אור ברסלב
אני והנער שתלטנות › אין תקציב!

אני והנער

שתלטנות · אין תקציב!

בקצב שלו

* יש להראות לבן שאכפת לנו ממנו ונשתדל לספק לו את כל מחסורו

* אם הדרישות מעל היכולת יש להביע צער שאין זה ביכולתינו

הכותרת הנ"ל נראית קצת מאיימת, והרבה הורים לא אוהבים לחשוב על משפט כזה. זה מפחיד אותם לדמיין איך ירגיש הבן כשישמע דבר כזה. ואכן מן הסתם הבן ירגיש תסכול ורגשי נחיתות כלפי חביריו, שלהם יש מה לבזבז וגם יש להם כסף לקנות בגדים יוקרתיים, ואיך יוכלו ההורים לומר לבן שלא לקנות באותה רמה של החברים? זה פשוט לא יתכן! ובאמת, כסף מנלן כאשר כל היום מתגלגלים עם חובות?

לעומתם יש הורים שלא מותירים ספק אצל הבן. הוא צריך לדעת - אנחנו לא בנק! פשוט מבהירים לבן שמצבנו הכלכלי קשה ואין תקציב (כמעט שאומרים בפירוש אנחנו עניים!), ושלא יחשוב לרגע לבקש בקשות מיותרות. אנחנו נותנים בקושי את המינימום. זה המצב!

איזו גישה יותר נכונה?

ובכן, הבה נתבונן: הנה כאשר ההורים מספקים את צרכי הבן בלי אבחנה ובלי ביקורת, אמנם יתכן שהם יעמדו בנטל החובות, אך החובות עלולים להיות מטרד קשה עד מאוד, והשאלה היא האם הנער ידע להעריך את המאמץ? אם הוא אינו יודע את עצמת הקושי - מהיכן ידע להעריך? מצד שני, ההורים אינם רוצים להראות לנער שהם חסרי אמצעים וכנ"ל, וכאשר הבן אינו מודע למגבלות של הוריו ממילא דרישותיו עלולות להיות בהפרזה. וככל שההורים מתאמצים יותר, כך הם מצפים מהבן למאמץ והערכה גדולים יותר, אך דא עקא הבן אינו מודע לכל זה, וזה מתכון בדוק למתח ואכזבות.

אמנם גם הדרך השניה דהיינו שההורים אומרים בצורה חד משמעית מצבנו הכלכלי קשה ואין תקציב ולכן אין מה לבקש פשוט לא שייך אנחנו כמעט עניים הבן עלול להיכנס ללחץ ואולי אף להרהר בלבו האם הדרך של הוריו מתאימה לו? אולי כדאי לחדש דרך יותר קלה? כותב השורות היה עד למקרים רבים שההורים התאמצו מעל יכולתם, אך הביעו בקול את אכזבתם מהבן כאשר היה נראה להם שהוא לא התאמץ כפי מה שהם ציפו וממש טענו בפני הבן "אנחנו מתאמצים לתת לך ממה שאין לנו וזאת התודה שאתה נותן לנו"?

ומקרה קיצוני במיוחד היה כאשר אבא ששמע שבנו אינו ממלא את ציפיותיו, אמר לו "הבית כאן אינו בית מלון, אם אתה לא יודע להעריך מה שאנחנו עושים למענך, אז בבקשה צא מהבית אינך רשאי לגור כאן" לצערנו הרב הבן התנתק גם רגשית והדרדר למצבים קשים מאוד (ה' ישמור). ומאידך גיסא היה מקרה עם הורה שרצה להראות לבן שמצבו אינו משגשג. ולכן לא סיפק לו גם דברים שאינם בגדר מותרות כאשר הבן הבין שהסיבה היא כלכלית אמר "א"כ כדאי לי להתעניין במקורות מימון למה לי לחיות בצמצום כמו הורי"? מכל הנ"ל יש להבין שהדרך הממוצעת היא המשובחת!

כיצד?

ראשית, צריך להבהיר לבן שהוא בראש מעייננו, ואנחנו נשתדל לספק לו את כל מחסורו דהיינו כאשר מדובר בסיפוק דברים הנצרכים אע"פ שהם יהיו יקרים אנחנו לא נתחשב בשיקול של יוקר, היות והוא (הבן) יקר לנו יותר מכל, ולכן אנחנו נשתדל לספק לו ונשמח על כך, אע"פ שזה דורש מאמצים.

אולם לעומת זאת כאשר מדובר בדברים שאינם נצרכים, נבהיר לו שכיון שלא מדובר בדברים נחוצים, לכן אם זה קשה או יקר אמנם ביכלתנו לספק זאת, אך איננו רואים סיבה להתאמץ ולכן לא נספק לו את דרישתו. אמנם היינו שמחים מאוד למלא את רצונו, מ"מ כיון שיש קושי ואין סיבה מכריחה לספק זאת, לכן לא נספק.

בסיכום, המסר שצריך לעבור הוא: רצוננו לשמח אותך ואנחנו מסוגלים, אך לדעתנו יש צרכים ששוה להתאמץ עבורם, ויש דברים שהמאמץ איננו שוה. בצורה כזאת הבן לא יפריז בדרישותיו משום שהוא מבין שהוריו צריכים להתאמץ, ומאידך הוא רואה שלא חסר לו מאומה ממה שהוא צריך, וממילא קטנים הסיכויים שיחשוב על דרך אחרת.

אמנם גם הדרך השנייה דהינו שההורים אומרים בצורה חד משמעית מצבנו הכלכלי קשה ואין תקציב ולכן אין מה לבקש פשוט לא שייך אנחנו כמעט עניים הבן עלול להיכנס ללחץ ואולי אף להרהר בלבו האם הדרך של הוריו מתאימה לו? אולי כדאי לחדש דרך יותר קלה? כותב השורות היה עד למקרים רבים שההורים התאמצו מעל יכולתם אך הביעו בקול את אכזבתם מהבן כאשר היה נראה להם שהוא לא התאמץ כפי מה שהם ציפו וממש טענו בפני הבן "אנחנו מתאמצים לתת לך ממה שאין לנו וזאת התודה שאתה נותן לנו?!

ומקרה קיצוני במיוחד היה כאשר אבא ששמע שבנו אינו ממלא את ציפיותיו אמר לו "הבית כאן אינו בית מלון אם אתה לא יודע להעריך מה שאנחנו עושים למענך אז בבקשה צא מהבית אינך רשאי לגור כאן" לצערנו הרב הבן התנתק גם רגשית והדרדר למצבים קשים מאוד (ה' ישמור) ומאידך גיסא היה מקרה עם הורה שרצה להראות לבן שמצבו איני משגשג ולכן לא סיפק לו גם דברים שאינם בגדר מותרות כאשר הבן הבין שהסיבה היא כלכלית אמר "א"כ כדאי לי להתעניין במקורות מימון למה לי לחיות בצמצום כמו הורי? מכל הנ"ל יש להבין שהדרך הממוצעת היא המשובחת!

כיצד?

ראשית צריך להבהיר לבן שהוא בראש מעייננו ואנחנו נשתדל לספק לו את כל מחסורו דהיינו כאשר מדובר בסיפוק דברים הנצרכים אע"פ שהם יהיו יקרים אנחנו לא נתחשב בשיקול של יוקר היות והוא (הבן) יקר לנו יותר מכל ולכן אנחנו נשתדל לספק לו ונשמח על כך ואע"פ שזה דורש מאמצים.

אולם לעומת זאת כאשר מדובר בדברים שאינם נצרכים נבהיר לו שלא מדובר בדברים נצרכים לכן אם זה קשה או יקר אמנם ביכולתנו לספק זאת אך איננו רואים סיבה להתאמץ ולכן לא נספק לו את דרישתו אע"פ שהיינו שמחים למלא את רצונו מ"מ כיון שיש קושי ואין סיבה מכריחה לספק זאת לכן לא נספק

בסיכום המסר הוא: רצוננו לשמח אותך ואנחנו מסוגלים. אך לדעתנו יש צרכים ששווה להתאמץ עבורם, ויש דברים שהמאמץ איננו שווה. בצורה כזאת הבן לא יפריז בדרישותיו משום שהוא מבין שהוריו צריכים להתאמץ ומאידך הוא רואה שלא חסר לו מאומה ממה שהוא צריך וממילא קטנים הסיכויים שיחשוב על דרך אחרת

סוף מעשה במחשבה תחילה

יסתכל האדם ויבין הירא את דבר ה' להיות כל מגמתו להדריך את בניו בדרכי ה' כי כל עיקר חיותו של אדם בעולם הזה ויותר ויותר בעולם הבא הוא בהיות בניו שומרים את מצוות ה' והולכים בדרך ישרה. (מתוך ההקדמה לספר "צוואה מחיים" להר"ח פלאג'י זיע"א).

תוכן העניינים

אני והנער

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה