אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כא · ח)
והניחא אם היינו אומרים דהא דבעלים מטפלין בנבילה. היינו דהנבילה הויא בתורת תשלומין לניזק שנוטלה בדמים. אבל באמת גם בכדי שיווי' נחשב בכלל הנזק. משום דפנים חדשות באו לכאן דמעיקרא שור והשתא בשר וכמש"ל. א"כ א"ש מאי דמשלם הגנב בכאן כל שיווי הבהמה. כיון דבאמת נקרא מזיק על כל דמי הבהמה. ואין לומר בכאן הדין דשמין לניזקין ושיטול הנגנב את הבשר בדמים, דהרי הגנב קנאו להבשר בשינוי מעשה. ממילא אין כאן תשלומין להנגנב ואינו נוטלה בדמים, וע"כ משלם לו כל שיווי הבהמה בשעת טביחה דהיינו ד' זוזי משא"כ למאי דהוכחנו דיסוד הדין דבעלים מטפלין בנבילה. היינו משום דההיזק מעיקרו לא הוי רק הפחת שפחתה שחיטה ומיתה. וא"כ כיון דאינו חייב מטעם מזיק כלל. רק על הפחת שפחתה שחיטה. ממילא אף בנדון דידן שגם להבשר קנאו בשינוי מעשה, מ"מ אין לחייבו לשלם מדין מזיק. רק הפחת שפחתה שחיטה דיותר לא הזיקו כלל. ומצד משנה ג"כ אינו מחויב כמ"ש הרא"ש ז"ל. דמשנה לא הוי כתברה או שתיי' רק כאיתבר ממילא. ואף למ"ד אין שמין לגנב ולגזלן. היינו דוקא מצד חיובי גניבה וגזילה. אבל הכא דבאנו לחייבו מצד מזיק על הטביחה. דמצד חיוב גניבה אין לחייבו רק זוזא ורק מצד מזיק באנו לחייבו. א"נ שפיר שמין כבנזקין דעלמא ופשוט. וא"כ צ"ע מ"ט מחייבינן לי' לשלם כל שיווי הבהמה. ולא מנכינן כלל שיווי הבשר שאחר הטביחה וקצת י"ל בזה ע"פ מ"ש תוס' ז"ל לקמן דצ"ח. גבי שף מטבע ש"ח יעוי"ש. ויש לחלק: