אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן מח
כתב הטור חו"מ בסי' פ"ו וז"ל ואין שמעון יכול למחול ללוי שהרי פקע השעבוד שיש לשמעון על לוי ונשתעבד לראובן וכן אם אמר שטר אמנה וכו' אינו נאמן להפסיד לראובן וכו' ואם אחר שנתחייב לוי לראובן בב"ד הלך ופרע לשמעון חייב לפרוע לראובן פעם אחרת שכבר נתחייב לראובן בב"ד עכ"ל נראה מדברי הטור ז"ל דדוקא אחר שנתחייב לוי לפרוע לראובן בב"ד אם פרעו לשמעון חייב לפרוע פעם אחרת אבל קודם שחייבוהו בב"ד אם פרעו לשמעון אינו חייב לפרוע פ"א דהואיל והוא משועבד ג"כ לב"ח לאו מידי קא עביד דיאמר לו אני פרעתי חוב המוטל עלי אם יש לך דין עמו לך ותובעו בב"ד ודוקא אם אמר הלוה פרוע הוא דאינו נאמן אבל אם בירר בעדים שפרעו ודאי דמהני משא"כ אם מחל לו שמעון החוב דלא מהנייא מחילתו אפי' קודם שנתחייב בב"ד דיאמר לו ראובן מעות אלו שהם אצלך הם משועבדים לו ואין ביד ראובן להפקיעם ממני וראיתי להרב בעל פו"ד שכת' בפרישה וז"ל ואין שמעון יכול למחול ללוי בדרישה הוכחתי דהיינו דוקא בשכבר נתברר בב"ד שחייב שמעון לראובן הא לאו הכי ודאי יכול למחול וכן מוכח מדברי הב"י בסמוך שכת' ואם אחר שנתחייב לוי וכו' מש' הא קודם שנתחייב בב"ד א"צ לפרוע לראובן ומסתמא אי חשיב פרעון מה שנתן לשמעון ה"ה ששמעון יכול למחול לו החוב דמה פרעון או מחילה ולפי מ"ש ליכא ראיה דשאני פרעון ממחילה ואפי' לפי דבריו דכ"ז שלא נתברר ששמעון חייב לראובן מהנייא מחילתו מ"מ מודה הוא דאם ברור חוב ראובן על שמעון בב"ד אעפ"י שעדיין לא חייבו ללוי שיפרע לראובן מ"מ מהנייא מחילתו ולענין פרעון אינו כן דהרי בעינן שיבא לוי בב"ד ויחייבוהו ב"ד לפרוע ואח"ך אם פרעו לשמעון הוא דחייב אבל קודם שחייבוהו ב"ד ללוי אם פרע לשמעון אינו חייב ולגבי מחילה כל שנתחייב שמעון בב"ד תו לא מהני מחילה וצ"ע גם מ"ש דלגבי מחילה כ"ז שלא נתברר ששמעון חייב לראובן מהנייא מחילתו לא ידענא מנ"ל הא (ואדרבא לגבי אמנה או פרוע כת' רבי' בסי' מ"ז ואפי' לא נודע בשעת הודאתו שהוא חייב לאחרים ונודע אח"ך אינו נאמן) דכיון דס"ל להטור ז"ל דאם אחר שנודע לא מהנייא מחילתו אע"ג דקיי"ל דהמוכר שטר חוב וכו' וחזר ומחלו מחול הכא לא מהנייא מחילה משום דכיון דשעבודא דר"ן דהוא מדאורייתא רמי עליה לא מצי מחיל א"כ אפי' קודם שנודע ששמעון חייב לראובן היכי מצי מחיל כיון שנתגלה אח"ך שחייב לו ומשועבד לו לוי מדר"ן ול"ל דקודם שנתגלה לא חייל שעבודא דר"ן עליה למפרע ומש"ה מצי מחיל דא"כ לגבי אמנה היכי אמרינן שאפי' נודע בשעה שהוא אומר אמנה שחייב לאחרים כיין שנודע אח"ך לא מהנייא אמירתו דהרי גם באמנה מטעם שעבודא דר"ן נגעו בה בגמ' וז"ל וכגון שחב לאחרים וכדר"ן מש' דאי לאו טעמא דר"ן היה נאמן ואם לגבי מחילה אמרינן כל שלא נודע לא חייל עדיין שעבודא דר"ן עליה ומצי מחיל גם באמנה היה נאמן ועוד קשה דכל שעדיין לא נודע כיון דמהני מחילתו למה אינו נאמן לומר שהוא אמנה במגו דמצי מחיל אם תאמר דאין רצינו למחול שלא יפסיד חובו כמ"ש התו' בתי' קמא א"כ מנ"ל דאחר שנודע שאינו יכול למחול דבעלי ס' זו דאית להו דאינו יכול למחול הולידו זאת הס' מכח האי קושיא דלמה באמנה אינו נאמן במגו דאי בעי מחיל ומכח קו' זו הכריחו לומר דאינו יכול למחול ואי עדיין קשה האי קושייא בקודם שנודע דליהמן במגו ומוכרחין לתרץ כתי' קמא של התו' א"כ מי הכריחנו לומר דאחר שנודע שאינו יכול למחול וגם הרב ב"ח ז"ל חילק כעין זה וכל התמיהות הללו נופלות עליו ועיין להרב"ח בסי' מ"ז ע"ז וכת' הרב שם וז"ל וכ"כ רבי' בסי' ס' סעיף ז' ראובן הוציא וכו' לפיכך אם בא למחול אינו יכיל למחול וכו' ונוראות נפלאתי עליו דמאי ראיה איכא מהא דס"ל להטור דאינו יכול למחול דהכא לאו מטעמא דר"ן קא אתו עלה אלא מטעמא דכיון שהודה שהממון אינו שלו א"כ ודאי דאינו יכול למחול ואין מוכרח לומר מהא דהיכא דמשועבד מדר"ן דאינו יכול למחול ואם כונת הב"ח ז"ל להביא ראיה ממה שכתב הטור בה וז"ל ואינו חב לאחרים בהודאתו יש לנו להאמינו דמש' דאם הוא חב לאחרים אינו נאמן ואי יכול למחול למה אינו נאמן במגו וכמ"ש הב"ח הוא עצמו לקמן אי מהא לאו איירא די"ל כמ"ש התו' בתי' קמא דאין רצונו למחול להפסיד חובו וצ"ע ואדרבא נראה דהבע"ת ז"ל דאיהו כתב דברים אלו דסי' ס' ס"ל דיכול למחול וכמו שנראה מדבריו בש' כ"א ודו"ק. וראיתי להרב הסמ"ע ז"ל בח"מ סי' מ"ז ס"ק א' שהביא דברי העיר שושן וז"ל עיין בע"ש שכת' לתרץ למה לא יהא נאמן במגו דאי בעי מחיל ליה משום שאין בדעתי למחול ולהפסיד חובו וכו' ואני אומר אף דכתבו הרא"ש ותוס' לחד שינוייא כן לא קיי"ל הכי אלא כשינוייא בתרא וכמ"ש הטור והמחבר סי' פ"ו ודבריו תמוהים דדברי הע"ש אלו הם דבריו בדרישה סי' פ"ו שכת' וז"ל אין שמעון יכול למחול וכו' והרא"ש לא כתב אלא שינוייא קמא וכו' מש' דס"ל שיכול הוא למחול וכו' ועוד י"ל על רבי' דלעיל סי' מ"ז כת' שאין המלוה יכול לטעון אמנה הוא היכא דחב לאחרים ואלו שאינו יכול למחול לא זכיר לכן נ"ל עיקר וכו' ומש"ה לא הזכיר רבי' לעיל בסי' מ"ז דאינו יכול למחול דלא איירי התם בדין דר"ן דהוא כשנתברר כבר בב"ד וכו' הרי דס"ל להפרישה ז"ל דבנדון דסי' מ"ו יכול למחול ומש"ה לא הזכיר הטור דאינו יכול למחול ואפי' באמנה אינו נאמן במגו כתי' א' של התו' וא"כ בשביל שדבריו אלו יצאו ג"כ מפי הע"ש לא נתקבלו אליו ומ"ש עוד וז"ל ומיהו שם כתבתי וחילקתי דה"מ כשהגיע זמן הפרעון של המלוה שהלוה לו אבל אם עדין לא הגיע הזמן אפשר דיוכל למחול וכו' ע"כ והמעיין שם יראה דלא חילק בין הגיע זמן ללא הגיע זמן אלא חולק בין כשנתברר הדבר בב"ד ששמעון חייב לראובן ואין לו מה לפרוע ובין כשעדין לא נתברר בב"ד ע"ס וכשלא נתברר הדבר בב"ד פשיטא אפי' הגיע הזמן יכול למחול וא"כ אי סבר הע"ש ז"ל לחלק כן לא קשייא עליה ולא מידי מדברי הטור והמחבר דאפי' דמשמע מדבריהם דאיירו בהגיע זמן מ"מ מיירו אפי' עדין לא נודע ששמעון חייב לראובן ובכה"ג מצי מחיל ודו"ק:
ועיין ש"ך בסי' זה שהביא סברא הלזו וז"ל עוד כתב הסמ"ע דה"מ כשהגיע זמן של לוה שני וכו' ונראה שהוציא כן מדברי הר"ן בפ"ב דכתו' ולקמן וכו' והעליתי שם דאפי' בכתובה שאין חובה ברור ולא הגיע הזמן וכו' ע"כ ומן התימה עליו שהבין דברי הסמ"ע בהגיע זמן של לוה שני והביא ראיה מהר"ן וכו' והסמ"ע בהדייא מבואר בדבריו בהגיע זמן של מלוה ראשון ללא הגיע קא מיירי, ואיך לא שלט עין קודשו בסיום דברי הסמ"ע וז"ל אבל הטור והמחבר איירי כאן אפי' בהגיע זמן מדחילקו בס"ס זה בין אם אמר כן בשעה שתבעו מלוה שלו או לא, משמע דמיירי עכ"פ בהגיע זמנו וק"ל הרי לך בהדייא דבהגיע זמן של מלוה ראשון לבין לא הגיע קא מחלק ודו"ק דאם כוונת הסמ"ע כמו שהבין הש"ך ז"ל מאי קא דחי להע"ש והטור והמחבר איירי בהגיע זמן מדחילקו בס"ס זה בין אם אמר כן בשעה שתבעו מלוה שלו או לא מש' דאיירי עכ"פ שהגיע זמנו והרי אפי' דמיירי בהגיע זמן של מלוה הראשון מ"מ מלוה שני איירי כלא הגיע זמנו לפי דברי הש"ך וצ"ע: