אור ברסלב
אני והנער חגים וזמנים לששון › אימון חום ואהבה ולא פינוק

אני והנער

חגים וזמנים לששון · אימון חום ואהבה ולא פינוק

משנה זהירות

* הפינוק יוצר מוגבלות אצל הבן.

* הכלל הוא להענות לבקשות לפי סולם הערכים שחינכנו

כאמור לעיל יש להעניק לנער חום, אהבה ואמון אך בד בבד אך יש להקפיד שלא לפנק. הפינוק מגביל ואינו בונה, וגורם ממש להפך מהענקת חום ואהבה. וממילא מובן שלא על כל ציוץ של הנער עלינו לענות אחריו אמן, ולא כל בקשה שלו חייבים ההורים למלא. ישנם הורים המפנקים את בנם בטענה שאם לא ניענה לבקשת הנער או לא נסכים איתו זה עלול לשדר לנער שלא מעריכים אותו, אבל מאידך גיסא למלא את כל בקשותיו זה גובל בפינוק שהוא הרס החינוך, וא"כ יש כאן מצב של "אוי לי מיצרי ואוי לי מיוצרי", אם נמלא את כל בקשותיו זה לא רצוי, ואם לא נמלא גם כן זה לא רצוי, וא"כ איזו הדרך תשכון אור?

התשובה היא: את ההחלטה מה להיענות לבקשת הנער ומה לא להיענות, וכן במה להסכים עמו ומה לא, זה נתון בידי ההורים ולשיקול דעתם. כל הורה עם סולם הערכים שלו וההנהגות בביתו ובחומותיו. וכמובן יש להענות רק לבקשות שהן תואמות לסולם הערכים שההורים חינכו. אולם אם ההורים מרוב "אהבתם וחמלתם" על הבן יספקו לו גם מה שנוגד את מה שהם חינכו אין זה חום אלא פינוק וחולשה שעלולים להוביל לתוצאה הפוכה. הנה דוגמא: נער שקיבל דמי כיס בסך מסויים לשבוע וכבר ביום הראשון בזבז את כולו, אם ההורים חינכו שיש להיות שקול ומחושב והוא התנהג ההפך, לא רצוי לתת לו דמי כיס נוספים לפני שיחלוף שבוע, אמנם הנער יהיה עצוב. אך עדיף שיהיה עצוב וילמד לקח מאשר לתת לו ולהרוס את החינוך שלו.

אולם מה שצריך להקפיד הוא על צורת התגובה. יש תגובה שמשדרת אמון ואהבה, ויש תגובה שמשדרת דחייה וחוסר אמון (גם כאשר הינה חיובית). ומהי היא תאבה שמשדרת אמון ואהבה או ההיפך?

הנה דוגמא: הנער מבקש לקנות מכשיר חשמלי או דיגיטאלי לשמוע בו שירים ("נגן"). לצערנו אנחנו יודעים שזה עלול להוות לו מכשול לשמוע שירים לא מתאימים. במקרה הנ"ל יש אפשרות לומר לו: אתה יודע שבנגן יש מכשול שעל ידו אתה עלול לשמוע שירים לא טובים, ואנחנו לא מסכימים שתשמע שירים שכאלה, לכן אנחנו לא נרשה לך לקנות.

אפשרות אחרת היא לומר: "היות והנגן הוא מכשיר פסול משום שהוא עלול להכשיל, ואמרו חז"ל: "אל תאמן בעצמך עד יום מותך" (אבות פ"ב, מ"ד), ולכן אפי' שאנחנו יודעים שאתה ברוך ה' לא תרצה לשמוע דברים לא טובים, מ"מ כיון שהמכשיר נחשב פסול לבני הנוער אסור לנו לחרוג מכולם".

מה ההבדל בין התגובות?

בתגובה הראשונה אנחנו משדרים לו חוסר אמון, (אתה עלול לשמוע שירים לא טובים). אנחנו חושדים בו שירצה לשמוע שירים לא טובים. לעומת זאת בתגובה השניה אנחנו לא חושדים בו (אפי' שאנחנו יודעים שאתה לא תרצה לשמוע שירים לא טובים), אלא הסיבה היא משום שהמכשיר הנ"ל נפסל ע"י גדולי הרבנים לכלל בני הנוער*, אז למרות שהוא עצמו בחור מצוין אסור לנו להיות יוצאי דופן. א"כ יוצא מכך שהוא עצמו מצוין, אך יש מגבלה שאינה תלויה בו או בנו כהורים.

דוגמא נוספת: הנער מבקש לקנות נעליים מסוימות, אולם אנחנו כהורים יודעים שהנעליים האלה יקרות מאוד ואין טעם לבזבז כל כך הרבה כסף על נעליים. אפשר לומר לו: תראה, הנעליים הללו מאוד יקרות. זה סתם בזבוז. מה אתה חושב שהכל מגיע לך, מה אתה חי לבד בבית? למה אתה מלחיץ אותנו בלי טעם?

ואפשר לומר לו: הנעליים הללו מאוד יקרות, ואנחנו לא נוכל לעמוד בכך משום שגם האחים שלך עלולים לדרוש נעליים יקרות. אנחנו יכולים לקנות נעלים עד מחיר כך וכך. תנסה לראות נעליים אחרות עד המחיר שנקבנו, ונקנה לך בשמחה.

בתגובה הראשונה אנחנו משדרים האשמה וריחוק הדעת והלב ממנו ("סתם בזבוז, מה אתה חושב שהכל מגיע לך").

ולעומת זאת בתגובה השניה אנחנו משדרים רצון, אך מה שמעכב זה חוסר היכולת ("גם האחים שלך ירצו"). כך גם כאשר הנער רוצה לצאת מאוחר ולחזור מאוחר בלילה, אפשר לומר: אסור לנו לתת לך להיות "פרפר", כי מי שיוצא וחוזר מאוחר הוא "פרפר". ואפשר לומר: "אנחנו לא רגועים בלילה, זה מפחיד ומסוכן". בתגובה א' אנחנו משדרים חוסר אמון (אסור לתת לך להיות פרפר), לעומת תגובה ב' בה אנו משדרים דאגה לשלומו.

וכן על זו הדרך יש להגיב בצורה מכבדת, אם כי יש לעמוד על דעתנו במקרה שנראה לנו אחרת.

תוכן העניינים

אני והנער

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה