אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן מט
כתב הטור אה"ע סי' א' אבל קודם י"ג לא ישא דהוי כזנות ע"כ כך היא הגרסא בטור שבידינו וכן הוא בדפוס הטור שביד הרב כנסת יחזקאל וכן הוא בש"ע עם באר היטב ואפי רברבי וכן מורה לשון הטור שכתב ומצוה על האדם שישא אשה כשהוא בן י"ח וכו' אבל המקדים לישא כשהוא בין י"ג וכו' אבל קודם י"ג לא ישא וכו' אבל מדברי הרב"י מש' קודם י"ג לא ישיא וקאי על האב מדכתב וכ"כ הרמב"ם ז"ל ולשון הרמב"ם מבואר בהדייא דנקיט בלישניה ואסור להשיא אשה לבנו קטן ובאמת אינו מוכרח כ"כ דכוונת הב"י לומר וכ"כ הרמב"ם היינו על מ"ש הטור דהוי כזנות קאי והוא פשוט:
ולכאורה נראה שצריך לגרוס אבל קודם י"ג לא ישיא דהא ע"כ הטור מימרא דתלמודא קא פסיק דאמרינן פרק הנשרפין המשיא אשה לבנו קטן עליו הכתוב אומר וכו' וא"כ גם בהטור צריך לגרוס כלישנא דתלמודא וכמו לישנא דהרמב"ם דקא פסיק מימרא דתלמוד ויש לדחוק ולומר דהעור ס"ל הא דקאמר רב יודא המשיא אשה לבנו קטן וקאי על האב לאו דוקא ואורחא דמילתא נקט דמסתמא הקטן לא ישא מעצמו שאין בו דעת כ"כ לישא ואינו רעב לתשמיש אלא אביו משיאו כדי שלא יבא אח"ך לידי אסור וכדי שישמח בו אבל אה"נ אפי' שיהיה הקטן פקח כ"כ ורוצה לישא אשה אמרינן ליה שאסור כיון שאינו צמא עכשיו לתשמיש מזנה תחתיו ואסור א"נ איידי דנקיט תלמודא רישא דמימרא זו לא ישיא בתו לזקן דקאי על האב נקיט נמי המשיא אשה לבנו קטן. ומדברי הב"י למדתי עוד תירוץ אחר דהא דקאמר הטור ופחות מבן י"ג לא ישא לאו מימרא דתלמודא דהנשרפין קא פסיק אלא מדאמרינן בהאשה רבה לא תקנו נשואין לקטן ואמרינן נמי דנשותיהן פטורות מן החליצה ומן היבום ומש' ליה להעיר כיון דלא תיקנו נשואין א"כ הו"ל בעילתו בעילת זנות ע"ש וא"כ שפיר נוכל לגרוס בהטור לא ישא וקא' על הבן:
אבל מדברי הב"ח והרב הפרישה מוכח שגרסי בהטור לא ישיא וקאי על האב ומ"מ מ"ש כאן וזב"ח והניח חילוקים דאם הוא רוצה לישא מעצמו אפי' יותר על י"ב שנה הוי כזנות עד י"ג שלימות אבל אביו אם רוצה להשיאו פחות מי"ב הוי כזנות ומי"ב ואילך עד י"ג הוי מצוה על האב להשיא את בנו ומש' מסוף דבריו דיש לו נשואין מדרבנן וצריך לנשואיו גט ע"ש:
ובאמת זו דברי תימא מלבד שצריך לדחוקי לפי דברי התוס' בהנשרפין ובהאשה רבה ע"ש גם יש להק' עליו מדאמרי' ביבמות בפ' חרש קטן שמת אשתו פטורה מן החליצה ומן היבום ואם איתא לדברי הב"ח דיש לו נישואין מדרבנן כשהוא בן י"ב שנה ע"י אביו א"כ מצינו לאשתו של קטן שצריכה יבום או חליצה כיון שתופסים קידושין מדרבנן כשהוא סמוך לפרקן והוי כמו חרשת שצריכה יבום או חליצה ודוחק לאוקומי דוקא שנשא מעצמו דהא מתני' בכל גוונא מיירי ואפי' שהשיאו אביו כיון שהוא פחות מי"ג והוי קטן פטור מהחליצה ועוד דהא תלמודא קאמר התם בפ' חרש מאי שנא קטן דלא תקנו רבנן נישואין וחרש תקנו נשואין ומשני חרש דלא אתי לכלל נשואין תקינו ליה נשואין אבל קטן דאתי לכלל נשואין לא תקינו ליה נשואין וסתמא דמילתא אפי' שהשיאו אביו לא תקינו ליה נשואין ועוד אפי' תימא דתלמודא דקאמר דקטן לא תקנו לו נשואין מיירי בקטן שנשא הוא דוקא מ"מ קשייא דהיכי קאמר תלמודא דאתי לכלל נשואין מ"ה לא תקינו ליה נשואין הא אם השיאו אביו סמוך לפרקו תקינו לו נשואין מדרבנן ואפי' שיבא אח"ך לכלל נשואין א"כ לאו היינו טעמא דלא תקנו נשואין לקטן והדרא קו' דתלמודא לדוכתא מ"ש חרש ומאי שנא קטן וי"ל ודו"ק:
ועוד יש להקשות עליו מפרק מי שמת דאמרינן בודקין לקדושין ולגרושין וקא קשייא ליה לתלמודא וכי מאחר שבודקין לקידושין לגירושין מבעיא והוצרכו לאוקומא במילתא דל"ש כולי האי דהיינו ביבם בן תשע שנים שבא על יבמתו וכו' ע"ש ולפי דברי הב"ח הו"ל לתרץ דמיירי בכהאי גוונא שהשיאו אביו ותפסי קדושין מדרבנן ועכשיו רוצה לגרשה מעצמו ומ"ה בודקין אחריו שמא קטן הוא ואינו יכול לגרש נשואי אביו דתפסי קידושין מדרבנן וגם זו יש ליישב בדוחק ולומר דאה"נ אלא מוקי ביבם דתפיס זיקתו יותר ודו"ק ומ"מ דבריו צ"ע דלא מישתמיט בשום מקום דקאמר תלמודא דהכל יודעים דאין קידושי קטן כלום ואין נשואין לקטן היינו דוקא שנשא מעצמו אבל ע"י אביו יש לו נשואין מדרבנן וכל כהאי גוונא צריך להביא ראיה ומהא דאמרינן מצוה להשיאן סמוך לפרקן אין ראיה דאה"נ דלא תפסי קדושין בהם אלא המצוה היא כשנמצא גדול הרי הוא נשוי אשה ולא יבא לידי הרהור וכן ראיתי להרב בית שמואל שהרבה להק' עליו וכתב וז"ל בס' ג' מצוה ע"כ אדם וכו' ובשנת י"ג מחלק אם האב משיא את בני איכא מצוה וקידושין תופסין מדרבנן וצריכה גט מדרבנן ועיקר ראיה שלו מסי' קמ"א וכו' ופי' דבריו דלמ"ל להב"ח לומר דע"י אביו יש לו קידושין מדרבנן ונישואיו נשואין לענין להצריכו גט הו"ל לחלק לפי פי' ולומר דע"י אביו אפי' שאין קדושין תופסין אפי' מדרבנן מ"מ לא הוי איסורא ומצוה איכא וליכא בע"ז אבל ע"י עצמו מלבד דאין קדושיו קדושין גם בעילתו הוי כזנות ולמ"ל להפליג ולומר דתופסין קדושיו מדרבנן ותקינו לו נשואין ודאי הכריחו מסי' קמ"א כדי לישב דברי הר"פ ז"ל וזה ברור לאפוקי מהרב טורי זהב שהרבה להקשות דעשה העיקר טפל דהא עיקר ראיתו מדפריך הש"ס מהא דמשיאין סמוך לפרקן ולפי דברי הב"י ל"ק מידי ואח"ך כתב ולפי זה א"ש דברי הרב"י אבל לא עיקר ראיתו מכאן זת"ד ע"ש באורך ול ולדידי ליתא כמ"ש דודאי דברי הב"ח עיקר הכרח שכתב ע"י אביו תקינו ליה נשואין ותופסין מדרבנן להצריכה גט היינו מדברי הר"פ ז"ל ע"ש ועוד בדברי הב"ש שבידינו ליתא תיבות אלו ועיקר ראיתו מההיא דסי' קמ"א:
ומדברי התוס' דפ' הבא על יבמתו ד' ס"ב מש' דלא כב"ח שכת' על הא דהמשיא סמוך לפרקן וכו' אע"ג דקטן לא תקינו ליה נשואין מ"מ להכי תקינו לו נשואין דלא הוי בעילת זנות עכ"ל מש' דקיימי התוס' על הא דהמשיאן סמוך וכו' וקאמרי דלא תקינו ליה נשואין אלא לענין דלא הוי בעילתו זנות אבל לא להצריכו גט וקדושיו קדושין מדרבנן אלא דלא הוי זנות כיון דדרך נשואין לקחה:
ומ"ש מדברי הב"ח שהבין התוס' דפ' הנשרפין במה שתירץ וי"ל דלא חשיב בעילת זנות דהא אמרינן בפ' הכותב דקטן שהשיאו וכו' ר"ל דדוקא בן י"ב ויום א' לא הוי זנות אבל קודם הוי זנות והא דאמרינן דקטן לא תקינו ליה נשואין לקטן היינו פחות מבן י"ב ודו"ק וכן מתפרש כונת התוס' דפ' הבא ע"י דס"ב דתירצו להם תקינו נשואין דלא הוי זנות דקאי על י"ב וכן הוא בתוס' דפ' האשה רבה דצ"ו ע"ב מ"מ אומר ר"י דליכא איסורא דלא חשיבא זנות ומצוה נמי איכא ר"ל בבן י"ב ויום אחד ומתפרש בדוחק ודו"ק ומ"ש הרב ט"ז בכונת התוס' לדברי הב"ח לענ"ד דוחק גדול הוא ע"ש ודו"ק:
ומ"מ לענ"ד דאף הב"ח לא נתכוון לזו אלא כוונתו לומר דע"י אביו נמי לא תקינו נשואין ומ"מ איסורא ליכא כדמש' מדברי התוס' דפ' הבא ע"י ע"ש אבל כוונת הב"ח דהר"פ ס"ל דכיון דע"י מצוה איכא שכר שנראה לבריות דקדושיו קידושין וא"כ אם ע"י שליח גירש יאמרו דקטן עושה שליח ומ"ה צריך לבודקו אבל אם הוא מגרש אין צריך לבודקו כיון שקדושיו תופסין א"כ גם גרושיו מהנייא ודו"ק ומ"ש הרב ב"ח על דברי הב"י דא"כ ל"ק מידי בפ' הנשרפין להך דסמיך לפרקן להא דמשיא אשה לבנו קטן וכו' לענ"ד ל"ק מידי דה"פ דתלמודא כיון דאמרי' המשיא אשה לבנו קטן לא יאבה ה' סלוח לו מש' כמ"ש רש"י דכיון שאינו צמא לתשמיש מזנה תחתיו א"כ גם המשיא אשה לבנו סמוך לפרקו דהיינו בן י"ג שלימות נמי אסור דע"כ אינו צמא לתשמיש והאשה צמאה שאין לו כח והגברות יגרע לפי מיעוט השנים ותי' דסמוך לפרקן דהיינו סמיך לפרק הנשואין שאני כיון דהוי גדול לעונשין ולמצות ונקרא איש גמור לא חיישינן לשמא תזנה עליו כיון שהתחיל כחו מעט ממתנת ולא תזנה ודו"ק ועי"ל דמעיקרא הבין המקשה דסמוך לפרקן היינו פחות מבן י"ג והמתרץ שתירץ לו סמוך לפרקן שאני הוי פי' י"ג שלימות ודוחק ומדברי הרמב"ם ז"ל בפ' י"א מה' אישות מוכח דלא כהב"ח שכת' וז"ל קטן בן ט' שנים ויום אחד שנשא אשה אין לה כתובה ואם הגדיל וקיימה אחר שהגדיל יש לה עיקר כתובה וכו' וכתב הרב המגיד וז"ל משנה בכתובות קטן שהשיאו אביו כתובתה קיימת שע"מ כן קיימה וכו' וכתב הרשב"א וז"ל וכו' יע"ש דלא מחלק בין שהשיאו אביו ובין שנשא מעצמו מדשני לישנא דמתני' וכתב שנשא דהא הרמב"ם ז"ל דרכו לנקוט לישנא דמתני' בכל האפשר אלא ודאי כונתו דאין חילוק בין שהשיאו אביו ובין שנשא מעצמו ודו"ק: