב עמו איסור אחר יעוי"ש. דהתם ה"ט דלא איתרבי שליחות אלא לדבר עבירה של הטביחה דהוא מזיק ממון חבירו. אבל לא לדבר עבירה של שבת. וע"כ מצד עבירת שבת בטלה השליחות לגמרי. משא"כ הכא דלא נתערב איסור אחר כלל. ולדבר עבירה זו דמזיק ממון חבירו ע"י טביחה. הרי איתרבי שליחות. ועל הטביחה יתחייב עכ"פ לשלם ארבעה וחמשה. ולא בטלה השליחות לענין דו"ה. ממילא כיון דחשבינן מעשה הטביחה כאילו עשה בעצמו. יתחייב גם לשלם הקרן כדהשתא. או דילמא י"ל דלא איתרבי שליחות רק לחיוב דדו"ה. אבל לא לחיוב ממון אחר. אף דבא על אותו מעשה העבירה דטביחה בעצמה. ולא ישלם הקרן רק כשעת הגניבה. דהוי כאיתבר ממילא. ומסתברא כהצד הראשון. וצ"ע: