אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כא · ז)
ועתה ניחזי אנן. כשהגנב טבח הבהמה. ומעיקרא שויא זוזא ולבסוף בשעת טביחה שויא ד' זוזי. ואחרי הטביחה היא שוה ב' או ג' דהרי שחטה בשחיטה הראוי' ולאו נבילה היא. נמצא דמצד מזיק לא נוכל לחייבו. רק על הפחת שפחתה שחיטה דהוא חדא זוזא. אם הבשר שוה עתה ג'. דהא קיי"ל דשמין לניזקין ואף דע"י הטביחה אהנו מעשי' שקנאו גם להבשר בשינוי מעשה. ונמצא דבטביחתו עושה ב' דברים. דעל הפחת שפחתה שחיטה הוי מזיק, ועל הבשר בעצמו הוי משנה והוציאו בזה מרשות הבעלים. מ"מ למ"ש הרא"ש ז"ל דגם משנה בידים. לא מחייבינן לי' מטעם מזיק והוי כאיתבר ממילא. א"כ הרי אין לחייבו בכאן רק על פחת שפחתה שחיטה. דזה הוי כתברה אי שתיי'. משא"כ על מה שעשה שינוי בטביחתו וקנאו גם להבשר. ע"ז אין לחייבו מטעם מזיק. ואיתבר ממילא הוא. וא"כ נמצא דבכל אופן לא יצטרך לשלם כל הד' זוזי. ולפי"ז צ"ע דמפשטות דברי הש"ס וכן מסתימת כל הפוסקים ז"ל משמע דמשלם לו כל הד' זוזי בשלימות. וזהו קשה טובא דמ"ט נחייבנו יותר ממזיק דעלמא דקיי"ל דשמין לניזקין ובעלים מטפלין בנבילה: