גיל הילדות לעומת גיל הנערות · חברים
החברות בגיל הנערות קשה לניתוק ביחס לגיל הילדות
"החברה אכזרית", כך מתבטאים הורים רבים, וכוונתם לומר שהחברה אינה מתחשבת בצרכי הפרט, והיא עלולה לרמוס כל אדם שאינו תואם את הלך רוח החברה, או נוגד את האינטרס שלה. ומשום כך ישנם הורים שמנסים לחשל את הילד כבר בשחר ילדותם לא להתחבר להרבה חברים. "די בחבר אחד או שנים, אינך צריך להיות תלוי בחברה", אומרים ההורים לבן. אמנם בעודו רך ניתן להגביל את הילד, אולם כאשר הוא גדל להיות נער אין זו מלאכה פשוטה, ולפעמים הניסיון לנתק אותו מחברים מסוימים גורם לפעולה הפוכה. פתאום רואים שיש לו יצר להתנגד לניתוק, ולמרבה הצער הקשר מתהדק. ודא עקא שההשפעה של "החברים" בגיל הבוגר היא חזקה מאוד לטוב ולמוטב, ובמידה מסוימת השפעת החברה חזקה יותר מהשפעת ההורים. הסיבות לכך הם רבות, ונמנה את עיקרן:
א. הבן מרגיש התחברות והזדהות לנושא שחבריו מדברים, היות והם בגיל זהה, וגם זהו הנושא המעניין את החברה שבעצם הוא מעוניין להיות חלק בלתי נפרד ממנה, ובודאי הוא יטה אוזן קשבת להלך הרוחות והעניינים העומדים על הפרק בחברה שבה הוא נמצא, וירצה להשתלב בצורה מכובדת.
ב. חבריו אינם מחייבים אותו והם מדברים ככל העולה על רוחם, והוא שומע ושופט מתוך רצון להשתלב ולא מתוך הרגשה שרוצים להגביל אותו, אלא הוא מרגיש שהכל הוא עושה ברצון. (אע"פ שגם כאן מטבע הדברים אם הוא לא ילך לפי "רוח החברה" הוא ידחק ל"פינה" ובעצם זו כפייה חברתית, מ"מ הרגשתו היא שכל הפעולות הם מרצונו).
ג. החברים מציעים כל מיני פיתויים בלי להבחין אם ההצעות הן מוסריות או גורמות להפקרות, וזה מעניין את הילד ומושך אותו. הוא יכול לראות ולשמוע דברים שהוריו לא אפשרו לו לראות כי לדעתם זה הרסני בשבילו. לעומת זאת חבריו "מתירים לו את השרץ", וכמובן שזה יותר נוח לו, "עבדא בהפקירא ניחא ליה" (גיטין יג.). ומה גם שחבריו אינם מבקרים אותו במקרים שהוא עשה מעשים שטעונים תוכחת מוסר, כי בעצם אין זה מעניין אותם. בסיכום אפשר לומר שהחברה נוחה יותר ונראית משתלמת יותר, אע"פ שהחברה קלוקלת ואחריתה מי ישורנה, מ"מ הילד רואה את ההווה בצורה מוגבלת ובלתי אחראית, ולכן הוא נמשך אל החברה.