גיל הילדות לעומת גיל הנערות · דחפים, וצלילות הדעת
הדחפים של הנער חזקים יותר ופחות מרוסנים לעומת הילד
לילד הקטן אמנם חסרה ההבנה ושיקול הדעת וכנ"ל, אולם לעומת זאת הוא לא נתון לדחפים חזקים היות והוא נמצא בשליטה מלאה של הוריו או מוריו. גם מבחינה פיזית הוא חלש לעומתם, ובנוסף הוא זקוק להגנתם מפני הסביבה, וגם מבחינה פיננסית הוא תלוי בהם כגון בהלבשה ובאכילה וכדו', ועל כן הוא משלים ומקבל את מרותם וממילא קל יותר לבלום את הדחפים שלו, ובפרט שהעולם הרחב אינו נגיש אליו ויש לו תמימות מסוימת באופן יחסי לגדולים, וביחס לגדול הוא "ראה מעט", וכמובן זה ממתן את הדחפים. מה גם שדחפיו בגיל הילדות אינם קשים ביחס לגיל הבוגר, ואם ההורים מציבים לו גבולות, פועל יוצא הוא שהוא יותר צלול בדעתו וקל לו לקבל מרות.
משא"כ בנער המתבגר, ככל שהוא מתגבר טבע הדברים שהוא יותר עצמאי, וגם ההתפתחות הגופנית מהווה רקע לדחפים שהוא בעצמו לא הכיר אותם, דחפים שהם יצריים ויוצרים גירויים שקשה לשלוט בהם. מה גם שהוא חשוף יותר לעולם הרחב המלא פיתויים מפוקפקים ונוצצים, והיות והוא מפתח עצמאות פיזית וגם רוחנית, נוצר כעין ניגוד ומבוכה בין הדחף והרצון לעשות מה ש"כיף" או נוח ומושך, לעומת השכל שמנסה להראות את השלילה של הפיתויים, וזה מהווה סיבה לחוסר צלילות הדעת. הוא פשוט מבולבל, "סל" האפשרויות גדל והולך הן בכמות והן בעצמת הפיתויים, ובפרט בדורנו שהפיתויים נעשים קשים מיום ליום (ה' ירחם!), וכמובן שבאופן טבעי הדחפים יקבלו עצמה חזקה יותר.