אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן מג
דעת הרא"ם ז"ל בסי' י"ו בענין המנהג והוא שאפילו במנהג שאינו היפך דין תו' אלא דהוי דבר הרשות אפ"ה לא הוי מנהג להוציא מיד המוחזק על פי המנהג אלא א"כ הוקבע עפ"י חכמי העיר אבל אי לא הוקבע על פי חכמי העיר אע"ג דנתפשט המנהג בכוליה מתא אפי"ה לא מפקינן מיד המוחזק ודוקא במנהגים שאינם שייכים לרבים אלא בין יחיד לחבירו אבל מנהג דשייך לרבים כגון חמרים וספנים ועניני מסים וכיוצא אז אזלינן בתר מנהגא אע"ג דלא הוקבע עפ"י חכמי העיר משום דאגב דצייתי להדדי גמרי ומקנו אהדדי כשותפים וכו' וכן כתב הת"ה ז"ל סי' שמ"ב ועוד כתב הרב ז"ל דבענין תנאי הכתובות הוי כדין יחיד דלא הוי מנהגם מנהג אלא א"כ הוקבע עפ"י ותיקים ונראה קצת שאם נהגו כמנהג של מקום אחר ואותו מנהג של מקום אחר הוא עפ"י חכמים ותיקים אעג"ב שבזאת העיר לא נתקן עפ"י ותיקים אלא שנהגו בו מעצמם הוי מנהג ותיקים:
דעת מהר"י קולון ז"ל מדבריו שבשורש ח' משמע דאפילו בענין ממון בעינן שיהיה המנהג קבוע עפ"י ותיקים ואילו מדבריו שבשורש י"ג ובשורש ק"ב נראה דבענין ממון לא בעינן מנהג עפ"י ותיקים שא בפישוט מנהג לחודיה סגי ומדברי מהריב"ל ח"ב סי' כ"ג נראה דסגי בהתפשטות המנהג לחוד בעניני האישות ולא בעינן שיהיה עפ"י ותיקים והביא ראיה מהרמב"ם ומוהריב"ש וכן כת' ר"ב בסי' כ"ה בסופו:
ומדבריו בח"א כלל י"ב שאלה ס"ג נראה להדיא דהסכים לדעת הרא"ש דבעינן קביע מנהג עפ"י ותיקים וכן בשאלה ע"ג ח"א ונראה דלא סתרי למה שכתב בסי' כ"ג וכו' דסגי בהתפשטות המנהג לחוד דהתם בסי' כ"ג איירי בענין מנהג שהאלמנה תזכה במחצית הנכסים של בעלה דהוי דבר הרשות כמו בקנין הסחורות ושכירות פועלים וכיוצא וכן הא דסי' כ"ה איירי נמי במנהג דהוי דבר הרשות משא"כ הא דשאלה ס"ג במנה ומאתים דשם הוי היפך התקנה וכנדון הרא"ש מש"ה בעינן מנהג ותיקין או יתכן לרבותא קאמר דאפי' לדברי הרא"ש ז"ל הכא אזלינן בתר מנהגא דהוי מנהג ותיקין וכו' וכן הא דסי' ע"ג הי בירו' הבכור שלא יטול פ"ש ודוק:
וכתב הרב אדמת קודש ז"ל וז"ל אך כיון דלא נתפשט מנהג זה פה עה"ק ולא אתנו יודע בטיב המתנות היאך נהגו אבותינו נ"ע מי הוא אשר יערב אל לבו להוציא מן הבעל היורש מן הדין בטענה חלושה כזו ובאומדן דעת לומר כיון שנהגו כמנהג דמשק בענין א' או ב' ועלתה להם שנהגו בכל כמנהג דמשק וכו' וכבר כ' מר"ן בתשובה בדיני גביית כתובה סי' ג' דאין למדין ממנהג דמשק מהחלק על הכל עכ"ל ודבריו תמוהים ואין להם על מה לסמוך דמאי קא מייתי ראיה מדברי מר"ן ז"ל בתשובה דהתם נ"ד איירי דבא ללמוד לכל עניני הכתיבה כמנהג דמשק על זה קאמר מר"ן ז"ל דאין למדין כיון שכתוב בכתובה והירושה כמנהג דמשק דמשמע דבענין הירושה נוהגים כדמשק אין אנו למדין לשאר ענין הכתובה דלא מיירי בענין הירושה יעו"ש אבל בענין הירושה היכי נימא דאין הולכים בה לכל מילי דא"כ מאי חזית דמפקת המתנות ממנהג דמשק ולא מפקת מידי אחרינא אלא פשיטא דבענין ירושה לכל מילי משוינן התקנה לדמשק דאל"ה לא הועילו בתנאים שכתבו והירושה כדמשק דלדבריך זיל הכא קא מדחי לה וזיל הכא קא מדחי לה וכן כ' הרב בצלאל ז"ל בתשובה סי' י"ב להדיא דאזלינן בכל כמנהג דמשק כיון דהכי אתני בהדיא וזה ברור ופשוט להלכה ולמעשה ודו"ק:
והרא"ש ז"ל כלל נ"ה בסי' יו"ד פסק דלא מהני מנהג לחודיה אלא בעינן תנאי ב"ד בענין הנישואין כיון שהוא היפך הדין ומסוף הסי' נראה דמהני מנהג לחודיה אם הוא פשוט ואח"ך חזר לדינו הראשון ודוק:
והנראה ליישב דברי מהריק"ו ז"ל נראה לי שבסי' ח' איירי בדבר דלא שייך ביה הפקר ב"ד הפקר כגון שכירות פועלים ומחיצות שבין השותפים וחלק בכור ופשוט ובסי' ט' איירי בדבר שבממון דשייך ביה הפקר ב"ד כגון מסים וכיוצא דלא בעינן מנהג ותיקין וחכמים ודוק ודייקא נמי דקתני דאי בממון דוקא וכו' וקשה דאי בכל ממון ס"ל דסגי בלא מנהג ותיקין הול"ל דאי בממון איירי וכו' אלא פשיטא כדכתבנו דאי בממון דוקא ומטעם הפקר ב"ד אפי' בלא תקנת חכמים וברור:
בענין אם ההלכה רופפת לכ"ע הולכים אחר המנהג הריב"ש והרמב"ן ומהריב"ל סי' פ' ח"ב ורבים דעמייהו איברא דמהריב"ל ז"ל סתר דידיה אדידיה דבכלל... נר' מדבריו דאפי' בהלכה רופפת לא אזלינן בתר מנהגא וסתיר דידיה אדידיה וצ"ע:
בעדות המנהגים לא אמרינן תרי כמאה אלא בתר רובא אזלינן כיון דלא הוי אלא גילוי מילתא בעלמא מהריק"ו סי' קע"ב:
משום פעם אחת או שתים שאירע דבר אחד לא הוי מנהג לסמוך עליו דבר שאין בה כ"א פעם אחת ביובל ודאי אין לסמוך על מה שנהגו דאמרינן ב"ד טועים היו באותה שעה מהריק"ו סי' מ"ה וקשה דסתיר דידיה אדידיה דאילו בסי' קע"ב כתב במנהג דנהגו דאין לחוש לחבלונות דהוי מנהג אע"ג דדבר שאינו מצוי הוא ואינו רגיל הוא אלא בהכרח דדוקא במנהג שהוא רשות כמו הא דסי' מ"ד דאיירי במנהג דלא יתפלל הבן על זקנו בהא הוא דאמרינן דליכא מנהגא בזה כיון דהוי דבר דלא שכיח אבל בהא דסבלונות דהוי ענין איסורא דנהגי דלא יחוש לסבלונות בהא ודאי אמרינן דאי לא הוקבע מנהגא לא הוו מתירין א"א לעלמא והדברים ברורים:
עוד יש לחלק דהא דבעינן מנהג פשוט עכשיו בכל המדינה היינו דוקא בדבר שאם לא התנה לא היה חייב מן הדין כלל וכתשו' הרא"ם סי' י"ו אבל בדבר שהוא מחלוקת ונהגו בעיר לפסוק כמ"ד דמחייב אעפ"י שאינו יודע המנהג חייב לילך אחריהם:
כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל סי' י"א וז"ל ומיהו כמו אנן דכותבין הירושה כמנהג דמשק אע"ג דשמעתי מרבותי דאין בין תקנת טוליטולא לתקנת דמשק אלא קמעא מ"מ וכו' אין ללמוד מתקנה לתקנה וכו' וכן כתב הרב הגדול מהר"י קארו דאין ללמוד מזה לתקנה אחרת שאינה כתובה באותה סגנון:
כתב מהר"ם גאלאנטי ז"ל סי' ק"ב דמנהג דמשק הוא דצריך ל' יום שיחיה הולד כדי לירש הבעל כל הנדוניא כתב הרב המבי"ט ז"ל ח"ב סי' נ"ה דאפי' שאירע כיוצא בזה ואמרו שאינו נקרא בן קיימא אלא בן ל' כיון דלא הוי מנהג קביע אין ללכת אחריו וכו':
מהרש"ך ח"ג סי' מ"ז כתב הואיל והוא דבר שאינו מצוי תדיר אלא לעתים רחוקות וראוי להוכיח זה מלשון הרא"ש סי' נ"ה:
עוד כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל ש' י"ב וא"ת איפכא מסתברא וי"ל דבעלי התקנה לא חששו אלא למילתא דשכיחא וכו':
עוד כ' בסי' י"א ג"כ בזה הלשון אבל במילתא דלא שכיחא כגון בכל הנכסים לא תקנו מידי:
ענין מנהג כתב הרב פרח מטה אהרן ז"ל תשו' ס"ג וז"ל ובנד"ד לפי הנראה הדברים מוכיחים שנעשה עפ"י חכמי העיר כיין שהחכמים הם המגבים הכתובות ואינם מגבים הסבלונות עפ"י מה שראה מהראשונים ודאי מנהגם קיים ואינו דומה לאותו נדון של מנהג טוליטולא וכו' עכ"ל א"כ לפי דבריו בנ"ד נמי כיון דגבית ההשבון החכמים הם המגבין וראינו שחולקין בדין אם נשתהה הולד ל' יום א"כ הדברים מוכיחים שנעשה עפ"י חכמי העיר:
ראיתי אני שלום הדאייא ס"ט בכ"י הרב הגאון תנא דבי מנשה סתהון זיע"א בספרו שפתי צדיק כ"י שבאר"ץ ודמשק ואגפיהם לא סמכו להתיר עפ"י הכשר רבית אשר כתוב בתשו' הרב כרם שלמה ביו"ד סי' ח'. עוד זאת נהגו באר"ץ שכל כותל שיש לשני שות' גם שהוא בין ר"ה לרה"י כיון ששניהם יש להם תשמיש בכותל ההוא בתלית קורות וכיוצא הרי הוא של שניהם בגוף קרקעית בנין הכותל כך העיד הרב הגדול מריה דאתרין על אר"ץ הרב משה הכהן זצ"ל מפי הרב הגאון אחד היה אברהם בעל המחבר יושב אהלים ופני הבית ומר ואהלות וכן עשו הלכה למעשה ונפקא מינה טובא ע"כ:
דעת הרב מהר"י פ'ראנג'י הובא בתשובת גנת ורדים סי' י"ב וז"ל והמנהג בקאנדיא לחלוק אע"פ שחיה הילד ל' יום טעה במנהג כשראה מנהג שלוניקי סבר דהכי הוא תקנת טוליטולא ואפי' אם יהיה שזה הדיין ראה דיין אחר בקאנדיא שדן כן אין לסמוך עליו בזה דודאי גם הוא טעה במנהג מאחר שכותבים בפירוש בשטרי הכתובות הכל יהיה כתקנת טוליטולא זה הוא מנהג העיקרי ואין לזוז ממנו עכ"ל ולכאורה נראה דגם בנ"ד אע"ג דבירושלים תובב"א שכתובה שלהם כמנהג דמשק מצריכים שיהיה הולד בן ל' יום אפילו הכי אין למידים ממדינה למדינה אבל אחר העיון נראה דאדרבה מדבריו נראה דבנ"ד ודאי מודה דלמדים דשאני התם כיון שכותבים כתקנת טוליטולא ותקנת טוליטולא לשון שלו אינו סובל כלל זה הפירוש וכמו שהאריך הרחיב הרב הנז' בעצמו מש"ה לא סמכינן על האי דינא דאימור דטעה במנהג קושטא וכו' אבל נ"ד דתקנת דמשק ותקנת קושטא היא אינה על מנהג טוליטולא ואין מכירים בה מנהג טוליטולא כלל אבל נ"ד דמנהג ירושלים היא כמנהג דמשק ואר"ץ יע"א כמנהג דמשק ופירוש זה שמפרשים שצריך ל' יום אינו סותר לכון התקנה פשיטא דיודה דאם כן הדין ב"ד אחר ב"ד דצריך ל' יום אזלינן אחריהם ומה גם דהרבה בני אדם הכי מבינים דתקנת דמשק הכי הוי ודוק:
עוד כתב הרב הנז' וז"ל הנך רואה דאית ליה לדיין לאפוכי בזכות בעל המקום כיון שכן הוא מן הדין וגם למעבד טצדקי דהיינו עורמות ותחבולות להעמיד לבעל המקום הראוי לו מן הדין וע"ז אני קורא אני חכמה שכנתי ערמה וכו' עכ"ל:
עוד כתב בסי' י"ג מעקה וכו' ולכן שורת הדין נותן דנהרא נהרא ופשטיה ובכל מקום שכותבין בכתובותיהם והירושה כמנהג טוליטולא ניחא אנן היכי נהוג בההוא אתרא וכו' הרי נראה להדיא מדבריו דהיכא דהלשון סובל שני פירושים אזלינן בתר מנהגא דההוא מתא אעפ"כ למדנו לנ"ד מנהג עיר אחרת בהפך ושניהם כתקנת טוליטולא ואם אין מנהג בעיר הולכים אחר פשע הלשון שהוא מרווח יותר ואין למדין מעיר אחרת לומר כיון שנהגו כך ניזיל אבתרייהו דאין למדין מעיר לעיר אפי' באותה תקנה עצמה וא"כ הכא נמי בנ"ד דלשון תקנה של דמשק הוא בין אי נימא שהוא פשוט ומיסד מכל הפוסקים הפשט בין אי נימא דפי' הלשון הוא לרוב הפוסקים עם דחזינן שנוהגין לפרש הלשון גם בעיר אחרת לא אזלינן בתרה גם מדבריו נראה שדעתו כדעת מוהרש"ך דהיכא דהוי כפי התקנה אפי' הרא"ש מודה:
עיין בתשו' מהראנ"ח סי' ד' שכתב דאין למדין ממעשה ב"ד לומר כיון שפסקו כך הב"ד בודאי דכן הוא המנהג דאימור היה האב תפוס אז הוה משמע להו להב"ד דהבנת הלשון כך הוא וליכא ראיה כלל וגם אם נאמר דהמעשה הב"ד בעצמו שעשו הוא יחשב מנהג ע"ז קאמר דמשום פעם א' לא חשיב מנהג ובלבד שאינו נוהג הרבה אין להביא ראיה מן המנהג הבל כיון שדין זה נעשה עפ"י חכמי ומנהיגי הארץ אין לך קביעות מנהג גדול מזה מ"מ להוציא מיד המוחזק בטענה זו לא מלאני לבי. גם מהר"א ששון סי' י"ט כתב קרוב לזה וז"ל עוד אני אומר דכיון דקי"ל בכל דוכתי דכח ב"ד יפה וקי"ל דמפקינן ממונא א"כ מסתברא לי וכו' עיין בתשובת הריב"ש סי' תמ"ה ומנהג שנוהגין שצריך שיהיה המנהג ברור לפטור אם בהסכמת הקהל או שנהגו כך משנים קדמוניות ונהגו לדון על פי המנהג ההוא דהא לא דמי למנהג פועלים שכמה פועלים נשכרים בכל יום ויכול אדם לראות היאך נוהגים אבל בפיטור החזן שאין בעיר כי אם חזן אחד היאך יקרא מנהג מה שלא שאלו מס לחזן אחד או לשנים אלא א"כ ידוע ומפורש בעיר שמחמת תקנת העיר לפטור החזנים פטרום. (עיין בהריב"ש סי' שמ"ה מהרשד"ם א"ה סי' קכ"ט מהרח"ש סי' י"ט) אלא שאם היה המנהג ברור מוציאין מיד המוחזק ושאני נדון דמהראנ"ח דליכא מנהג ידוע אלא ע"פ אותו מעשה רצה לקבוע מנהג מטעם שנעשה עפ"י חכמי וזקני ארץ אעפ"י שלא נעשה מעשה אלא פעם אחת ואף אותו מעשה יש חשש לומר שהיה אבי האשה מוחזק על זה הוא שפקפק הרב מהראנ"ח ז"ל אבל אם הוא מנהג ידוע פשיטא ופשיטא שנוציא ממון על ידו ודוק. והרב השואל של מהרש"ך ז"ל ס"ל דמנהג שסותר התקנה לא אזלינן אבתריה וכתב דהא דמשמע מדברי מהריב"ל ז"ל דאזלינן בתר מנהגא בענין הנישואין בלא מנהג ותיקין היינו דנ"ד מנהג שלו אינו סותר תקנה עכ"ל ע"ש. וחזות קשה אני רואה שהרי למהריב"ל. אף דאיכא מנהג פשוט בעיר לא אזלינן בתריה אלא דוקא כשהתנה בכתובה הכל כמנהג קהלינו דהוי כאילו התנה בפי' שיחיה ל' יום ובתנאי ליכא מאן דפליג דמהני:
כתב הרב אדמת קדש ז"ל ח"א סי' ג"ל וז"ל והאלהים אנה לידי כ"י מהרב הגדול מהר"א מונסון ז"ל וכו' וז"ל נדרשתי אם נודע אלי מה שכותבים בכתובה והירושה כמנהג דמשק כיצד הוא המנהג ולכן באתי בכתב אמת להודיע מה שראיתי מ"ש מו' הרב כמהר"ר לוי בן חביב וז"ל כאשר באתי פעה"ק ירושת"ו מצאתי שהיו כותבים בכתובה והירושה כמנהג דמשק ודרשתי וחקרתי על מנהג ירושלים ת"ו ונודע לי שהוא כמנהג דמשק אז גזרתי וכו' וכן הוא המנהג שכל אשה שתמות בחיי בעלה ולא הניחה ולד של קיימא דהיינו שנתקיים ל' יום יחלקו יורשי האשה עם הבעל בכל הנמצא להם ולראיה ח"ש יאודה מסעוד גם אני הצעיר הבא על החתום אומר שכך היה מקובל אצלינו לעולם שמנהג דמשק הוא שאם תפטר האשה בלי זש"ק יחלוקו וכו' ופי' זש"ק וכו' הצעיר אברהם אשר וכו' מצאתי כ"ל הרי נראה להדיא שמנהג דמשק הוא דבעי' ל' יום ומכ"ש מדברי הרב מהר"א מונסון הכי משמע שהרי כתב על עדות ראשונה גם אני הצעיר וכו' וכתב ופי' של קיימא וכו' ופשיטא דהיינו שסמך על דברי הראשונים שפירש שיהיה בן ל' יום דאי לאו הכי הו"ל לפרש שקבלתו אינה כמו קבלת מהרלב"ח אלא פשיטא דהכי הוא שפי' בן קיימא ל' יום וסמך על מה שכתב לעיל והדברים ברורים: