כוחו של הרגל · אל תתמהמה
במקום לטפל בבעיות לאחר שהתעוררו יש להקדים תרופה ע"י חינוך מקדים, רפואה הטובה ביותר היא רפואה מונעת.
כאמור לעיל, בעיות אינן תוצאה מיידית, אלא בדרך כלל הן הצטברות ממושכת שבתחילה תוצאותיה לא בלטו, אך במשך הזמן זה הצטבר עד שהתוצאות פרצו לחוץ. ההורים עסוקים, ופעמים רבות הילדים נשארו לבד. כשההורים חזרו לביתם הכל היה נראה רגיל, הם לא ראו תכונה מיוחדת.
אמנם יתכן שהכל כשורה. אך בכל זאת לילדים חסרה הדמות המחנכת, הדוגמא האישית, ההדרכה המפורטת, דפוסי ההתנהגות ויחסי הגומלין בינם לבין עצמם ובינם להורים. הילדים גדלים במציאות הקיימת, שעל פי רוב אינה מחנכת.
גם הנער זקוק לקשר רצוף וחם עם הוריו. ככל שקשריו עם ההורים יתהדקו, הוא יהיה יציב יותר מבחינה רגשית. משא"כ כאשר הקשר חלש, תחסר לנער ההדרכה. ובמקום ללמוד מהוריו, הוא עלול ללמוד מחבריו שאיתם הוא כן מרגיש קרבה, וכידוע החברים אינם מחנכים.
זאת ועוד, גם המשמעת להורים והאמון בהם ידעכו. לפעמים אנחנו תמהים כיצד הנער הפך את עורו ונהיה חצוף או בלתי מתחשב אפי' בהוריו מולידיו, והוא הולך שבי אחרי חברים ושומע לעצתם, משל היו הוריו.
והפלא הגדול הוא, שדוקא הנער הזה שעד עכשיו היה ממושמע ותלוי בהוריו, פתאום ביום בהיר אנחנו מגלים דמות אחרת, דמות שמציגה עצמאות יתר, בטחון עצמי מופרז, מתנכר ולא מתחשב כלל. וכשכבר מעירים לו הוא כועס, ואפי' משיב תשובות עוקצניות.
מה קרה לו?
ולפעמים עוד מוסיף הנער כל מיני מעללים שלא חלמנו שהוא יעשה, או רואים פתאום ירידה תלולה ביראת שמים. פשוט נער אחר.
מה פשר הענין?
ובכן, עלינו לדעת שהנער לומד הרבה מן הסובב אותו, ולא תמיד הוא מגלה את סגור לבו. נער יכול לראות את אביו מדבר וצוחק בביהכ"נ, ובכל זאת הנער יראה להוריו שהוא צדיק, אך לא בהכרח זו אמת. על פי רוב זה משום שהוא מבין שהתנהגות יפה תשתלם עבורו, ולהיפך בהתנהגות גרועה.
אולם כל זה בשביל הממונים עליו. אך עצם ההתנהגות של הוריו חרוטה על לוח לבו והוא "מבין" לנכון מהי "חשיבות ביהכ"נ". וכמובן כאשר תסור הסיבה שבגינה הוא נמנע מלדבר בבית הכנסת, דהיינו כאשר הוא יגדל ויהיה עצמאי, הוא כבר לא יקפיד על כך. בדיוק כמו שראה אצל אביו! ובפרט שאביו הוא באופן טבעי דמות שהוא עשוי להעריך ומודל לחיקוי.
דוגמא נוספת: כאשר ההורים עסוקים ואין להם הרבה זמן להקדיש לילדים, ממילא הקשר בינם הוא רק לצורך טכני, כמו מה לעשות בבית, או חזרה על שעורי הבית בלבד. היחס נעשה כמו אדם זר שחייב למלא את תפקידו, אך לא הורה שאכפת לו באמת מבניו. התנהגות כנ"ל מחבלת חבלה אנושה בקשר ובחינוך של הנער.
אסור לחכות עד שהנער יראה קבל עם את חוסר רצונו לציית, ללמוד, או כל בעיה אחרת, אלא אדרבא עלינו למהר ולא להתמהמה. יש להשתדל בכל הזדמנות להראות חיבה ואכפתיות מהנעשה עם הנער, וזה אפשרי ע"י שההורים יימנעו עד כמה שאפשר מהיעדרות ממושכת או קבועה מהבית, וע"י קשר בסעודה משותפת, ע"י מחמאות ושאלות שמשדרות שמעניין אותנו מה קורה אתו. וכאשר יש צורך בהערה או בגערה, לא לחסוך אותה. אם בגערה ההורים משדרים אכפתיות, היא עשויה להביא לקשר מבורך וליציבות נפשית של הנער.
את הנ"ל יש להקפיד להראות בצורה טבעית דווקא בזמן שהכל רגיל, ואדרבא כאשר ההתעניינות באה בזמן שהכל רגוע זה נראה אמיתי יותר, זה מראה לנער שבאמת אוהבים אותו. משא"כ כאשר ההערה או המחמאה באה דווקא כאשר הנער מעד, אזי זה נראה כמו אינטרס שההורים רוצים שהבן ילך ב"תלם", ולכן מתעניינים בו ולאו דווקא משום שאוהבים אותו. וכמובן במצב כזה הנער לא ישמח לקבל את דברי הוריו. לעומת זאת, כאשר לא מתמהמהים, אלא בצורה עקבית משדרים לנער אכפתיות ואמון, אזי כאשר תצוץ בעיה, הסיכויים גדולים יותר שאכן הוא יציית ויאמין לדברי הוריו. "סוף מעשה במחשבה תחילה".
כך גם הענין לגבי ההדרכה המקדמת להתחבר רק עם חברים "טובים", ולהמנע ולהזהר מחברים מפוקפקים. יש לדבר על הכל בהקדם ולשוב ולדבר על כך, כדי שלא נמצא את עצמנו נצבים בפני עובדה מוגמרת של התחברות לחבר שאינו לרוחנו, משום שאז הרבה יותר קשה לשכנע אותו להתנתק מהחבר שהרי הם כבר קשורים בצורה רגשית, ומי יודע אלו דברים הספיק החבר הבלתי רצוי ללמד את הנער. הוא אשר אמרנו, שאסור להתמהמה בהדרכת הנער, ויפה שעה אחת קודם.
וגם זו לטובה ייחשב, אם ההורים יפרגנו לנער מדי פעם בקניית דבר אהוב עליו, ממש סתם כך ללא סיבה מיוחדת, אלא רק משום שהם שמחים בשמחת הנער ואוהבים אותו אהבה שאינה תלויה בדבר.
וכן להיפך, כאשר רואים שהנער נמצא בעצבות או בדאגה, יש לשדר ולהראות לו שדאגתו ועצבותו הם גם דאגתנו ושגם לנו עצוב, ולנסות להראות הזדהות ורצון כנים לנסות לעזור.
הפעולות הנ"ל מהוות כעזר לעורר את רצון הנער להתחבר ולהתחבב על הוריו בבחינת "ימין מקרבת".
ועם זאת יש גם להקפיד על מצב של גבולות ברורים ומוסברים ללא מורא ופחד! הנער חייב לדעת מה אסור ומה מותר, ועליו להבין שהוריו עקביים והחלטיים. אם כי אינם שרירותיים, אך מ"מ אינם הפכפכים או משתנים לפי עוצמת הלחץ.
ואם נתבונן, נבין שאכן שמאל הדוחה קשורה בקשר אמיץ עם הימין מקרבת, כי ללא הימין מקרבת, אין אחיזה חינוכית לשמאל הדוחה. וכן להיפך, אם אין את השמאל הדוחה, מבחינה חינוכית אין ערך של ממש לימין מקרבת. משום שאז הנער יפעל רק לפי הדחף והרצון, ואז הדרך לפריקת עול אינה רחוקה.
לכן ישכילו ההורים לשמור על מצב של שמאל דוחה וימין מקרבת בהקדם, ולא ח"ו אחרי שצצות הבעיות.