אל תלמד אותו לשקר · סלק את שורש הבעיה ולא רק את הסימנים שלה
הכשלונות והמעידות של הנער הן התוצאה ולא הסיבה ובעצם יש לתקן את הסיבה
כאשר מגלים שיש רטיבות בתקרת הבית אין זה פתרון לסייד את התקרה, אלא צריכים לבדוק מה הסיבה לרטיבות, משום שהרטיבות בתקרה היא רק סימן לבעיה, ועלינו לאתר ולפתור את הבעיה (הגג טעון זיפות או שיש שם חור וכיו"ב) ולא את הסימן שלה. אם ננסה "לחסוך" מאמצים ולסלק את הסימנים בלבד, צפויה לנו אכזבה ותוספת מאמצים. פשוט, סימני הבעיה יחזרו ואולי אף יחמירו!
כך גם בענין הטיפול בבן.
אם רואים שהבן מתנהג בצורה לא מתאימה, לא די להתמודד עם הסימנים אלא יש לחתור למצוא את השורש שממנו נובעת ההתנהגות. אם זה חברים לא טובים ואם זה דוגמא שלילית שלנו פיתוי אחר.
כאשר רואים שהבן מתלבש בלבוש בלתי הולם, לא די בהערה [ולפעמים גם לא כדאי!], אלא יש לתת את הדעת מהו שורש הבעיה. כי אם הבן יודע שלא נוח לנו בלבוש כזה ובכל זאת הוא לובש אותו, הוי אומר שהפיתוי להתלבש בצורה לא הולמת חזק יותר מהרצון לשמוע לנו ויותר מהאמון בצדקת דרכנו, וא"כ עלינו לעשות בדק בית: אולי לא מספיק הסברנו ושכנענו אותו בצדקת דרכנו, אולי החברה קלוקלת מאוד ויש לו לחץ חברתי, או שמא הוא נרקב גם בדברים נוספים וזה רק טפח ממראה הריקבון?
בכל מקרה רצוי להשתדל בכיוון פעולות שיגרמו לו לרצות ולהשתכנע לאחוז בדרכנו. פשוט יש לחשוב ולהתייעץ כיצד לפעול.
ועם זאת, בד בבד יש להקרין אהבה ולקרב את הבן, ורק לאחר מיצוי האפשרות של קירוב והסברה אז יש לחשוב על האפשרות של שמאל דוחה. מאוד חשוב להראות לו שאנחנו לא פוסלים אותו, ובודאי לא מתייאשים ממנו, אלא אדרבה מבינים אותו אך לא מסכימים אתו.
לא מזמן נשאלתי אודות נער שמסרב ללמוד במוסד הלימודי שלמד עד כה, וההורים נפשם לשאול הגיעה: מה עושים?
והנה בבירור שעשיתי נודע לי שההורים שהיו טובי לב השתדלו תמיד לרצות את הבן, וגם במקרה שלא היתה הצדקה למעשיו או לדרישותיו בכל זאת ההורים השתדלו להתפשר עם הילד, וכך שמרו על יחסים "טובים".
אולם עתה משהבן התבגר, קשה להורים לעמוד בדרישות הנער ולא להסכים למעשיו, ובפרט כאשר מדובר בסירוב לחזור ללימודים, אולם הם גם לא מצליחים לשכנעו לחזור.
הנה כאן הבעיה היא, שלנער קשה לקבל מרות משום שמילדות הוא התרגל להיות "שותף" בהחלטות, וכדי לשנות את דעתו צריכים את "הסכמתו"!
אז מה עושים?
ובכן, אין ערובה או שיטה שתבטיח תוצאות ודאיות, אולם יש את העקרונות שכדאי להשתמש בהם,
ראשית יש להבין את נפשו של הנער. כך הוא גדל, אין זה מרוע לב! זה כמו כל הרגל שקשה להיגמל ממנו. וא"כ אין כאן חוסר הגינות, אולם יש כאן מגבלה שטעונה עזרה.
ואמנם כדי לעזור לו, יש להשתמש בשיטת השלבים.
שלב א': להבין את נפשו של הנער, וכנ"ל.
שלב ב': להבטיח שאנחנו נשתדל לעזור במדת האפשר, וגם להראות הבנה לדבריו וכמובן להתייחס בהתאם.
שלב ג': הסברה. להסביר לו את נחיצות הלימוד, ולהראות "בצבע" (בצורה מוחשית) ולהבהיר לו שההפסד מכך שאינו לומד גדול יותר מהריוח דהיינו מהמצב בו הוא נמצא. ולכן אסור לוותר על כך, וממילא מובן שאנחנו לא נחסוך מאמצים לעזור לו להתמודד עם הקשיים שעומדים לפניו.
שלב ד': לטפטף לו שכל אחד צריך להכיר את סמכותו, ובעצם ההורים הם הסמכות מאז ומתמיד, ולכן הוא צריך לציית גם כאשר לא נראה לו. אמנם אין בכוונת ההורים להיות רודנים ובוודאי הם יקשיבו לו וישתדלו להבין את נפשו ולעזור לו, אך מ"מ הסמכות המחליטה זה ההורים על כל המשתמע וכנ"ל.
שלב ה': החלטה והחלטיות: לאחר שההורים ביררו את הנתונים והסיקו מסקנא ברורה, עליהם להחליט, ולהיות עקביים בהחלטתם. הבן זקוק להחלטיות! אי החלטיות עלול לגרום מתח מיותר לבן וגם להורים!
טיפול בצורה הנ"ל מאפשר לבן לספוג בצורה בריאה את הדרישה של הוריו וזה עשוי לצמצם את הבעיה ואף להתגבר עליה לחלוטין, והחכם עיניו בראשו.