דרכי פעולה · "שבע יפול צדיק וקם"
גם שהנער חוזר על משגה פעמים רבות יש לעורר בצורה מכובדת ולא ע"י האשמות או גערות
"תחליט מה אתה רוצה מעצמך: או ללמוד או לעבוד, נמאס כבר כל פעם מחדש להעיר ולהתעצבן עליך! די, אל תהיה הפכפך"!
זו דוגמא מצויה לתוכחת הורים לבנם שמרבה לחרוג מהנורמה, אם זה בקימה לתפלה, ואם זה בהתנהגות או בלימוד וכד'. ההורים רוצים "לנער" את הנער, או שנמאס להם הטרטור, והם פורקים את כעסם על הנער שגורם להם את כל העגמת נפש הזאת.
אמת שקשה לומר שאפשר להישאר בשאננות לנוכח תהפוכות הנער. זה מאוד מרגיז כל ההתנהגות שלו, ומי יודע עד כמה יסכימו במקום לימודיו לסבול את חוסר היציבות שלו. זה פשוט מלחיץ, אולם דא עקא שפעמים רבות ההורים מנסים ע"י התוכחה הנ"ל להעמידו על מקומו ולהעלותו על דרך המלך, אך למרבה הצער התוצאה לא משביעה רצון, ולפעמים המצב מחמיר יותר.
והשאלה האם זה נכון להוכיח כך? ואם לא נכון להוכיח כך, מהי הדרך הנכונה?
ובכן, נציץ מעט לנפשו של הנער מה עובר עליו בלבו ובראשו לפני ואחרי התוכחה. כידוע האדם אינו רוצה שיגערו בו, או להיות רע. האדם מטבעו אוהב את העידוד ואת הטוב, אולם הפיתויים או הקשיים עלולים להסיטו לנטות מהטוב, וא"כ הנער הנ"ל שחורג מהנורמות כנראה שזה מכח אילוץ [אם כי לא מוצדק] או פיתוי, ובדרך כלל גם הוא לא מרגיש נוח מכל המצב שהוא שרוי בו, והוא היה מעדיף לעמוד במטלות שעליו, אלא שיש לו מחסום מסוים וכנ"ל. וכאשר ההורים גוערים בנער, בעצם הם לא פותרים את הבעיה אלא רק דוחקים בו לבצע את המוטל עליו. ואם היה מדובר בילד קטן סביר להניח שמכח היראה מהוריו הוא היה מתאמץ יותר "להתיישר", (אם כי לא נפתרה בעייתו, והבעיה שהודחקה עלולה לצוץ שוב בשלב מאוחר יותר מחדש וביתר שאת, משום שהגערה של ההורים יצרה לחץ נוסף עד כדי איבוד האיזון, וממילא זה מתפרץ בצורה יותר חמורה, כל זה בילד).
אולם בנער זה יותר עדין משום שהוא נוטה להיות עצמאי ודורש את העצמאות, וזה עלול לגרום למרידה מתוך לחץ ומאבק על עצמאותו, וכאשר רואים זאת במציאות פעמים רבות שהנערים מעיזים פניהם בהוריהם, משום שיש להם בעיה ללא פתרון ולוחצים אותם לקיר.
ואמנם במקרה הפחות חמור הנער ינסה להלחם בבעיה כשהוא בעצם לא יודע את פתרונה, אלא זה כמו מאמץ פיזי בלי כלים מתאימים. ושוב חוזר חלילה, הוא ימעד ושוב ההורים יגערו, עד שיגיע לנקודת שבירה שיאמר להורים: "אתם צודקים, לא מתאים לי ללמוד. אני מעדיף לעבוד!" או: "אני מעדיף מקום פחות לחוץ". (והמגמה היא יותר לחופש ולהפקר).
וכאן, ההורים שכוונתם האמיתית היתה שהוא יתפוס את עצמו בידיים ויתעלה, פתאום מופתעים מהייאוש של הנער, וכאן מתחילה מסכת שכנועים או איומים וכו', ונוצר נתק בין ההורים לנער. וכמובן שהנער שכבר אמר שרצונו לעבוד או מקום פחות לחוץ, לא בקלות יחזור בו ממה שכבר אמר. סוף סוף גם לו יש כבוד, והוא לא ירצה להיראות כאדם שאינו יודע מה רוצה מעצמו, ומלבד זאת עבדא בהפקירא ניחא ליה, ובשביל מה לו להתאמץ ולהדחק?
פשוט במקום להאשים יש לנסות למצוא פתרון עם או בלי הנער. וגם אם ח"ו לא מצאנו פתרון, אין להאשים את הנער. אפשר לומר לו את כל מה שמציק או את המגבלות שיש לנו כהורים, אם זה חששות לעתידו או משום שהוא מהווה דוגמה שלילית, אך לא בצורה מאשימה. אדרבא, לומר לו בצורה כזאת שהוא יבין שאנחנו חושבים שבמצב בו הוא נמצא גם לו זה מפריע, ובודאי שהוא לא חפץ במצב הזה, וזו בעיה שלנו ושלו, ואנחנו באותו כיוון של חיפוש אחר פתרון. כלומר אין פה אשם. ישנה פה בעיה שאנחנו מחפשים את פתרונה, ויש להציג את כל צדדי הבעיה במגמה לנסות לפתור אותה.
הנה דוגמא להצגת בעיה בצורה בריאה:
האבא: בני יקירי, אני אתמול קיבלנו טלפון מהמשגיח שמספר לנו שאתה מתקשה לאחרונה לקום בזמן לתפלה. אני מבין שזה קשה לך לקום. השאלה היא מהו בדיוק מקור הקושי?
הבן: אבא, בל"נ אני אשתדל לקום.
האבא: אני חושש שבלי כוונה זה עלול לחזור, אפי' שבודאי אתה מתכוין לקום אבל במציאות כעת יש משהו שמפריע לך, ובעצם אנחנו בבעיה. ולכן בוא ננסה יחד לפתור אותה. אני אנסה להצביע על נקודות אפשריות וגם אתה תנסה, ואז יחד ננסה להגיע לפתרון. פשוט אנחנו נמצאים במצב לא נעים. לא כדאי שהמשגיח יאבד את סבלנותו ואז יהיה לנו יותר קשה. עד כאן הדוגמא.
אין בדברי האב האשמה, ועם זאת יש הבהרה שאין אפשרות להמשיך בצורה כזאת, אולם רוח הדברים משדרת שותפות, אמון והזדהות. בצורה כזאת הנער שמע את המגבלה, ורצה לשמוע משום שלא מביכים ומאשימים אותו, והוא גם מעוניין לפתור את הבעיה, ואם יש לו פתרון הוא ישתף אותנו, וסביר שגם יבקש את תמיכתנו.
וגם אם אין פתרון, מ"מ הוא לא לחוץ לשנות דרך ע"י יציאה לעבוד או מציאת מקום פחות טוב, ומה גם שאין נתק בינו להוריו, ויתרון נוסף וחשוב שבעצם יצירת מצב של רוגע יש בו לתת לנער אפשרות לחשוב על בעייתו בצורה יותר בריאה, והסיכויים גדולים יותר שהוא ימצא את הפתרון ויעמוד בו. הוא רגוע, ובטבע הדברים שכאשר רגועים פועלים בצורה טובה יותר. לכן בסיכום ישכילו ההורים לשמור על כבוד הבן ועל הרגשתו הטובה והיחסים התקינים ביניהם לבנם, וינסו לפתור את הבעיה בלי להאשים וכאמור לעיל.