אור ברסלב
אני והנער דרכי פעולה › משיכה כנגד משיכה

אני והנער

דרכי פעולה · משיכה כנגד משיכה

לא בלחץ

כדי לנתק חברות שלילית יש לתת מענה ע"י דבר שיש לו ערך אצל הבן לפחות שווה ערך לחברות השלילית, אולם מלחמה אינה פתרון.

"לאן אתה הולך?" שואלים ההורים.

"לחבר פה", עונה הנער.

"מתי אתה חוזר?"

"אֶה, אֶה, אני אראה מתי. אולי בעוד שעתיים, טוב להתראות", והוא כבר בחוץ. ההורים פעורי פה, והתרחיש חוזר על עצמו.

מי החבר? מה מצבו הרוחני?

למרבה הצער, על פי רוב החבר אינו תואם את הלך מחשבתנו, אך משום מה הנער נמשך אחריו כמו פרפר אחרי האור. כמה שמנסים לדבר עם הנער בצורה יפה, בתחנונים, באיומים, אך ללא הועיל. הוא הולך שבי אחרי החבר שאנחנו ההורים לא מצליחים להבין מה הוא מצא בו? חכמה, יראת שמים, חריצות? מה המיוחד שאין בהורים ויש בו, מה הוא כבר נתן לו? ההורים לא מוכנים לוותר על נפש בנם, והבן כמו מתנכר לכל מה שעשו למענו, ומיום ליום הוא מעיז פניו יותר ויותר, עד לפיצוץ הסופי! ההורים בדרך כלל נשברים מהיחס המתנכר והריחוק שהולך ומתרחב.

מהו שורש הבעיה? ומה הפתרון לזה?

ובכן ללא ספק יש משהו בחבר שמושך את הנער. גם אם אנחנו לא מצאנו מה מושך, בכל זאת זה קיים!

ומה יכול להיות הדבר המושך כל כך?

אמנם לא תמיד נדע במאה אחוז מה, אך בדרך כלל הידידות מתחילה ממצב של חוסר סיפוק, אם בבית ואם במקום הלמודים. הנער לא מרוצה. הוא מרגיש לא נוח [אע"פ שזה באשמתו!], ואז כל מאן דהו שיספק לו את "החסר" מהווה סיבה להתחבר אליו, ולצערנו בדרך כלל מצא מין את מינו "והלך הזרזיר אצל העורב", וכך נוצרת התחברות. החבר מסביר פנים לנער [מה אכפת לו? שיעשה מה שהוא רוצה!], וכמובן שהביקורת אינה מעניינו. כל מה שהוא יעשה יתקבל ברצון. לשניהם יש אינטרס ליהנות בקלות מכל פעולה אפי' מפוקפקת. "שבת אחים גם יחד", וגם "אסור" נלוה עמם. ואם זה בתוך חברה יותר מורחבת, זה יותר מחייב. הנער נמשך ונקשר בעבותות החברים, וגם אם ירצה להתנתק יקשה עליו. ושבעתיים קשה כאשר טוב לו ואין הוא מוצא תחליף בבית הוריו ולא במקום הלימודים. והנה לנו בעיה, ממש מלכודת!!

ומה הפתרון?

אם אנחנו מבינים שעיקר הבעיה היא המשיכה כתוצאה מהסברת פנים ומהימנעות מביקורת, א"כ עלינו למצוא את הדרך ללבו ע"י משיכה שכנגד ולא ע"י הפעלת כח. אפשר לחפש חבר או אפי' אדם זר שמבין עניין ולדבר אתו אודות הבעיה כנ"ל, ולבקש ממנו "לייצר ידידות" עם הנער. אפשר ורצוי להציע לו תמורה על השירות, ובין היתר לספק לו כסף כדי לקנות את לב הנער ע"י שהוא ישלם עליו בקניות וביציאות יחדיו.

בד בבד ההורים יקפידו להתיידד עם בנם ולמעט בביקורת, ולהראות לו עד כמה הוא יקר וחשוב עבורם, לתת לו הרגשה נוחה, הרגשה שסומכים עליו ומאמינים שהוא יודע מה הוא עושה, ולהקפיד שלא להטיח ביקורת על "החבר" המפוקפק, משום שכל ביקורת תהיה כסיבה וגירוי לנער להחזיק יותר חזק את הידידות, משום שבד"כ הוא יגן עליו, וככל שהוא "יתמסר" להגן עליו הידידות ביניהם תהיה יותר אמיצה ויקשה עלינו לנתקה. אדרבה, במקרה שהנער מזכיר את "החבר" יש להראות שאין לנו שום דבר נגד החבר, אם כי לדעתנו "החבר" הנ"ל אינו הולך בדרך נכונה, ואולי אין הוא אשם, כנראה שגדל בצורה לא נכונה, מסכן, וכו', אך אין לנו משהו נגדו באופן אישי, ולהראות שמצדנו אנחנו מאחלים שה' יאיר את דרכו. בצורה כזאת האווירה בבית ידידותית. יש שותפות והזדהות בין ההורים לנער.

וזאת יש לדעת שעל פי רוב חברות שהיא "תלויה בדבר" אין לה קיום. שקר אין לו רגליים! וסביר להניח שבאיזה שהוא שלב יהיה סכסוך ביניהם, או שתתעורר אצל הבן [אם ע"י מקרה מסוים ואם ע"י ה"ידיד" שההורים הדביקו לו] הרגשת ביקורת עצמית על מעשיו, ואז האווירה שבבית והאהבה להוריו ידרבנו אותו לחזור לחיק משפחתו ולדרך ישראל סבא, משום שהוא מרגיש שלא שומרים לו טינה, ומקבלים אותו בזרועות פתוחות ובלי האשמות.

דרך זו נראית אמנם ארוכה, אך זאת יש לדעת שהיא בחינת "ארוכה וקצרה"!!!

כאן המקום לציין כי פעמים רבות ההורים טוענים שיש להם הרגשה שהם פשוט גורמים לבנם לחשוב שהם מסכימים עם דרכו, ואז זה עלול לדרבן אותו לצעוד בביטחון בדרכו השגויה. ולכאורה הם גורמים לו לטבוע עמוק יותר בַּבִּצָה הפרוסה לרגליו.

למטופלים ששאלו אותי את השאלה הנ"ל, אני מחזיר בשאלה: האם יש לכם שליטה על הילד? האם תוכלו לאלץ אותו לחדול מדרכו הנלוזה? וכמובן שהתשובה היא שלילית, ואז אני מוסיף: א"כ מה תועיל הדרך של החמצת פנים? זה לא ישנה את דרכו משום שאין זה הפתרון לבעייתו, ובעצם לטווח הארוך אנחנו מרחיקים אותו מעלינו ומקשים עליו את הדרך חזרה, וכאמור לעיל שככל שננסה להלחם נגד ה"ידיד" הלא רצוי עלול הנער להחזיק "בקרנות המזבח". הוא יתמסר לידידו המפוקפק, ובסופו של דבר, במקום לכבות את השריפה, הוספנו לה שמן.

לכן עלינו להתאזר בסבלנות ובחכמה לנסות למשוך אותו אלינו, ולא עלינו המלאכה לגמור. אנחנו מצווים לרצות להשיבו, ואין ביכולתנו יותר "מרצון". וחלק בלתי נפרד מהרצון הוא ההתנהגות הנכונה, ולאו דווקא הכוחנית, עם הנער. והשאר ביד ה'!

תוכן העניינים

אני והנער

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה