אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כא · יא)
אולם עדיין נשאר לנו מקום עיון בזה. דלכאורה נראה דלמ"ש הרא"ש ז"ל דאף כשעשה שינוי בידים לא הוי כתברה או שתיי'. א"כ אם מכר הגנב הבהמה. אף שמכרה לאחר יאוש באופן דאהנו מעשי'. שקנאה הלוקח ביאוש ושינוי רשות. מ"מ לא ישלם כשעת המכירה אף אם הוקרה ושויא ד'. כמ"ש הרא"ש ז"ל בגזל רחל וגזזה. דאינו משלם רק כשעת הגזילה דהוי כאיתבר ממילא. ומ"ש הוציאה מרשות בעלים ע"י שינוי מעשה או ע"י יאוש ושינוי רשות. ובאמת מסתימת כל הפוסקים ז"ל משמע דחד דינא הוא לטביחה או מכירה. שמשלם כשעת העמדה בדין דהוי כתברה או שתיי'. עי' בלשון רש"י ז"ל בדף ס"ה ע"א בסוד"ה תברה. וברמב"ם ז"ל פ"א הי"ד שם ובטור סי' שנ"ד. ועו"ק דלמאי דפסקינן כר"נ בדף ס"ח ע"א דגם מוכר לפני יאוש חייב. אף דלא אהנו מעשי' וכמו שפסק הרמב"ם ז"ל בהט"ז שם. א"כ בכה"ג דלא אהנו מעשי' בשעת מכירה כלל בודאי לא הוי כתברה או שתיי'), וא"כ אם מתה מאלי' אח"כ ואינה חוזרת בעינא. לא ישלם רק כשעת הגניבה. וכ"ז הו"ל להפוסקים ז"ל לבאר. שי"מ בשיטה מקובצת דף ס"ו ע"א שכתב בהדיא לחלק בין טביחה למכירה. דמכירה הוי כאיתבר ממילא יעו"ש שלא ביאר הטעם ואולי טעמי' כמ"ש הרא"ש ז"ל גבי משנה כמ"ש. ואולי יודו גם הפוסקים ז"ל בזה ודנקטו בלשונם גם מכירה אגב גררא דטביחה הוא. וצ"ע רב: