אור ברסלב
אני והנער שתלטנות › התנאי תלוי במכלול הנתונים

אני והנער

שתלטנות · התנאי תלוי במכלול הנתונים

התנאה לפניו

גם כאשר אנחנו צודקים עלינו לקרוא את "המפה", מכלול הנתונים בו אנחנו והבן נמצאים בהם

היה זה באירוע משפחתי מסוים. פגשתי שם אחד מידידיי ופתחנו בשיחה אודות שיטות חינוך. ואז הוא התבטא בזו הלשון: "אני דוגל בשיטת הבעיטות. אם הבן אינו עומד בכללים שבבית - אני פשוט מגרש אותו! אצלי אין משחקים, חד וחלק, הבית אינו בית מלון!" וכאשר התרעתי ואמרתי שזה מסוכן, משום שיתכן שלבן שלו יש חברים שאינם לרוח הבית והוא משחק איתם כדורסל ולכן יש לנקוט משנה זהירות, הוא ענה: "אני לא חושש כלל. הבן שלי פחדן. הנה כבר גירשתי אותו שלש פעמים, והוא חזר ונכנע כמו טטלע". כך סיימנו את השיחה. והנה כעבור מספר ימים צלצל הטלפון בביתי, ומעבר לקו היה אותו ידיד. קולו היה נשמע שבור, והוא סיפר שהוא שוב גירש את בנו, אולם הפעם הבן לא חזר, ולמחרת צלצלה אליו משפחה (הרחוקה מדרך התורה והמצוות) ודיוחה שבנו אצלם, והוא שואל אם הם מקבלים אותו חזרה. ההורים ענו שהם מוכנים לקבלו אולם רק בתנאי שילך בתלם בלי שום סטייה. הבן סירב להתחייב, ונשאר בבית של אותו חבר. והנה כעבור יומיים (מי יודע מה הספיק לשמוע בינתיים ומה הספיק לראות?) הוא צלצל והודיע לאחותו שהוא כבר מצא פתרון. בעוד יום או יומיים הוא ייפגש עם עובדת סוציאלית, והיא תדאג לו למשפחה אומנת בקיבוץ! כאן ההורים נשברו. הסכנה ממש מוחשית, ולכן הוא מבקש בדחיפות עזרה. ניסינו ליצור קשר עם הבן אך הוא ממש התחמק, ורק לאחר מאמצים ותחבולות בחסדי ה' הבן חזר, ועם הדרכה נכונה עלה על דרך המלך.

הבה נתבונן במעשה הנ"ל. הרי הבן הוגדר כפחדן, ובזכרוני שהיה גם נמוך קומה וחלשלוש, וא"כ מהיכן היה לו את האומץ לצעד נועז כזה?

התשובה היא שאמנם נכון הוא פחדן, אולם הקושי לעמוד בדרישות המגבילות ביחס אליו ורגש ההשפלה שחש לעתים ע"י גירושו מהבית, גרמו לבן למצות כל הזדמנות כדי להשתחרר, ובמקרה הנ"ל הוא הסכים גם לוותר על הערכים הבסיסיים, ובלבד שלא להיות במצב הלוחץ והמשפיל של הוריו.

אמנם אין כוונת הכותב לומר שיש לחשוש מכל איום או מרדנות, ואוי להורים שישדרו חשש מתגובת הבן, זה עלול להיות העילה למרדנות של הבן הוא פשוט ינצל את החולשה של הוריו, אולם אנחנו מנסים להבהיר את הנחיצות לתת לבן את האפשרות והכלים להתמודד עם המטלות של הבית, ולהיות בעינא פקיחא תדיר שלא להיות בגדר של "לפני עור לא תתן מכשול". אמנם אפשר להתנות תנאים, אולם רק כאלו שאנחנו יודעים בבירור שהבן יוכל לעמוד בהם, ואם יש בזה ספק - שב ואל תעשה עדיף.

יש לציין שאחד מהקשיים העיקריים של הרבה נערים הוא התנאי של ניתוק מהחברה או מחבר שקרוב ללבו. דרישה מעין זו עלולה להוות מכשול, ולכן לפני שמציבים תנאי כזה, יש לשקול בכובד ראש אם זה אפשרי, ומהן ההשלכות מתנאי כזה. וכבר אמרו חז"ל: כשם שמצוה על האדם לומר דבר הנשמע, כך מצוה על האדם שלא לומר דבר שאינו נשמע. (יבמות ס"ה:).

ממוצא דבר יש ללמוד שעלינו להקפיד לא להתנות תנאים כאשר הנער נמצא במתח, משום שאז מוחו מעורבב ולהוט, והוא עלול לענות בחוצפה או להתמרד. ובפרט בגיל הנערות שהנער עלול להתרגש ולהתרגז ואף לאבד עשתונות מכל דבר שנראה לו כמאיים על כבודו או עצמאותו.

כמו כן צריך להיזהר שלא להתנות כאשר הפיתוי חזק! לדוגמא, הורים שמסרבים לעזור לבנם אא"כ הוא יפסיק לעשן. אמנם הבן מודה שזה גרוע, אך הוא טוען שמאוד קשה לו להפסיק. מקרה נוסף היה עם נער שהרבה לאחר בלילות, משום ששהה באירועים של חברי כתתו. להורים נמאס מכך, והם הציבו לו תנאי: אם הוא יאחר שוב - הם לא ידברו אתו. ואכן ערב אחד הנער יצא ברשות ההורים לחתונה של חבר מהכתה, והנה כחצי שעה לפני הזמן שהוא היה אמור לחזור, הוא התקשר להודיע שהוא יאלץ לאחר הפעם היות והיתה תקלה והחופה התחילה ממש מאוחר. תגובת ההורים היתה סירוב מוחלט, ולא הועילו כל ההסברים והתחנונים של הנער, ולבסוף הם חתמו את השיחה באזהרה שאם הוא לא יגיע מיד - הם יממשו את מה שאיימו ולא ידברו אתו. למרבה הצער, בשני המקרים הנ"ל התוצאה היתה כמעט צפויה. הנער היה נתון בפיתוי חזק ולא עמד בתנאי. ועל כגון דא אמרו: "מה יעשה הבן ולא יחטא"? (ברכות ל"ב.).

אמנם נכון שקשה להסכים להתנהגות שלילית, ואנחנו מרגישים שהשתיקה שלנו הרי היא כהודאה והסכמה להתנהגות הנער, אולם אם נעשה חשבון - ההפסד מהתגובה המכשילה גדול יותר מ"ההפסד" של השתיקה.

זאת ועוד, ההורים לא נדרשים לשתוק אלא להגיב בצורה מבוקרת. הנה במקרה של הנער שאיחר, אפשר היה לומר לו שמאוד קשה לנו להסכים, אך כדי שהוא לא יתאכזב אנחנו מרשים הפעם באופן חד פעמי, אולם בתקוה שלא נעמוד שוב במצב כזה מביך. תגובה ברוח כזאת אינה הסכמה עקרונית לאיחורי הבן, שהרי הבהרנו שאנחנו מסכימים מתוך תקוה שהדבר לא יחזור על עצמו, ולעומת זאת צמצמנו את הסיכון למרדנות מצדו, ואדרבא הגברנו את הרצון שלו לעמוד בדרישתנו לא לאחר.

זוית נוספת אפשר ללמוד מהמקרה דלהלן:

נער כבן שבע עשרה ביקש מאביו דמי כיס. האבא שהיה מאוכזב מהעצלות של בנו בלימודים, כעס ואמר לו: "אני לא אתן לך אפילו שקל אחד עד שאני אראה התקדמות משמעותית בלימודים"! הבן הרכין ראש והלך. והנה כעבור שבוע התקשרו מהמוסד הלימודי ומבשרים לאבא שהם נאלצים להשעות את הבן משום שהוא נעדר מהסדרים בלילות. התברר שבזמן שהוא נעדר הוא היה עובד במסעדה.

מה קרה? התשובה ברורה. התנאי של האבא היה קשה מדי עבור הבן, או אפילו לא קשה אך הוא יצר מין מרמור אצל הבן. וכיון שבגיל כזה יש לבן אפשרות יותר קלה ע"י עקיפת התנאי, הוא אכן בחר למרבה הצער באפשרות של עבודה "בלי טובות".

"וכל ערום יעשה בדעת!" (משלי י"ג, ט"ז)

תוכן העניינים

אני והנער

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה