אור ברסלב
אני והנער שתלטנות › יציאה לקרובים

אני והנער

שתלטנות · יציאה לקרובים

באיזה בית כנסת אתה מתפלל?

כאשר יוצאים לקרובים יש להתבונן מבעוד מועד לשמור או לייצר אוירה התואמת את האווירה שבביתנו

ביקורי משפחה אצל קרובים הינו נושא מאוד עדין ומורכב, והפרטים בו הם רבים מאוד ואין אפשרות לתת מענה מוחלט לכל האופנים, משום שכל מקרה מורכב מפרטים שונים העשויים להשפיע על צורת הטיפול באותו מקרה. אולם פטור בלא כלום אי אפשר, לכן ננסה בס"ד לכתוב את העקרונות העיקריים, ומהם ילמד הקורא את צורת ההתייחסות בפרטים השונים.

א. יש להקפיד עד כמה שאפשר שההשקפה של הקרובים תהיה זהה להשקפתנו, משום שהפגישות עם הקרובים יכולים להשפיע על הילדים השפעה חזקה ("אמא, למה את לא מרשה לשמוע רדיו פלוני? הרי אצל הדודים שומעים את זה כל היום"!) ומי יכול לשער להיכן הדברים יגיעו, והיו דברים מעולם שקרובי משפחה נגררו (בלי מתכוון) וסרו מהדרך. לכן כאשר בוררים אפשרויות לאן לצאת, יש להעדיף את הקרובים המתאימים לנו מבחינת השקפה, אע"פ שזה יצריך הוצאה כספית נוספת.

ב. כאשר ידוע לנו שאצל הקרובים יש בן חלש מבחינה רוחנית, כמובן שיש להשתדל לצמצם את היציאה לאותה משפחה, [ההורים יכולים לבקר לבד], ואין לגלות את הסיבה האמיתית אלא לומר שפשוט זה לא מסתדר, לא מתאים וכו' [ולא לפרט מדוע בדיוק]. אמנם אם אין ברירה וחייבים לבקר, [כל אחד בביתו לפי עניינו], עלינו להקפיד על הפרטים דלהלן:

1. לצאת עד כמה שאפשר ברגע האחרון (במגמה לצמצם את זמן השהייה שם), ובמקרה שיש צורך בעזרה יש להציע עזרה מהבית.

2. לוודא מראש שאין שם עיתונים או תקשורת שאינה לרוחנו, משום שראייה של עיתונים שאינם מתאימים היא הרסנית מאוד, בפרט שזה בתוך מסגרת בית שאז הראייה היא בריכוז ולא כמו שאדם הולך ברחוב ובדרך אגב נחשף למראות לא טובים. (אם כי בודאי שיש למנוע זאת, אך מ"מ אין זה הרסני כמו בבית). וק"ו שיש לעמוד על כך שלא יהיה סיכון של צפייה במכשירים כמו טלוויזיה, וידאו וכדו'. ודאי לדבר על כך מראש עם הקרובים בצורה ידידותית ולהציג את המצוקה שלנו ולבקש מהם בלשון של זהורית שיעזרו לנו בזה. [במקרה שאין היענות מצידם, יש לעשות מאמץ עליון למנוע את יציאת הילדים לפחות, ולכל היותר ההורים לבדם יבקרו].

3. יש להכין מראש תכנית מפורטת במה ואיך יתעסקו הילדים אצל הקרובים, ואם יש צורך עלינו לדאוג להביא מהבית פריטים שיעסיקו אותם כגון: ספרי מתח, משחקים, עיתונים מתאימים וכד'.

4. להיות עד כמה שאפשר "בשטח" עם הילדים כדי למנוע "גלישה" לנושאים שאינם לרוחנו, וצריך לזכור שאין זה בזבוז זמן להורים אלא אדרבא חיסכון בזמן ובעגמת נפש. (החשבון פשוט: בן שסטה מהדרך מצריך הרבה יותר זמן השקעה, ועלול לגרום הרבה עגמת נפש לעומת השקעת זמן בבן שב"ה הולך בתלם).

5. הניסיון וההיגיון מראים שפתיחת השיחה קובעת את אופי השיחה בהמשך. אם פותחים בנושא חיובי השיחה תמשיך באותו נושא, וכן להיפך ח"ו. ולכן ישכילו ההורים להיות מוכנים מראש עם כמה נושאים מעניינים שיפתחו הם ראשונים את השיחה והפגישה, ואז יקל לצמצם את הבעיה, כי מי יכול לשער על מה ידברו בשולחן? אולם אם ה"פתיחה" תהיה מצדנו, מסתבר שכך תימשך וכאמור.

6. במקרה שיש בת שהיא פחות או יותר בגיל של הבן שלנו ויש חשש לקשר שלילי ולא הצלחנו למנוע את הביקור, עלינו להכין מראש את הבן שלנו ולומר לו: אתה יודע שהבת שלהם אינה מודעת לנושא של צניעות ובלי כוונה היא יכולה להתרועע אתך, לכן תהיה חכם להיזהר שלא להגיע למצבים לא מתאימים וכו'. (כל זה לומר בזהירות מבלי לגנות את הקרוב/ה). והכל לעשות בחכמה, ו"איזהו חכם הרואה את הנולד".

תוכן העניינים

אני והנער

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה