אור ברסלב
אני והנער הגבל את ההר וקדשתו › שולחן שבת

אני והנער

הגבל את ההר וקדשתו · שולחן שבת

בנייה מחודשת

שולחן שבת מהווה קרקע פוריה להעביר מסרים ולקשר את הבן בנימי נפשו לערכים בצורה נעימה לכן יש חשיבות גדולה לשמור על נעימות

מבחינה חינוכית "שולחן שבת" מהווה הזדמנות לאחד ולהדק את הקשר בין ההורים לילדיהם ובינם לבין עצמם. הסעודות המיוחדות שבשבת מביאות את בני הבית לשלחן בזמן קבוע יחדיו. אמנם לגבי היחס לילדים בשלחן שבת כבר כתבנו על כך בספרי הקטן "עצות בחינוך", וכאן יש לציין שלגבי הנער שולחן שבת מושתת לפי מה שכבר למד והורגל בילדותו, ולכן נער שכבר בילדותו הורגל לשבת בצורה טובה ומכובדת ואף הורגל שאומרים דברי תורה או כל רעיון אחר בשולחן, אם ע"י הילדים ואם ע"י ההורים, סביר להניח שכך ינהג גם בנערותו, ובודאי שיכולים ההורים לעמוד על כך ששולחן שבת יושתת על דברי תורה וכדו' וכנ"ל.

אולם השאלה הנשאלת, אם הנער נמצא במצב רוחני ירוד כך שאינו אוהב לומר דברי תורה, כיצד יש לנהוג? ובכן, עלינו לדעת שלחץ לומר ד"ת אינו תועלתי ואף עלול מאוד להביא תוצאה הפוכה, משום שלנער יש מחסום רגשי למלאות את דרישת ההורים, וככל שההורים ילחצו יותר - המחסום יעמיק יותר, ולכן אין טעם להכריח אותו לומר ד"ת.

אמנם בודאי שיש לתת את הדעת על כך שלא נוותר על אוירת שולחן שבת בגלל הבן, ומה שנשאר לנו לברר הוא כיצד בכל זאת נגרום לאוירה חיובית? העצה היא שלא לחכות עד שהנער יאמר, אלא אדרבא ההורים יאמרו ד"ת ויתבלו אותם בסיפורים ורעיונות יפים המושכים את הלב. ואע"פ שלא בטוח שהנער אכן ישמע או יפנים, מ"מ עלינו לשמור על אוירה של רוחניות בשלחן שבת, ועצם העיסוק סביב ד"ת ורעיונות ע"י ההורים, וק"ו אם הילדים או הנערים האחרים שבבית ישתתפו בדיון בדברי התורה, אזי האוירה ממש תיראה חיובית, וסביר להניח שגם הנער שאינו שש לד"ת ישתתף בדיון, וגם אם לא ישתתף מ"מ הוא יספוג את רוב הדברים. וכבר ידוע המעשה עם ר' עקיבא שראה אבן שניקבה ע"י טפטוף מתמיד של מים*.

וכך אמרו חז"ל: יהי ביתך בית ועד לחכמים (אבות א', ו'), ופירש הרע"ב שם הטעם שאי אפשר שלא תלמד מהם דבר חכמה. משל למה הדבר דומה, לנכנס לחנותו של בַּשָּׂם, אף שלא לקח כלום, מ"מ ריח טוב קלט והוציא עמו עכ"ל.

מצב נוסף הוא כאשר הנער לא הורגל מילדותו לומר ד"ת בשולחן. אמנם המצב טוב יותר ביחס לנער הנ"ל (הגרוע מבחינה רוחנית), אולם יש לתכנן בצורה זהירה כיצד להביא אותו לדבר ד"ת. ובכן במקרה כזה עיקר הקושי של הנער הוא משום שאינו מורגל להכין ולדבר דברים בעל פה, ולכן אם ננסה לבקש ממנו זאת, סביר להניח שניתקל בסירוב, משום שבקשה שכזאת טעונה מאמץ. לכן ההצעה היא למסור לו ד"ת קצר כתוב, ולאחר שאחרים יאמרו את הד"ת שלהם גם הוא יאמר מתוך הכתב, בדרך זו אין צורך במאמץ משום שאינו נדרש להכין, וכיון ששאר בני הבית גם הם אומרים ד"ת, סביר להניח שגם הוא לא יתנגד לתרום את חלקו.

אפשרות נוספת היא הנסיון לגרור אותו לדבר ד"ת ע"י הצבת שאלה מעניינת, ובפרט אם השאלה קשורה בדברים שלנער יש מושג בהם, ואף יש לו מקום להתגדר בהם.

יש להדגיש שבכל מקרה ההורים הם הקובעים איך יראה שולחן השבת. אם הם ידאגו ויתכוננו מבעוד מועד ויכינו ד"ת ורעיונות מוסריים והשקפתיים אזי "השולחן שבת" יהיה רוחני וחיובי, ואם הם לא יכינו אזי שלחן השבת עלול להיות מקור למריבות או לדברים בטלים וכל מיני מרעין בישין, ועל כגון זה אמרו: "החכם עיניו בראשו".

תוכן העניינים

אני והנער

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה