חגים וזמנים לששון · משנה זהירות
אמון והערכה הינם עמוד השדרה לחוסנו הנפשי של הבן.
גיל הנערות הינו גיל עדין ונפיץ כאמור הנער מפתח את ה"אגו" (העצמיות) שלו, והוא רגיש ונתון לתנודות. ככל שההורים יציגו אמון והערכה אליו, כך הוא מצדו יקרין יציבות. ההתייחסות הנכונה תכה בו שרשים בריאים חזקים ויציבים, וכאשר הוא יצטרך להתמודד עם אתגרים שהן חלק בלתי נפרד מהחיים, הוא ידע להתמודד עמם בצורה טובה יותר. לעומתו נער שלא זכה ליחס נכון, עלול להיות פגיע יותר, וממילא לא יוכל להתמודד בצורה הראויה משום שהוא מרגיש איום על מעמדו. ונקל להבין שכל אדם שמרגיש איום ממשי הוא עלול לאבד את השפיות.
הנה דוגמא: ראובן חיפש חבר שילמד איתו לקראת המבחן. הוא ביקש מחבירו שמעון שיואיל ללמוד איתו, אבל שמעון דחה את בקשתו בטענה שהיום הוא מאוד עסוק. ראובן שגדל בצורה בריאה בבית חם ואוהב, עשוי להבין שאכן לחבירו שמעון אין אפשרות למלא את בקשתו, ואע"פ שחברו מעריך אותו מ"מ לא תמיד יש אפשרות.
לעומתו לוי (שגדל בבית שאינו מעניק חום ואהבה ואמון), כאשר יבקש משמעון את אותה בקשה וישמע את אותה תשובה, עלול להיעלב ולחשוב ששמעון אינו מעריך אותו והוא מנסה להתחמק מללמוד עמו. "אני לא מספיק חשוב עבורו", כך עלול לוי לחשוב.
הסיבה להבדל בין ראובן ללוי קשורה גם בהבדלים בצורת ההתייחסות בבית. ראובן שקיבל בביתו יחס חם ואוהב מעריך את עצמו ויודע שהוא שוה וחשוב, וזאת מתוך ההזדמנויות הרבות שהוא זכה מתוכן להבין שהוא חשוב ו"שוה" ולכן הוא מתרגם את התגובות אליו מאותה נקודת מוצא. מסקנתו במקרה זה תהיה איפוא שהוא אכן חשוב, ואם בכל זאת חבירו לא לומד איתו, אין זאת בגללו אלא בגלל שאכן יש לו סיבה חזקה שאינה תלויה בו.
לעומתו לוי שלא זכה ליחס חם כמו ראובן, יוצא מנקודת המוצא שלו שהוא לא מספיק חשוב, ולכן שמעון לא מעוניין ללמוד איתו.
יש לציין שההבדלים הנ"ל ביניהם עלולים להשפיע גם על העתיד. ראובן שהבין שלשמעון היה אילוץ שבגללו לא יכול ללמוד איתו, לא יתקשה בעתיד לבקש שוב משמעון שיעזור לו, משום שהוא מבין שאכן שמעון מעוניין בדרך כלל לעזור אך בפעם הקודמת פשוט לא הסתדר לו, ואולי כעת הנתונים השתנו ויש סיכוי שהוא ילמד איתו, ולכן הוא ינסה שוב לבקש ממנו. משא"כ לוי עלול לחשוש ולהסתייג מלבקש שוב בעתיד משמעון (ואולי גם מאחרים) עזרה, משום שהוא חושש ששמעון אינו אוהב ואינו מעריך אותו ולכן אין טעם לבקש שוב.
כמו כן עלולים להיות הבדלים ביחסי הגומלין בישיבה בין הנער לרבו. ראובן שגדל בצורה בריאה עשוי יותר בקלות להתקרב לרבו לדבר עמו, "לזרום" עם רבו בצורה חביבה, אע"פ שלפעמים תהיינה אי נעימויות, מ"מ ראובן יקבל זאת בפרופורציה הנכונה. הוא יבין את הסיבה לאי הנעימות, וימשיך "לזרום קדימה" בלי כרסום עצמי, היות שהוא יודע ומכיר את ערכו, וממילא אין סיבה הגיונית הנראית לעין שהרב יהיה נגדו. משא"כ לעומתו לוי שהוא מרגיש חסר חשיבות, קשה עליו להתחבר או להתקרב לרבו משום שהוא חושש מדחייה וכנ"ל. זאת ועוד, עלולות להיווצר אצלו בעיות נוספות כגון שיתלונן שהרב שונא אותו, הרב מתנכל אליו וכו', וזאת משום שכך הוא רואה את עצמו, וממילא הוא חושב שכך רבו רואה אותו. כיוצא בזה ראינו במסכת קדושין (דף ע.) "וכל הפוסל - פסול, ואינו מדבר בשבחא לעולם. ואמר שמואל במומו פוסל". ע"ש.
יש לציין שההתייחסות הנ"ל עלולה להימשך עד סוף ימיו, אם זה בינו לבין אשתו ואם זה בינו לבין המעביד שלו או לבין כל מי שסובב אותו. (במקרה שהקורא שורות אלו כבר נמצא בתוך הבעיה, עליו לגשת לייעוץ כיצד לפתור את הבעיה). לכן ישכילו ההורים בעוד מועד להקרין לנער אמון, חום ואהבה.