דרכי פעולה · נקודת המוצא
* המודד להתנהגות הבן אם היא חיובית או ההפך הוא ביחס למה שאנחנו חינכנו ולא ביחס לשכנים
* את תיקון ההתנהגות יש לעשות בשלבים
זה מרגיז מאוד כאשר אנחנו רואים שהילד של השכן מציית להוריו, ואלו הבן שלנו עושה מה שלבו חפץ, וכמובן שאנחנו רוצים שינוי ופתרון.
והשאלה איך משנים את המצב, אולי לראות מה השכן אומר לבן שלו וללמוד ממנו את אותו סגנון?
ובכן עלינו לדעת שבעיה של חוסר משמעת אינה נולדת ביום אחד. הבעיה קיננה זמן רב, והיא תלויה ביחס והבנייה של ההורים לילדיהם, ובודאי שיחסים אלו השפיעו והביאו את המצב העכשווי. אין זו פטרייה שצומחת ביום בהיר, אלא כאמור זה תהליך מורכב, וקרוב לודאי שהוא שונה ממה שאנחנו חינכנו. זאת ועוד, בודאי שיש הבדלים בין הבן שלנו לעומת הבן של השכן כגון תכונות אופי, והתהליכים במשך החיים. ולכן עלינו לתת את הדעת באיזו נקודה עומדים היחסים בינינו לבן, ומנקודה זו לפעול. הרי זה דומה למעבר קיצוני מקור לחום.
כעת בגיל הנעורים, ילד שהורגל מקטנות לקבל כל מה שהוא רצה, אין הגיון פתאום לשנות קו בצורה קיצונית ולצפות ממנו שיקבל בהבנה את השינוי.
כך גם אם ההורים לא הרגילו אותו מילדות לעזור ולהיות אחראי על חדרו, יהיה קשה לדרוש ממנו בנערותו לסדר את חדרו. וכן על זו הדרך בכל ההרגלים שהורגל הילד.
אמנם נשאלת השאלה: האם לאור האמור יש להבין שאין מה לעשות, ועלינו להשלים עם המצב ללא סיכוי לשינוי?
התשובה היא, שאפשר וכדאי לנסות לשנות, אך יחד עם זאת עלינו לתת את הדעת שיש לצאת מנקודת מוצא נכונה וכנ"ל.
וכיצד נשנה ונתקן הנהגות פסולות?
ראשית, יש להסביר לבן בצורה נעימה וברורה את הפסול שבהנהגה שהנהגנו אותו ואת הצורך לתקן, וזה כדאי לעשות בצורה עקיפה, דהיינו ע"י ספורים, עובדות, ולימוד בספרים המתאימים, וכן ע"י הסברה ישירה ובלי להאשים, ולאחר מכן יש להגיע לשלב המעשי איך לשנות את ההנהגה הפסולה. אמנם יש לעשות זאת בשלבים מבוקרים שהבן יוכל לעמוד בהם וע"י עזרה (כולל תמריצים) מצד ההורים.
לדוגמא: ילד שלא הורגל לסדר את חדרו או את בגדיו, יש להתחיל להביא לידיעתו עובדות ודוגמאות על משפחות ברוכות ילדים שאעפ"כ ביתם היה מסודר, וכן יש למצוא סימוכין מגדולי ישראל שהקפידו על סדר. [אחת הדוגמאות המפורסמות אודות רב גדול שהלך פעם לבקר את בנו בישיבה כדי לדעת מה מצבו, ואמנם לבסוף הוא לא נפגש אתו, אך משראה שארונו בחדרו שבפנימיה מסודר, הסיק שהכל בסדר אצל הבן, והלך רגוע].
במקרה שאין דוגמאות כאלה, אפשר להסביר לו שקשה לנו להשתלט לבד על כל הבית ואנחנו צריכים את עזרתו, ואז לבקש שיתחיל לעזור בצורה חלקית, כגון לסדר רק את המכנסיים או בגד אחר ואנחנו את השאר, לאט לאט להוסיף בגדים נוספים, ויש לברכו ולהחמיא לו ולהראות לו שזה עזר לנו, ולאחר תקופה סבירה להתחיל להציע לו לגהץ את בגדיו [אם יש צורך כמובן], ואין פסול גם להפתיע אותו בתשר מדי פעם וגם להציע לו עזרה חלקית, הכל לפי העניין.
בדרך כלל צפוי שהבן ישתף פעולה משום שזה בא בצורה הדרגתית ואין זה קושי גדול ולכן אין סיבה להתנגד, אולם במקרה שהבן לא שיתף פעולה, יש להשאיר מדי פעם את בגדיו ללא סדר שיבין שקשה לנו לעשות זאת לבד.
גם כאן יש להדגיש שאין לשדר לנער מאבק, אלא פשוט לא סדרנו בגלל אילוצים וקושי להשתלט על הכל. בכך אנחנו מונעים מהילד את הדחף לעשות דוקא משום שהוא רואה שאין זה להכעיס, ומאידך גיסא הוא מרגיש לא נוח בלי בגדים מוכנים, וזה ידרבן אותו לשנס מתנים ולעזור.