אפיקי ים חלק א· רבי יחיאל מיכל רבינוביץ
סימן ד · ב)
ולכאורה הי' נפלא בעיני למאד. דנראה דדין זה הוא ש"ס ערוך בב"מ (דף נ"ג ע"א) דמייתי הש"ס ברייתא דמעשר שני בטיל ברובה. ובאיזה מע"ש אמרו במעשר שאין בו שוה פרוטה. ושנכנס לירושלים ויצא. והיינו דלית לי' תקנתא לא באכילה ולא בחילול. דאל"ה הו"ל דבר שיש לו מתירין ובאלף לא בטיל. ופריך הש"ס ושנכנס לירושלים ויצא ואמאי וליהדר ונעיילה. ופירש"י ז"ל וליעיילי' עם תערובתו ויאכלנו בירושלים. ומשני בשנטמא. ופשטות דברי הש"ס משמע לכאורה. דכיון שנטמא תו לא הוה דבר שיש לו מתירין ע"י שיכול להעלותו עם תערובתו לירושלים משום דגם בירושלים אסור הוא מכח טומאתו ואי נימא דבחתיכה שיש עלי' שני איסורים. האחד יש לו מתירין והשני אין לו מתירין. אף דבע"כ צריכים לביטול להאיסור דאין לו מתירים. מ"מ מאי דאפשר בלא ביטול אמרינן עד שתאכלנו באיסור תאכלנו בהיתר. ולא בטיל האיסור שיש לו מתירים. א"כ מאי משני הש"ס דמיירי שנטמא המעשר שני. הרי מ"מ על המעשר הזה איכא תרי איסורי לאוכלו בחוץ. משום איסור חוץ. ומשום איסור טומאה. א"כ אף דבע"כ צריכים לביטול לגבי איסור טומאה דאין לו מתירים במה שיכניס המעשר לירושלים. אבל מ"מ מ"ט בטיל איסור דחוץ למחיצות דיש לו מתירים להעלותו עם תערובתו לירושלים ולאוכלו שם. וע"כ כדעת התפל"מ ז"ל דבכה"ג בטיל גם האיסור דיש לו מתירים כיון דבע"כ צריכים לביטול להאיסור השני דאל"מ. ולהכי בטיל שפיר בכאן גם האיסור דחוץ למחיצות משום דבע"כ צריכים לביטול להאיסור דטומאה: