אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן ד · ג)
והי' נראה לכאורה לחלק בזה. דעד כאן לא נסתפקו האחרונים ז"ל. רק אם השני איסורים שיש על החתיכה הם משני שמות. כמו בביצת טריפה שנולדה ביו"ט דשני האיסורים אסור טריפות ואיסור נולד הם משני שמות. בזה דוקא ס"ל להצ"צ דאף דאיסור טריפות בע"כ בטיל. מ"מ איסור נולד דהוא שם איסור אחר לגמרי לא בטיל. משא"כ היכא דשני האיסורים הוו משם אחד. כמו במעשר שני שנטמא חוץ לירושלים. דשם אחד דמעשר שני גרים לשני האיסורים. איסור חוץ למחיצות ואיסור טומאה. בזה יודו כו"ע דכיון דבטיל איסור אכילה דמע"ש בטומאה שיש על התערובות. בטיל נמי ממילא איסור אכילה דמע"ש חוץ לירושלים. כיון דהכל משם אחד דמע"ש הוא. אכן ראיתי להגרעק"א ז"ל שמביא ראי' להצ"צ ז"ל מחמץ בפסח דס"ל להרמב"ם ז"ל דלא בטיל מטעם דבר שיש לו מתירין דיכול להשהותו עד לאחר הפסח. והרי מאי דמותר להשהותו ולא מחייבינן לי' לשרוף הכל מיד משום איסור דבל יראה ותשביתו. וע"כ דאיסור דב"י כיון דאין לו מתירין בטיל, הרי דאף דיש על תערובות זה שני איסורים. איסור אכילת חמץ דיש לו מתירין. ואיסור בל יראה ותשביתו דאין לו מתירין. ואף דאיסור דאין לו מתירין בטיל מ"מ האיסור דיש לו מתירין לא בטיל ואמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר עיי"ש. ולפי"ז יהי' מוכרח דגם היכא ששני האיסורים הוו משם אחד. כמו בחמץ דאיסור אכילה ואיסור שהי' הוו משם אחד דחמץ. מ"מ לא אמרינן דבגררא דאיסור דאין לו מתירין. יבטל גם האיסור השני שיל"מ אף שהוא משם אחד. וא"כ הדר תקשי לן מש"ס דב"מ הנ"ל דמ"ט לא אמרינן כן גם במע"ש שנטמא בחוץ ונתערב. דאיסור טומאה בטיל ואיסור מחיצות לא בטיל: