אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן מד
בדין פתיחת חלון על חורבת חבירו. מה שטען שזו היא חורבה ואין מחזיקין עליה חלונות לס' הרא"ש והרמב"ן ז"ל דאינה נקראת חורבה לענין דיכולין לפתוח עליו חלונות ואין הבעלים יכולים לעכב אלא בחורבה שהיא פרוצה לר"ה ואינה ראויה לתשמיש כלל חדא דכתב הרמב"ם בפ"ג מה"ש ה"ג מי שהיה לו חורבה וכו' והרי חורבתו פתוחה לר"ה כשהיתה וכו' יע"ש משמע דסתם חורבה היא פתוחה לר"ה ועוד ראיה דאם החורבה ראויה לשום תשמיש לא קאמר עליה הרא"ש דאין בה הז"ר מדכתב מרן בב"י בסי' קנ"ד סעיף י"ו וז"ל וכן בגגין שלנו שהם מכוסים וכו' כדברי הרא"ש וכו' מש' בהדיא דע"כ לא קאמר אלא בגג משופע שאין בו תשמיש כלל אבל בגגין שיש בהם קצת תשמיש וכו' לא קאמר הכי דאפי' בגג אם יש בו קצת תשמיש יש בו משום הז"ר ודוקא כשהוא משופע שאין ראוי לתשמיש כלל וכן פסק מרן ז"ל סי' קנ"ט וז"ל שני בתים וכו' והיו גגותיהם עשוים לדירה וכו' זה עושה מעקה וכו' ופי' הרב המגיד כיצד העשוי לדירה פי' שאינם משופעין הרי דכל מקום שהוא ראוי לתשמיש קצת אעפ"י שאינו משתמש בו בקבע כגון גגים וכיוצא יש בו משום הז"ר וכן כתב בסי' קנ"ט בבדק הבית שלו משם הריב"ש שיכול לעכב מלפתוח חלון על גגו יע"ש מתשו' הרשב"א ח"ב סי' מ"ג בפי' שגגין של רעפים אינם ראוים לשום תשמיש וז"ל. שאלת והקדמה הקדמת ואמרת ז"ל בכל גלילות ארצינו אינם עושין מעקה לגגיהם לפי שהם מכוסים ברעפים וכו' שאינם ראוין לשום תשמיש וכו' ולא יעלה עליהם אלא פעם אחת בשתי שנים או בשלש ולא לתשמיש ולא לצורך. תשו' דע שכן נראין הדברים שאין מן הדין הז"ר בגגין המשופעים וכו' דבכל מקום שאין עשוי לתשמיש ואין דרכם לעלות אלא באקראי ולתקן אין בו הז"ר וכו' לא היא דהתם בגג העשוי לתשמיש קצת וכמו שאמרנו דאע"ג דאינו משתמש בו בקביעות מ"מ משתמש לעתים והזיקן מצוי ולפיכך חשו להזיקן אבל כאן שאין משתמשין כלל ואינו עולה לו אלא בשעה שמתקנו בזה לא חששו עכ"ל יע"ש, הרי דאפי' במקום העשוי לתשמיש קצת חששו לה משום הז"ר ואע"ג דתשובה הלזו לענין מזיק אתמר ה"ה אם היה בעל הגג ניזק לס' הרא"ש ומעשים בכל יום בחלונות שעל הגגין שלנו אע"ג דאין תשמישם קבוע בחלונות מוחים עליהם ומחזיקין בהם כ"ש מקום הנז' שיש בו בית דירה הראוי לתשמיש קבוע ולפני הבית דירה אותה חצר דלא יעלה על הדעת לומר כיון שאין משתמשין בה תשמיש קבוע שדינה כגג של רעפים לדעת הרא"ש ז"ל שאין יכולים הבעלים לעכב מלפתוח עליה חלונות דזה נהנה וזה אינו חסר הא ודאי ליתא כיון דראויה עתה אף לתשמיש קבוע הו"ל זה נהנה וזה חסר כיון דלא צריך שום מעשה להשתמש בה ומה לו אם משתמש בה או אינו משתמש דכל הראוי לבילה וכו' וכן מוכח להדיא מלשון הש"ע שכתב וז"ל אין שכינו יכול לעכב עליו בטענה שהיום או למחר יבנה המקום ההוא ויזיקנו זה בהז"ר משמע דוקא כשאינו ראוי לתשמיש אלא ע"י בנין אבל אם הוא ראוי לשום תשמיש בודאי דלא קאמר הרא"ש שאינו יכול לעכב עליו משום שאינו משתמש בו:
ודעת הרמב"ם בפי"א שכל הניזקין הם נקנין בשתיקה ותיכף שראה הזיקו ונודע לו ושתק הויא חזקה ולא אמרו חזקת ג"ש וטענת מכר אלא בגוף הקרקע אבל אלו שיעבודין הם וכתב הרב המגיד בפי"א מה' שכנים שכן הוא דעת הגאונים והרמב"ן ז"ל מלבד ד' מיני נזיקין שהם עשן וכו' ואם קנו מידו שמחל בנזיקין אלו אינו יכול לחזור בו:
ודעת הרשב"ם ז"ל דהם נקנין מיד אבל בעינן חזקה שיש עמה טענה רשות או מכר או מתנה:
וה"ה כתב שדעת התוס' ורבינו יונה והרשב"א שאין שום חזקה מועלת אלא בטענת מכר ובחזקת ג"ש וכן היא דעת הרא"ש כדכתב מרן בתשו' סי' ק"ך:
וכתב עוד הרב הנז' שבחזקת הז"ר הרי"ף והרשב"א והרמב"ן ס"ל דהוי כמו ד' מיני נזיקין שאין להם חזקה אבל הרמב"ם ורבו מהר"י ן' מיגש והרא"ש ס"ל דיש חזקה להז"ר:
ואפי' ד' מיני נזיקין שאין להם חזקה והז"ר למאן דס"ל דלית ליה חזקה אם קנו מיד הניזק בק"ס ומודה בזה ואינו מכחישו אינו יכול עוד לחזור ולערער דהוי כאילו שיעבדו לו חצרם לדבר זה ע"י הקנין סודר כ"כ מרן באבקת רוכל תשו' ק"ך יע"ש. מדהסכים מרן ז"ל בסי' קנ"ד סעיף י"ח להרשב"א ולהריב"ש נראה דאפי' להחזיק הסכים עמהם חדא כיון דכולהו הני רבוותא אית להו דאית ליה חזקה להיזק מטעם דלא אוכל לשמור שוברי מן העכברים מש' דאית להו דאית ליה חזקה בלא שובר ועלה כתב מרן ז"ל והכי נקטינן ואעפ"י שכתב אח"ך ומיהו כתב הרמב"ן שנ"ל שאינו יכול להחזיק הוא לומר דהרמב"ן ז"ל לאו בכל מילי הסכים עמהם אלא שבענין חזקה חלוק הוא מהם דאית ליה דאין לו חזקה כיון שאינו מזיקו עדין אבל ודאי דלא קי"ל כוותיה דמרן כיון דיחיד הוא בדבר וכונתו לומר דמקום שתופסים דגל הקי"ל יכול לומר קי"ל כהרא"ש והרמב"ן דס"ל דאין לו חזקה הרא"ש יחיד בדבר זה כמ"ש כל הפוסקים אבל דעת הש"ע אינו כן אלא אפי' במקום שאינו מזיקן ס"ל דאית ליה חזקה וכן פסק באבקת רוכל סי' קכ"א דטענת שמעון טענה היא מפני דכשיבוא שמעון לבנות יעקב עליו מפני שמאפיל וכו' יעש"ב ותימהני על הפוס' שכת' דס' הרא"ש יחידאה היא ולא הזכירו ז"ל ס' הרמב"ן ז"ל שהביאה הש"ע ונראה דס"ל דמהרמב"ן ז"ל ליכא ראיה דאיהו גופיה בסוף דבריו לא סמך על טעם זה ונתן הטעם משום דאינו יכול למחות אין לו חזקה ולא סמך על סברא דלעיל שכת' דכיון דאינו מזיקו עדין אין לו חזקה אעפ"י שיוכל למחות יעש"ב. ונראה דס' הרמב"ן ז"ל היא מוסכמת מן הגמ' דפ' חזקת דקאמר ור' אילעא אמר אפי' למעלה מד' אמות אין לו חזקה ויכול למחות נמצא דלא תליא הא בהא דאע"ג דיכול למחות אין לו חזקה כס' הרמב"ן ז"ל ובמקום שאינו יכול למחות ודאי דאין לו חזקה אבל במקום שיכול למחות יש מקומות ג"כ דאין לו חזקה דאעפ"י דאינו יכול להחזיק עליו כיון דאילו מזיקו יכול למחות כס' הרמב"ן ז"ל:
דעת הרשב"ם בפ"ק דב"ב דכל תשמישין שעושה אדם בשל חבירו ושותק לא בעינן חזקת ג' ש' אלא כל שמשתמש בשל חבירו אפי' עה אחת ושותק הויא חזקה די"ל דנטל רשות ממנו או נתן לו ממון ומכר לו תשמיש זה וכגון שטען כך אבל אם טען נשתמשתי ושתק אינה חזקה כדתנן בפח"ה כל חזקה שאין עמה טענה אינה חזקה יעש"ב. היוצא מדברי רשב"ם שאינו קונה ע"י חזקה לחודה אלא ע"י מכר או מתנה ואעפ"י שאין בהם ממש שיעבד לו מקום בחצירו לתשמיש זה. ומהריב"ל ח"א סי' פ"ג נסתפק ברחבה שאחורי הבתים אם נידונית כחצר וטעם ספק זה משום דאחורי הבתים קרוי רחבה ולפני הבתים קרוי חצר, וכמ"ש רשב"ם בפ"ק דב"ב ד"ו יע"ש. ועיין להרב"ד בסי' נ"א שכת' דהא דחלון על החורבה אין לו חזקה הוא דוקא כשיש לבעל החלון אורה ממקום אחר וכו' יע"ש. ועיין בטור סי' קנ"ד סעיף כ"ז דנראה דהאורה נמכרת וניתנת במתנה מתשו' הרא"ש ז"ל ועיין בתשו' הרמב"ן סי' י"ז דנראה מדבריו שחזקת החלון היא שהחזיק להיות לו חלק פתוח על חצר חבירו עיין בהרשב"א סי' אלף קל"ב שס"ל דחזקת נזקין אלו זיזין ומרזב ומזחילה חלון צריך חזקת ג' ש' וטענה וכל שלא בא מחמת טענה אפי' החזיק ג' ש' ולא מיחה אין לו חזקה דאין אדם יכול לשעבד במעשיו קרקע של חבירו שלא מדעתו של חבירו יעש"ב באותה תשובה. ועיין למוהר"ם די בוטון בתשו' סי' נ"ה שכת' שדעת מרן דלא נקטינן כוותייהו דהרא"ש ס"ל דאין מחזיקין על החורבה גם מהרשד"ם סי' רכ"ח כת' כן שכן דעת הב"י שנשאלה שאלתו ומה היא סברת הפוסק אם הוא הסכים לפסוק כהרשב"א כיון שהחולקים גדולים בחכמה ובמנין יע"ש. עיין בסי' קנ"ד סעיף כ"א בסמ"ע ובט"ז ועיין בשי"מ בתרא. ועיין ביד רמה על הגמרא די"א ובשי' הרשב"א בדף הנז'. ועיין בשי למורא בהגהותיו על הטור סי' קנ"ג שנראה שהקנין מועיל בדברים אלו וכן נראה מדברי הרא"ש שהגיה עליהם ועיין בתשו' הנז' סי' ל"ה ונ"ה: