הסכמות והקדמה · כי יש שכר לפעולתך!
כל מאמץ נושא פרי, ואין מצב הפוך דהיינו הישג בלי מאמץ.
ועם זאת הבחירה ביד הנער, והפרי של המאמץ מתנה מן השמים.
מובא במסכת מגילה (ו' ע"א): "אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן. לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן. יגעתי ומצאתי תאמן". (עיין בפרק האחרון שהרחבנו את הדיבור על כך שמאמץ נושא פרי בכל חכמה ואפילו אינה תורנית!).
מדברי חז"ל הקדושים הללו, נוכל - אנו כהורים - ללמוד את הדברים הבאים:
א. אין מצב של יגיעה לריק. כל מאמץ נושא פרי! ואם יבוא מאן דהו ויאמר: אני התאמצתי ולא ראיתי תוצאות - אל תאמין לו! אולי הוא עשה משהו, אך לא התאמץ. עלינו להתאמץ להשקיע כוחות ומחשבות כיצד לנהוג בנער המתבגר. אמנם מאמץ איננו בהכרח מאבק כוחות, וגם לא סיפוק כל הצרכים של הנער בצורה עיוורת! מאמץ הינו ניקוז הכוחות הגשמיים והרוחניים, ויש לתת את הדעת לתכנן כיצד יש להשקיע את כוחותינו בחינוך או בניתוב הנער. המאמץ מצריך התבוננות לפני כל פעולה, וחשבון נפש אחריה. אין זה פחות חשוב מניהול עסק מורכב. אדרבא, החינוך מחייב יותר. ואם יאמר לך אדם שהוא לא השקיע ובכל זאת הכל הלך למישרים - אל תאמין לו משום שבאמת אין מצב כזה, כי למעשה גם אחרי המאמץ - ההצלחה היא בגדר מציאה! זו עזרה ומתנה מאת הבורא. ואם האדם לא עושה את המוטל עליו, היתכן שיקבל במתנה את המציאה ?
חלק מהמאמץ הוא הלימוד כיצד לכוין או לחנך את הנער. יש להכיר את הלך רוחו ואת שאר הפרטים העשויים לתרום לחינוכו או חלילה עלולים לקלקלו. בפרט בגיל הנערות שהוא גיל מאוד רגיש והתמורות בו הם רבות. בגיל זה עלולים לראות אצל הנער התנהגות תמוהה, דברים חדשים שההורים לא הכירו, ולא פעם שומעים מהורים שאומרים: "זה לא הבן שלי! ממש איננו מכירים את הבן בהתנהגות כזאת. לא יודעים מה קרה לו". הוא שאמרנו, יש צורך ללמוד להכיר את גיל הנערות. וזו מטרת הספר!
ב. כאמור גם לאחר המאמץ כראוי, עלינו להבין שאין שליטה על התוצאה. לכל יצור יש בחירה, ולכן גם אחרי המאמצים להשפיע בכיוון מסוים, עדיין הבחירה קיימת, ולא בהכרח שהנער יבחר במה שניסינו להשפיע עליו. אמנם חז"ל עודדו אותנו באומרם "יגעת ולא מצאת - אל תאמין, אולם לאור דבריהם שהגדירו את פרי היגיעה בלשון "מציאה", זה מלמד עד כמה המצב עדין ולא נשלט, ולכן זה מחייב הרבה תפילה להצלחה בחינוך. ועלינו להפנים: אין כאן "כחי ועוצם ידי". הנה לדוגמא חזקיה מלך יהודה, חרף כל המאמץ עם בנו מנשה ובכל זאת הוא יצא עובד ע"ז, אך מ"מ עמלו לא הלך לריק, ומנשה חזר לבסוף בתשובה כמובא בגמ' באריכות (עיין מס' סנהדרין ק"א ע"ב).