אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן כא · ו)
ולענ"ד יש מקום עיון בזה. דהנה הרא"ש ז"ל ר"פ הגוזל עצים סי' ג' גבי הא דאמרינן. גזל פרה מעוברת וילדה רחל טעונה וגזזה. משלם דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז. ז"ל שם. וגם נראה אע"ג דקאמר דמי פרה העומדת לילד ודמי רחל העומדת ליגזז. דמשמע דשמין הפרה כמה היתה שוה רגע אחד קודם ללידתה והרחל סמוך לגיזתה. והכי היה מסתבר שהרי גזלה מעוברת וטעונה. ואין כאן שינוי אלא הלידה והגיזה ועד שעת השינוי הי' ברשות הנגזל וברשות הנגזל השביחו. ודמיא להא דאמר רבה האי מאן דגזל חביתא דחמרא מחברי'. מעיקרא שויא זוזא ולבסוף שויא ד' זוזי. תברה או שתיי' משלם ד' וכו'. מיהו אינו משלם אלא כשעת הגזילה וכו'. ולא דמי לתברה או שתיי' דהתם איבדה מן העולם. דבאותה שעה נעשה גזלן. אבל היכא דהגזילה בעולם אלא שנשתנית וקנאה באותו שינוי. משלם כשעת הגזילה וכו'. ועוד אילו באת לומר דמשלם כרגע אחד קודם לידה וגיזה. משום דמדמי לי' לחביתא דחמרא. התינח גזזה דהוי כתברה או שתיי' לידה דממילא מאי איכא למימר. אלא ודאי אין לדמותם לחביתא דחמרא מטעמא דפרישית עכ"ל. מבואר מדברי' ז"ל דאף כששינה הגנב את הגנבה בידים. והוציאה עי"ז מרשות הבעלים דעד עתה היתה שלו. מ"מ לא מחייבינן לי' ע"ז מטעם מזיק. דנאמר שישלם כמו שהיתה שוה בעת השינוי וליהוי כתברה או שתיי'. רק דהוי כאיתבר ממילא ומשלם דמים כמו שהיתה שוה בשעת הגניבה. יע"י בקצוה"ח סי' ל"ד סק"ג ובנתיבות שם: