הישגים קטנים · אל תשפוט במשקפיים של הסביבה
המסקנא של השכן אינה הלכה ובדרך כלל לנו תהיה מסקנא שונה
"כשם שפרצופיהם שונים כך דעותיהם שונות". (תנחומא פרשת פנחס)
לא אחת קורה שניגשים אלינו חברים, שכנים וכדו', ומספרים לנו על מעשה רע שעשה הבן, וכמובן שלא שוכחים להביע את דעתם ומה הם חושבים על מעשה הנער, ובפרט אם זה מפריע להם באופן אישי אזי הם תובעים בעיניהם או אפי' בפיהם תובעים "פתרון הולם לדעתם". וכאן, ההורים שלא ראו מה קרה, סומכים שאכן השכנים שראו את מעשהו של הנער גם יודעים היטב את אופן הטיפול למעשה, ובפרט שיש לחץ ובושה: נו, אחרי הכל זה לא נעים, הבן שלך בייש אותך! זה החינוך שלך? הרי אתה בעיני החברה אבא מחנך ואכפתי! וכמובן שחייבים לתת כיסוי, חייבים!!!
והיכן שיקול הדעת?
יש כאן כבר שיקול דעת בהשאלה מהשכנים, וא"כ לא צריך גם את שלנו. מה שנשאר זה פשוט לפעול "לסגור" את הפרשה, וחסל סדר בושות.
זו טעות חמורה! בשום אופן אין להסיק מסקנות מתוך שיפוט של השכנים או זרים אחרים!! אסור לנו לדלג על שלב הבירור עם הילד והפעלת שיקול דעת משלנו!!!
ובכן מה נכון לעשות?
ראשית יש להביע צער והזדהות להבטיח לאותו חבר או שכן וכד' שהעניין יטופל, ואח"כ לדבר ולברר בצורה אובייקטיבית עם הנער מה קרה וכו', ואז להסיק מסקנות.
ומעניין הוא שברוב ככל המקרים התמונה לא תהיה תואמת את מה שספרו לנו. ואע"פ שהשכנים בטוחים בעצמם, מותר לנו לקבוע את דעתנו ולפעול לפי המסקנא שלנו. אין שום חובה להיכנע ללחצים. וחשוב לציין שהנהגה זו נחוצה גם לגיל הילדות למרות שבגיל זה קל יותר לשלוט בילד ואפשר בנקל לנסות לתקן את המעוות, ומ"מ יש לשמור על כבודו של הילד ולא לקבוע על פי ראיית השכנים. ועל אחת כמה וכמה בגיל הבוגר שאז הפגיעה הרבה יותר כואבת ומסוכנת.
זכורני מעשה באביו של אחד התלמידים שהוזמן על ידי בעקבות בעיות רבות שהיו עם בנו שבין היתר ניחן במידת העקשנות. לאחר דין ודברים שהיה לו עם בנו, הוציא האב לפתע מארנקו פתק, ואמר: "אני לא שוכח גם לפני כשנתיים, אני לא אשכח"! ואז הוא הראה לי את הפתק. הייתי בטוח שכוונתו להראות מעשה טוב שעשה הבן או ציון טוב וכדו', אך להפתעתי אני רואה שכתוב בו הודאה של הבן על שקר ששיקר לפני כשנתיים. כשהבנתי במה מדובר, הסטתי מיד את הפתק ואמרתי לאב בקול: "אני לא רוצה לראות מה כתוב פה! זה לא מעניין אותי!" לאחר שהבן יצא, הבעתי בפני האב תרעומת על מעשהו זה, משום שזה עלול ליצור נתק חמור בינו לבן. ואכן האב קלט את העניין ושינה את טעמו.
והנה כעבור זמן קצר לאחר מכן, הגיע אותו אב לבקר את בנו בישיבה, ודרך אגב סיפר לי מקרה שראה במו עיניו, באב שבנו בן השש עשרה התבקש לבצע פעולה מסוימת בבית הכנסת, וכאשר הנער סרב, האב קם וסטר על פניו. הנער נעלב עד עמקי נשמתו, ובעצם יום השבת נכנס לרכב ונסע לעיר אחרת כהפגנה על הבושה שאביו ביישו!
בושתו של הנער גדולה וכואבת מאוד, וכנ"ל. גם אם הפרטים ששמעו אודותיו הינם אמתיים, ועל אחת כמה וכמה כשהפרטים אינם מדויקים.
ופעמים רבות הורים שהתקשרו לשאול מה עליהם לעשות כיון ששמעו שבנם נהג שלא כשורה, הצענו להם לברר בטרם ישפטו. ואכן התברר שכמעט לא היו דברים מעולם, ממש סילוף התמונה. וכאמור תלוי איך מסתכלים. וחובה שהשיפוט יהיה לפי הסתכלות שלנו ההורים, ולפי אמות המדה שלנו.