אור ברסלב
אני והנער שתלטנות › דרישות וקניות

אני והנער

שתלטנות · דרישות וקניות

יציאה לקרובים

* יש לקנות לפי היכולת

* כאשר בכוונתנו להענות לבקשתו יש להראות שמחה ואלו כאשר נסרב נראה צער

הנער מבקש לקנות דברים שהוא מרגיש שהוא צריך כגון ביגוד וכדו'. ההורים מסכימים, ונגשים עמו לחנות לקנות מכנסיים (לדוגמא). הנער בחר מכנסיים יקרות, אך האבא או האמא מסרבים משום שזה נראה להם יקר. כיצד להגיב? יש הורים שאומרים לבן: "אתה הולך על "גבוה" וזה לא הדרך, ולכן אנחנו לא קונים", ויש הורים שבלית ברירה נכנעים משום שחוששים שהנער ייעלב.

מה הדרך הנכונה שעלינו לנהוג במקרה זה?

ובכן כניעה אינה פתרון, משום שהנער לא יעריך את המאמץ וגם ההורים עלולים להיכנס למתח כלכלי שאינו מוצדק. היום זה מכנסיים, מחר זו חליפה ומגבעת, ומי יודע מה ילד כל יום. בסיכום, זה עסק יקר מאוד שאין לו קצבה.

אולם מאידך גיסא גם התגובה הדוחה כגון "אתה הולך על גבוה" וכו', עלולה לגרום לריחוק רגשי של הילד ולפעמים אף למרדנות. סיפר לי הורה אחד שפעם הלך עם בנו לקנות פריטי לבוש מסוימים, והבן רצה סוג מעט יקר [שמקובל גם אצל הבחורים הטובים], אך האבא רצה לאלפו מוסר אודות חשיבות הכסף ואמר לו: "בני, זה יקר ועליך לדעת להעריך כל שקל". הבן אמנם שמע, אולם זה יצר בו מין מרמור, ולמרבה הצער הגיעו לשלב שהיו צריכים להתמודד עם בעיות במוסד הלימודי. הבן פשוט לא היה מוכן להתאמץ. ולענ"ד תגובות כעין אלה תורמות אף הן לחוסר המוטיבציה מצד הבן להתמודד, ולמרבה הצער הבן נפלט לבסוף מהמוסד. יתכן שאם האבא היה מגיב בצורה נכונה יותר, אזי הבן היה מנסה יותר ואף מצליח להתמודד.

מה א"כ תהיה התגובה הנכונה?

ובכן כאמור אם באפשרותנו לעמוד במחיר וגם אין נזק חינוכי ממשי בקניה הנ"ל, (דהיינו שהבגדים אינם "מנקרי עיניים" ולא מנוגדים להשקפתנו וכיו"ב), אז אדרבא נקנה לו בלב שמח. אולם כאשר יש נזק או קושי ממשי בקניה אמנם לא נקנה, אך יש להראות לבן שהיינו מאוד רוצים לשמח אותו אך נבצר מאתנו לעשות זאת או משום שזה לא חינוכי, או משום שזה מעל יכלתנו הכלכלית. כאשר הבן שומע תגובה מזדהה כמו זו אמנם יכול להיות שהוא יתאכזב שהרי סוף סוף הוא רצה את אותו פריט, אך מ"מ זה עשוי לצמצם את הסיכון למרדנות או את המרמור, ובעצם נמצא שהגענו לאותה החלטה בפחות סיכון.

הנה לדוגמא הבן רוצה לקנות חליפה ששווייה 800 ש"ח, והאבא יודע שאפשר להשיג חליפה בחצי מהמחיר (אם כי פחות איכותית), וקשה לאבא להוציא 800 ש"ח בפרט שזה עלול לגרור קניות נוספות במחיר יקר, ומה גם שאין הבדל מהותי באיכות בין שתי החליפות. במקרה זה אפשר לומר: בני יקירי, המחיר יקר מדאי עבורי. הייתי קונה לך ברצון אם היה ביכלתי בקלות. אולם לצערי לעת עתה קשה לי, ובפרט שאין הבדל גדול בין החליפה של ה - 800 ש"ח לחליפה של ה - 400 ש"ח, אבל כרגע נראה לי שיהיה קשה לי להוציא סכום כזה גדול. ה' יעזור, אולי נוכל בהמשך כן לקנות. יהי רצון שה' יפתח לנו את אוצרו הטוב" וכו'. בצורה כזאת לא שוללים את הבן כאילו הוא לא מעריך או לא מוערך אלא אדרבא הוא מוערך ומעריך, אך במקרה הזה לצערנו לא נוכל להיענות לו.

דוגמא נוספת: התקשרה אלי אמא ובפיה שאלה: בנה התגייס לצבא, והוא מבקש בצורה תדירה כסף, וקשה להורים לעמוד כל פעם בסכום שהוא מבקש. אבל הבן אומר לאמא: "אני מתאמץ לשמור מצוות רק משום שאני יודע שאת שמחה בזה, וא"כ לפחות תעודדו אותי ע"י כסף, שלא אצטרך לחפש מקורות אחרים לכסף וכתוצאה מכך אהיה מעורה בחברה שאינה לרוחך ואני עלול להידרדר", כך טוען הנער.

והאמא שואלת כיצד להגיב? האם לתת לו את הכסף כפי שהוא מבקש, או אולי לומר לו - היהדות זה עניינך ותעשה מה שאתה רוצה, אבל לנו קשה לתת לך את מה שאתה מבקש.

ובכן גם כאן העיקרון שוה. יש להראות הזדהות עם צרכיו של הבן, אך יחד עם זאת יש להביע צער על כך שאנחנו מתקשים להשיג את הסכומים שהוא מבקש. אולם מכיון שאנחנו רואים שזה לתועלת בשבילך, אז בכל זאת אנחנו נעשה מאמץ להשיג לך.

וכן על זו הדרך, ותן לחכם ויחכם עוד.

תוכן העניינים

אני והנער

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה