אור ברסלב
אני והנער דרכי פעולה › לא בלחץ

אני והנער

דרכי פעולה · לא בלחץ

עיתוי מתאים

אין להראות לבן שאנחנו לחוצים ובפרט בבעיה שפתרונה קשה על הבן, הוא עלול לאלתר פתרון שאינו אמיתי ובלבד שיהיה לו "שקט"

נתאר לעצמנו צפירות אמבולנס, ואנשים אצים רצים במהירות וכו'. כיצד אנחנו מרגישים באותם רגעים? נכנסים למתח!

ואם באים אלינו הביתה שוטרים עם מדים בסבר פנים חמורות - מה ההרגשה? עוד יותר מתח!

מדוע אנחנו במתח? מה עשינו?

התשובה היא, משום שהאמבולנס והשוטרים משדרים לנו מתח! כאילו קרה משהו חריג, משהו חמור. כך מרגיש הנער. אם אנחנו לחוצים - הנער נלחץ, וזה יכול לגרום לו לאלתר פתרונות גם בלי אחריות לתוצאות שלהם.

אמנם נכון שלפעמים הנער ירצה לפייס את הוריו כדי שלא יהיו בלחץ, אולם זה לא מה שיפתור את הבעיה.

הנה לדוגמא: נער שנתפס ע"י הוריו או שהוריו ששמעו שהוא רואה תמונות לא צנועות, אם ההורים יילחצו וילחיצו, ויתכן שהנער יבטיח שהוא לא ישוב לכסלה, ולכאורה הנה רואים תוצאה - הנער קיבל על עצמו שלא לראות. אלא שזה רק נדמה לנו שהוא לא יראה, מה שכן - הוא יקפיד שההורים לא ידעו שהוא רואה. הוא פשוט יהיה יותר זהיר.

ומדוע שיראה שוב?

משום שיש לו תאוה לראות, וזאת בעיה שהוא צריך להתגבר עליה, אך לחץ של הורים לא פותר בעיה שכזאת. אולי להיפך, כיון שהם הלחיצו אותו והוא מתוח ומחפש פורקן למתח שהוא נמצא בו, תהיה לו משיכה לחפש את הקל והערב לו, וממילא תאוותו לראות תגדל, ובעצם נמצינו מכבים אש בשמן.

זאת ועוד, תגובה כזאת שהילד מקבל על עצמו זה עוד מצב טוב, משום שיכולה להיות תגובה גרועה יותר של התנכרות ומרדנות בכל הערכים. לפעמים הנער מרגיש סתירה בין אמונתו למעשיו, וכיון שהוא נחשף והסתירה גלויה, והוא לחוץ. הוא מרגיש כעין הרגשת צביעות. מצד אחד הוא מניח תפילין ושומר מצוות, ומאידך גיסא הוא רואה תמונות תועבה. אמנם גם כאשר עדיין לא נתגלה קלונו קצת קשה לו בינו לבין עצמו, אך מ"מ כיון שאף אחד לא יודע הוא מנחם את עצמו או מנסה להתעלם מסתירה זו. אולם כאשר הוא נחשף והסתירה גלויה, זה יוצר אצלו הרגשה נוראה שעלולה להביאו להתנכר לדרך התורה ובלבד שירגיש "בנוח". ולמרות שהוא יודע בתוך תוכו שזאת אינה הדרך הנכונה, הסתירה מעיקה לו מאוד והוא רוצה להפטר ממנה. גם במחיר של נטישת דרך המצוות.

כיצד יש להגיב?

ראשית, לא בכל מקרה עלינו להראות שאנחנו יודעים! יש מקרים שכדאי להסתיר ממנו מה שאנחנו יודעים, ולפעול בצורה עקיפה ע"י דמות אהובה שיש לה השפעה על הבן, או ע"י חיפוש דרך להעביר לידיעתו את חומרת העניין הכתוב בספרים, ואת הפתרונות המוצעים שם. וחשוב מאוד מאוד להקרין הרבה הרבה חום ואהבה, ובד בבד להשתדל שהוא יהיה עסוק בדברים חיוביים ורחוק מגישה למקומות שמפתים לדברים הנ"ל.

וגם אם הגענו למסקנא שעלינו לדבר עם הנער בצורה גלויה מכל סיבה שהיא, אין לדבר בצורה מאשימה ולחוצה, אלא להראות לנער שאנחנו בטוחים שזה לא ממש מרצונו אלא זה פיתוי, ואע"פ שיקח זמן רב להיגמל מכך, מ"מ בסופו של דבר אנחנו בטוחים שהוא יצליח להתגבר, ולהראות לו שאנחנו מבינים אותו (אם כי לא מסכימים) ונגישים אליו אם הוא צריך את עזרתנו, עזרה ללא תנאים.

בצורה כזאת הילד נוטה להתחבר לדעת הוריו, כי הוא לא לחוץ. ראשו יותר צלול, וחושב בצורה טובה יותר איך לפתור את הבעיה, כי סוף סוף גם הוא מבין שזה אסור וגרוע, ויש סיכוי שהוא יבקש מאתנו עצה כיצד להתגבר, וכמובן שהוא יותר כלי קיבול לנסות להתמודד, והחשוב מכל שהוא לא יתנכר לדרך האמת משום שאין לו סיבה להתנכר. ואע"פ שיקח זמן לתקן, מ"מ הוא ינסה להיות בכיוון עד שיגיע לנקודת הניצחון וההתגברות על תאוותיו.

סיפר לי ידיד, שבנו היה לומד בישיבה מסוימת, וכל פעם שהיה בחופשה היה קם מאוד מאוחר, והאב היה כועס ומקימו בכח אם כי לא תמיד היה מצליח, ולפעמים היה הנער שוכב ממש עד שעה מאוחרת. והנה באחת מאסיפות ההורים, פנה האב לרב ששיבח את בנו, ואמר: אצלי זה ממש נורא! הוא פשוט קם מאוחר ולא אכפת לו! ענה לו הרב: מעכשיו עליך להפסיק ללחוץ, ואם יקום מאוחר רק להקרין חום ולאהוב. וכך היה. כשהבן היה קם, הדבר הראשון שהאב אמר, זה: "בני, האם אתה רוצה משהו חם לשתות? מה להכין לך לארוחת הבוקר" וכו', דברים שיש בידם לקרב את הלבבות.

והנה הפלא ופלא. באחד הימים הבן אומר לאב:

"אבא, מדוע אתה נותן לי לישון עד מאוחר"?

האב ענה: "כי אני יודע שאתה עייף. כואב לי להעיר אותך".

ואז הבן אמר נחרצות: "אבא, זה לא יתכן שאני אישן כמו בהמה עד מאוחר. אבא, אני מבקש שתשפוך עלי מים אם לא אצליח לקום עד שעה פלונית".

האב שניסה להתנגד לרעיון ראה שהבן ממש מתחנן. האב מספר שהוא כבר לא הוצרך לכך, משום שהבן קם מעצמו.

מה קרה? תרופת פלאים?

התשובה היא: הבן בתוך תוכו ידע את האמת והסכים איתה שהוא צריך לקום בשעה סבירה בבוקר, אך דא עקא היה לו מחסום מסוים [כגון פיתוי העצלות, או אולי היה לו מתח שתפס את שרעפיו, ומי יודע מה עוד?]. והנה האב בא בכח הזרוע, וזה יצר אצלו דחף להתנגד לכפייה, רצון לחופש, ובפרט שכרגע יש לו קושי שכובל אותו, ובעצם האבא "סיפק" לו סיבה להמשיך ולהתעקש לישון עד מאוחר, שהרי הילד תולה את "האשמה" באבא שיותר מדי רוצה לקבוע לו מה לעשות. והמשימה של הנער (בעיניו כמובן) היא לשמור על עצמאות של זמן הקימה שלו בבוקר, וכך נוצר מעגל קסמים.

אולם כאשר האב הניח לו והראה לו שהוא מעריך ואוהב אותו בלי תנאים, ממילא עוקץ ההתנגדות וההתמרדות נפל, ובמקומו שוב מילא את החלל החשבון נפש עצמי עם העידוד של האבא [ע"י הקירוב הנ"ל], והפיח בהן רצון וכוחות מחודשים, ולכן הוא הצליח לקום.

תוכן העניינים

אני והנער

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה