אור ברסלב
אני והנער דרכי פעולה › הגינות

אני והנער

דרכי פעולה · הגינות

נקודת המוצא

יש לנהוג עם הבן בהגינות גם כאשר לא נוח לנו או שאנחנו עלולים להפסיד באותו עניין עדיף להפסיד בצורה הוגנת ולא להרויח בצורה שקרית

כהורים מחובתנו להתנהג בהגינות גם בדברים שאלו היינו מנסים להתפתל או לנסות "לסחוט" כמה שאפשר, היה עולה בידינו מ"מ יש לנהוג במשנה זהירות כלפי בננו, משום שמלבד העניין המוסרי שמחייב לנהוג בהגינות כלפי כל יצור, עוד נוסף הפן החינוכי כלפי בננו. היחס ההוגן עשוי לפתח אצל הבן אמון, וגם לסגל אצלו נפש בריאה שתהיה מסוגלת להתמודד בצורה בריאה ואמיתית עם מבוכות בחיים, כגון כשלונות בביצוע משימה. נער עם נפש בריאה יוכל להודות בכשלונו וגם להמשיך "לזרום" עם נשיאת אחריות למעשיו, משום שהוא ראה התנהגות הוגנת בבית, וממילא המושג להודות בכשלון או לשאת באחריות למעשיו נעשה קרוב אליו. או לפחות הוא מבין שאין זה אסון להודות בטעויות. ומכלל "הן" אתה שומע "לאו", דהיינו אם הוא יראה בבית שהוריו מתנערים מאחריות או מתנהגים בערמומיות, אזי התנהגות זו תהיה קרובה אליו, וחבל.

כדי לחדד את הענין נביא דוגמא: הנער רוצה לקנות מעיל חורף, אך המעיל שהוא רוצה אינו נראה לנו, ולעומת זאת הבן עומד על שלו הוא רוצה דוקא את המעיל הזה! משום שנערים רבים מהמגזר שלו לובשים את המעיל הנ"ל. אמנם אנחנו ההורים לא מסוגלים להוכיח שהמעיל אינו מתאים, אך בכל זאת לנו ברור שהמעיל לא מתאים. והנה אחרי משא ומתן החלטנו לשאול את אחד הרבנים או אדם שלישי כלשהו. מה דעתו על המעיל הנ"ל, בלבנו היינו בטוחים שאדם זה יפסול את המעיל, והנה הפתעה: הוא דוקא טוען שהמעיל מתאים והוא לא רואה בו שום פסול. כאן נכנסנו למלכודת!! משום שלנו ברור שהמעיל אינו מתאים, ומאידך גיסא הרי אמרנו שנשאל את אותו האדם כדי לקבל את הכרעתו.

מה עושים?

יש שפותרים את הבעיה "בתחכום". פשוט מוצאים עילה לא לקנות. ואיך פתאום אין להם כעת תקציב לקנות את המעיל, או שהם טוענים ששאלו אדם אחר שהוא יותר "גדול" והוא מסכים שאינו מתאים, או ש"דברנו עם אותו אדם ושכנענו אותו שזה לא מתאים" וכו', ועוד כל מיני תחכומים. אולי זה נראה כחכמה, אך ודאי שזה חוסר הגינות, ולא בטוח שזה יפתור את הבעיה, ואם הנער יעמוד על שלו יהיה קשה מאוד להיאבק, משום שמלבד הרצון החזק שלו לרכוש את המעיל הנ"ל בדוקא, עוד נוסף מרמור ותסכול על ה"רמאות" (כך זה מוגדר אצל הילד) של ההורים, וזה נותן לו דחף חזק לעמוד על שלו. ואם לפני ששאלנו אדם אחר עדיין היה מקום לומר שההורים יודעים מה שהם אומרים ולהם משפט הבחירה, עתה מששאלנו היחס השתנה, משום שבעצם ההצעה לשאול אדם שלישי יצרנו מצב של שויון לגבי קבלת ההחלטה ע"י אותו אדם, וממילא יובן שהנער לא יתכופף באותה קלות כמו שהיה סיכוי לפני ששאלנו אדרבה סביר להניח שהוא יקשה את ערפו, ומי יודע לאן זה יגיע.

נחשוב קצת יותר לעומק.

אם בכל זאת ההורים ינצחו במאבק, הנער יבין לנכון שדרך התחכומים גם אפשרית ואולי משתלמת. הנה הוריו נהגו כך, הם לא קבלו ביושר את הכשלון, וא"כ גם לו מותר להיות "מתוחכם". וכידוע דברי חז"ל "ילפון מקלקלתא ומתקנתא לא ילפון". (ירושלמי מועד קטן ב, ב) [פירוש: בני אדם קרובים ללמוד מן הדברים המקולקלים יותר מאשר מהדברים המתוקנים]. וכבר אמר ר' זירא: "לא לימא איניש לינוקא דיהיבנא לך מידי ולא יהיב ליה, משום דאתי לאגמוריה שיקרא, שנאמר למדו לשונם דבר שקר" (סוכה מו:). [תרגום: לא יאמר אדם לתינוק: אתן לך משהו, ולא יתן לו, משום שיבוא עי"ז ללמדו שקר, שנאמר וכו']. ואלו במקרה שהבן ינצח במאבק אזי הוא ילמד שרק ע"י לחץ ומאבק ניתן להשיג את מבוקשו, וכידוע כל כניעה ללחץ מביאה לחץ גדול יותר, ומלבד זאת הוא יתייחס בחוסר אמון להוריו, שהרי הוא כבר ראה את "התחכום", ולמד מי הם הוריו.

ומה באמת היה עלינו כהורים לעשות, האם להסכים? הרי ברור לנו שהמעיל לא מתאים?

התשובה היא: שאם זה ברור ובשום אופן אין לכם כוונה להסכים, לא הייתם שואלים אא"כ בררתם לפני כן עם אותו אדם מה דעתו. אך בכל אופן לא להגיע למצב שבו אתם סותרים את עצמכם, ואם כבר שאלתם והמסקנא היתה שהמעיל מתאים, אע"פ שקשה לכם להסכים, בכל זאת עליכם להסכים, כי המחיר של חוסר אמון ומאבק עם הבן יקר יותר מהמחיר שילבש את המעיל, ואדרבא זו הזדמנות ליצור אמון בלבו של הילד בהוריו, וגם ללמדו פרק בחיים כיצד לקבל את הכשלון בהגינות. הקירוב שנוצר מהתנהגות שכזאת יכול להיות סבה שהנער יציית בהרבה הזדמנויות שאולי היה מסרב אילולא ההזדמנות הנ"ל שלמד וחווה את ישרכם ודעתו כבר קרובה אליכם, והוא יחפוץ יותר לשמוע לכם. פשוט הריוח רב על ההפסד.

ולגופו של ענין, במקרה שאתם רוצים לנסות להניא אותו מללבוש את המעיל, אפשר לומר לו: "נכון, אותו אדם הצדיק אותך ובעל כרחנו אנחנו נקבל את הדין, ואע"פ שזה מנוגד לדעתנו מ"מ האמת יותר חשובה. ולכן שוב אנחנו מדגישים שאת הפסק של הרב נכבד, וא"כ ההחלטה בידך. אולם רצוננו להיטיב אתך, ואם תסכים שלא לקנות את המעיל הנ"ל אנחנו נפצה אותך במעיל יותר יקר, ובל"נ מוכנים גם לקנות לך דבר פלוני (כל אחד יודע מה בנו אוהב), כי חשובה לנו טובתך. אך מ"מ ההחלטה היא בידך, ומה שתחליט אנחנו נכבד". בצורה כזאת יתכן שהבן יסכים לדעתנו מרצונו.

בדרך כלל כאשר מעבירים את האחריות לבן ומראים לו כוונה אמתית לתת בידו את ההחלטה הנה אע"פ שבתחילה הוא יכריז שהוא עומד על שלו מ"מ עם הזמן הוא עשוי לשקול שנית את צדדי הספק ולהסכים לדעת ההורים) ואם בכל זאת לא יסכים, יש לכבד את מה שאמרנו, וכאמור לעיל.

תוכן העניינים

אני והנער

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה