הישגים קטנים · תמימות דעים בין ההורים
* יש לשאוף לאחדות בחינוך הנער
* בשום אופן אין להראות אוירה של יריבות בין ההורים
לפני שנים רבות למד אצלנו נער כבן 14, שמלבד החריגות שמצויות אצל תלמיד רגיל, שמתי לב שהנער היה מנסה בצורה לא רגילה להשיג זכויות ע"י עקיפת סמכויות.
כאשר הוא ניגש לרב פלוני לבקש דבר מסוים ונענה בשלילה, הוא ניסה את מזלו אצל רב אחר, בצורה מאוד לא ישרה. תופעה זו חזרה על עצמה בצורה מוגזמת.
בשיחה שניהלתי עמו, התברר לי שהוריו מתווכחים ביניהם בצורה גלויה ומספר פעמים היו על סף גירושין, ואם הבן לא היה מקבל את מבוקשו מאחד מהם, הוא היה ניגש לצד שכנגד והיה מקבל! הזמנתי את האב [אישיות מפורסמת] ושאלתי אותו אודות מה שסיפר הבן, והוא אכן אישר את הדברים, והתנצל שהוא פשוט לא יכול לראות את העוול שאשתו עושה לבן, ולכן פעמים רבות הוא מתערב לטובת הבן. וכמובן גם עוקף את אשתו במקרה הצורך.
עניתי לאב, "שאמנם כואב לו על בנו, אך בכל זאת עליו לדעת שאין מכבים מדורה ע"י שמן! משום שהבן אינו מקבל מרות מאמו, וממילא אמו לא תרצה להיות הרעה, ומה יקרה? לאמא אין סמכות וגם האבא מערער בזה את סמכותו, משום שאם האב יסרב למלא את בקשת הבן, הוא יגש לאמא. נמצא שהמשמעת נפגעה בצורה אנושה.
זאת ועוד, הבן שאינו רגיל להיכנע להחלטות, נעשה סחטן ע"י עקיפת סמכות. אשר על כן, עדיף לסבול את העוול שהאמא עושה לבן אבל נרויח שהסמכות והמשמעת יציבים יותר, ממצב של "עזרה לבן" שמולידה חוסר יושר וחוסר משמעת וכנ"ל.
אמנם אין זה המקרה היחיד שנתקלנו בכעין זה, אולם המכנה המשותף בכל המקרים הללו הוא שרואים שהנער מתפתה לשקר, חסר בטחון, חסר ריכוז, מופנם בצורה קיצונית או פתוח יותר מהרגיל, וניתן לראות בעליל כמה הוא זועק לתשומת לב!
כל נער זקוק לגבולות, וזה תלוי בהחלטיות והעקביות שההורים מקרינים לבן. הוא צריך להיות משוכנע שאכן דרך הוריו היא הדרך הנכונה, וההוראות הן הוראות מוחלטות ומוסכמות ואפשר לסמוך עליהן. אמנם גם אז יש לנער פיתוי לעשות מה שלבו חפץ, אולם כיון שיש לו הורים הנמצאים בדעה אחת הוא לא ימהר לפרוץ את הגבולות שהציבו לו, ולא יחרוג בקלות מההוראות שקיבל. אמנם גם אם הנער אינו חושב שהשקפת הוריו נכונה, עדיין הוא יקבל מה שיאמרו משום שיש מאחרי הדברים אנשים (קרי ההורים), שמבינים והגיעו לאותה מסקנא, משא"כ כאשר יש חילוקי דעות בין ההורים, הדבר מגרה לנער את הרצון לעשות מה ש"טוב" וקל לו. מדוע לעבוד קשה? היכן שיותר נוח הולכים!
במצב כזה, בדרך כלל כל הורה רוצה שבנו יהיה לצדו, ולכן הוא לקוי בחולשה לדרישות הבן, שאל"כ הרי הוא לא ישמע לו. ומה לא עושים לזכות בקרבת הבן? ונמצא שהבן מנצל את נקודת החולשה "ומרקד" בין ההורים, ואין לך קלקול גדול מזה.
לכן ישכילו ההורים (לפחות לעיני הבן) לשמור על תמימות דעים, ואם ח"ו יש מחלוקת שאינה ניתנת לגישור, ילבנו ביניהם את הענין שלא בפני הבן.
אולם השאלה היא במקרה שאי אפשר להסתיר את המחלוקת, כיצד אפשר לצמצם את הנזק?
ובכן, גם כאשר בן הזוג אינו משתף פעולה, לעולם אין לבזות אותו בפני הבן. אין לומר: "אבא/אמא מושחת/ת" או כל כינוי גנאי אחר.
אמנם יש לומר שלצערנו לאבא או אמא יש אילוצים, או שהוא חושב אחרת וכו', אבל תמיד להשתדל למצוא את הנקודה שדנה את הצד השני לכף זכות, ואז לומר את דעתנו.
אולם נשארה הבעיה שאנחנו מוגבלים בהחלטה עם הבן, משום שאם דעתנו לא תמצא חן בעיניו יש חשש שהוא לא ישמע לנו גם אם ננסה להגביל אותו, משום שיש את הצד שכנגד שינסה לעזור לו גם בניגוד לדעתנו.
ובכן, ראשית יש לנסות ולהתאמץ להגיע עם בן הזוג להסכמה שאם הצד האחד החליט משהו עם הבן אזי הצד שכנגד לא יפר זאת, או לפחות תהיה הסכמה שכל אחד מבני הזוג יעדכן את רעהו בהחלטה שהוא רוצה להחליט וישאל את דעתו, ובדרך כלל אם פונים בצורה מכובדת ובמעט חנופה יש סיכוי גדול שאכן תהיה הסכמה כזאת.
אך אם בכל זאת אין עם מי לדבר, יש להקפיד במיוחד שלא לכפות על הבן שום הוראה, אלא להשתדל שהכל יהיה בהסברה נעימה, ובמקרה שאנחנו נאלצים לקבוע בניגוד לרצון הבן, יש להגביל אותו בדברים שתלויים בנו בלבד. וגם את המגבלה יש לומר בצורה שאינה משדרת מאבק.
הנה דוגמא: הבן חוזר בשעות מאוחרות מאד בלילה, וחרף הבקשות החוזרות ונשנות של האם, הבן ממשיך לחזור מאוחר. היא יכולה לומר לבן: "אם לא תקפיד להגיע בשעה סבירה, לצערי לא אוכל לתת לך להשתמש במכשיר שלי" וכו'.
אמנם קיים חשש סביר שהבן יגש לצד שכנגד, מ"מ אין זה מפר את המגבלה שהגדרנו. נכון שהוא ישתמש במכשיר של בן הזוג, אך אנו שמרנו ולא הפרנו את המלה שלנו.
וכן על זו הדרך. העיקרון הוא להורות ולהגביל מה שתלוי בנו וביכולתנו, וחשוב מאוד מאוד לשמור על יחסים של חום, אהבה והערכה, בכל מצב, גם אם לא נראה תוצאות מיידיות, הזמן יעשה את שלו ונראה בע"ה תוצאות בעתיד.
מעשה באם גרושה שפנתה אלי וסיפרה לי שבתה בת ה - 14 הלומדת בפנימייה החלה ללכת בצורה לא מתאימה (אולי בהשפעת בעלה לשעבר שמנהל אורח חיים חילוני). בעלה הנוכחי חושב שאסור לה ללכת לבקר את הבת משום שהיא אינה הולכת כפי מה שהאמא רוצה.
והשאלה האם לבקרה או לא, ואם כן - האם להעיר לה על צורת לבושה?
תשובתי היתה שאכן ראוי דווקא להשתדל לבקרה, וגם אם האם מרגישה שאינה שומעת בקולה, בכל זאת שלא תפסיק לבקרה, ותשתדל להקרין לה אהבה והערכה בלי שום תנאי, כי גם אם זה לא ישפיע בטווח הקרוב - זה ודאי ישפיע בעתיד, לעומת הגערה והביקורת שהן פתיחת דלת למסלול אחר, דהיינו לכיוון אבי הנערה שהוא רחוק מדרך היהדות.