אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן מא
יש להסתפק בטענת סטראי נינהו מהו פירושה אם נאמר דהכי טעין מלוה אמת הדבר כשפרעת לי פירשת דבריך שבעבור המלוה שבשטר שיש לי עליך אתה פורע לי ואני נתרציתי לך ע"ז אבל הוא לפי שעה כדי להתפיס המעות ממך אבל באמת אני קבלתי אותם בשביל מע"פ שיש לי עליך ואפ"ה מהניא טענתו דמלוה כיון שאין עדים שפרעו מהימן במגו דאי בעי אמר להד"מ או אם נאמר דודאי אם נתרצה לו ואמר שמקבלם על חוב שבשטר ודאי לא מצי תו לחזור בו ולומר דעל מע"פ רוצה לחשוב אותם ופי' טענת סטראי נינהו הכי פי' דאמת הוא שאתה כשפרע לי פירשת שעל חוב שבשטר אתה פורע מעות הללו אבל אני קבלתים בשתיקה ודעתי היה לחשוב אותם בשביל מע"פ שיש לי עליך או אם נאמר דגם בזה לאו כל כמיניה דמלוה בהכי כיון דמודה הוא ללוה שפי' לו בשעה שנתן לו דעל חוב שבשטר הוא פורע לו דהרשות היא ביד הלוה לפורעו מאיזה חוב שירצה וטענת סטראי הכי פי' דאמר ליה מלוה ללוה אתה כשפרעת לי פרעת לי בסתם והיה בדעתך שמאיזה חוב שארצה אפרע ואני חשבתי פרעון זה בעד מע"פ והנחתי המלוה בשטר כמות שהיא או אם נאמר דגם בזה אם מודה המלוה שכשפרעו פרע לו בסתם ודאי דלאו כל כמיניה לחשוב אותם בעבור מע"פ דחזקה לא שביק איניש מלוה בשטר ופרע מלוה ע"פ ובודאי שדעת הלוה לפורעו המלוה בשטר וא"כ הוא אינו יכול לחושבה בשביל המע"פ וטענת סטראי הוי פי' שטוען המלוה שבשעת הפרעון פי' לו הלוה שפורעו בשביל המע"פ וראשית כל צריכין למודעי דמי שיש עליו ב' חובות אחד מע"פ ואחד בשטר ויש עמו מעות כדי לפרוע אחד מהם והוא רוצה לפרוע המלוה בשטר והמלוה רוצה ליפרע המע"פ הדין עם מי ונראה שזו במחלוקת היא שנויה שהר"ן ז"ל כתב בפ' הכותב בעובדא דאבימי וז"ל סטראי נינהו מצד אחר וכו' ומהא שמעינן שמי שנושה בחבירו שני חובות ופרע לו הלוה סתם אינו יכול לומר שיהיה לחוב פלוני שמחמתו נתנם לו אדרבה הרשות ביד המלוה לומר לו מחמת חוב פ' לקחתי דאלת"ה כי מהימני למימר סטראי נינהו מאי הוי אכתי יכול היה אבימי לומר שמחמת אותו חוב שבשטר שלחם והיה להם לחזור שטרו אלא ודאי יד המלוה על העליונה ולא עוד אלא אפי' אמר לו לוה בשעת פרעון הא לך מעות אלו בשביל חוב פלוני ומלוה קבל ושתק יכול המלוה לומר אח"כ שבשביל חוב פ' או מע"פ תפסם ואחר שתפסם בירר דעתו בשתיקתו עכ"ל הרי דס"ל דהבחירה היא ביד המלוה לגבות איזה חוב שירצה אעפ"י שאין דעת הלוה להגבותו חוב זה גם הרשב"א ז"ל בח"ב סי' ל"ז כתב כדברי הר"ן ז"ל ממש אות באות והביא עוד ראיה מדתניא מפ"ק דקדושין אמר לה כנסי סלע זו שאני חייב ליכי וחזר ואמר התקדשי לי בו וכו' רצתה מקודשת לא רצתה אינה מקודשת וכו' ואמרינן עלה וכו' לא רצתה דאשתיקא מאי טעמא דיכולה למימר אין שקלי ודידי שקלי ועוד הביא ראיה שהתופס לבעל חובו שלא לדעתו מה שתפס תפס יע"ש גם הרב בעל התרומות ש"ך ח"א אחר שהביא עובדא דקטינא כתב וז"ל ומסתברא דמהכא שמעינן מלוה שהלוה לחבירו משני צדדין וכו' ופרע לו הלוה מה שפרע לו בסתם ולא פי' במה דעתו לפורעו וכו' הרשות ביד המלוה לומר על חוב פלוני רצוני לקבלם ואין שומעין ללוה ואעפ"י שטען שרצונו היה לפרוע חוב פ' דהא הכא במעשה דקטינא משום דפרעון היתומים בסתם הוא יד המלוה על העליונה ועובדא דסטראי נמי מוכח כן ותו דהא קי"ל דעבד לוה לאיש מלוה ולפיכך הרשות ביד המלוה לומר לא אטלם אלא לרצוני. ומסתברא נמי דהיכא דאמר לוה בשעת פרעון לא אפרעך כי אם מחוב פ' והמלוה אמר לו לא קבלתים כי אם בחוב פ' וכו' הרשות ביד המלוה לכופו בכך דהא קי"ל עבד לוה לאיש מלוה וכיון דמשתי החובות עבר זמנם הכל תלוי ברצונו עכ"ל הרי דס"ל ג"כ כדעת הרשב"א והר"ן ז"ל דהבחירה היא ביד המלוה אבל במ"ש הר"ן והרשב"א דאפי' פי' הלוה דבשביל חוב פ' רצוני לפרוע ושתק המלוה דלא אמרינן אודויי אודי ליה אלא יוכל לומר דשתיקתי היתה בשביל שאתפסם. מדברי בעה"ת לא משמע דס"ל כוותיה בהא למדקדק בלשונו היטב דלא כהרב גד"ת והש"ך ז"ל סי' פ"ג ס"ק א' גם הטור סי' פ"ג הביא דברי בעה"ת מש' דס"ל הכי גם מר"ן ז"ל פסק כן בש"ע סי' פ"ג יע"ש אבל נראה ברור מדבריהם דאם המלוה מודה דבשעת הפרעון קבלם כמו שאמר לו הלוה והודה לו בפי' ועתה רוצה לחזור בו דאין שומעין לו דדוקא אם שתק המלוה וקבלם בסתם הוא דיכול לומר דכוונתי היתה לאותו חוב אם נתרצה לדברי הלוה אינו יכול לחזור בו ועיין בש"ך סי' פ"ג ס"ק ד' וא"כ אם טען המלוה בטענת סטראי הכי דאעפ"י שקבלתי אותם בפי' על חוב שבשטר ונתרציתי ע"ז אפ"ה רצוני לחשוב אותם בשביל מע"פ ודאי דלאו כל כמיניה העולה מדברי הרבנים הנז' שמי שיש עליו ב' חובות שהבחירה היא ביד המלוה לגבות איזה חוב שירצה בע"כ של לוה אבל מצאתי להריטב"א ז"ל בשיט' על שבועות פרק שבועת הדיינים שכתב וז"ל כשאין הלוה שהיה חייב לו סטראי אבל היכא דאיכא עליו ב' חובות ודאים ונתן לו פרעון סתם והם חולקים על איזה מהם פרע והעדים אין יודעים לברר דעת הב"י והרא"ה דמסתמא לדעתו של מלוה הוא פורע ליטלם מאיזה חוב שירצה שהגיע זמן פרעונו כיון דיהיב ליה סתם ולא פי' ומיהו אם הא' הוא חוב ערבות והא' הוא חוב סתמא ולא פי' על איזה חוב הוא פורע ודאי דלא שביק אניש למיפרע חוביה ופרע ערבותא הרי דס"ל דהבחירה היא ביד הלוה לפרוע איזה חוב שירצה וא"כ פליג על הרשב"א והר"ן ז"ל ובעה"ת דס"ל דהבחירה היא לרצון המלוה מ"מ מודה להו בדפרעיה סתמא שיכול לומר המלוה על מע"פ בפי' קבלתים ולאו מטעמייהו אלא משום דכיון דפרעיה סתמא ודאי דגם הלוה דעתו מדפרעיה סתמא דעל איזה חיב שירצה המלוה יקבלם גם הרדב"ז בח"ד סי' קפ"א הביא סברת הריטב"א והרא"ה והסכים עמהם ומה שכתב בתחילת התשובה הנז' דבדליכא עדים ליכא לספוקי אין לו הבנה דהספק שיפול בדאיכא עדים יפול בדליכא עדים כיון שהלוה והמלוה מודים דפרעיה בסתמא ואנו מסופקים דעל איזה חוב דעת הלוה לפורעו דהרשות בידו א"כ מה יתן ומה יוסיף המגו וצ"ע גם הרא"ש ז"ל בפסקיו בפרק הכותב בעובדא דאבימי ובתוספותיו ובתשו' כלל פ"ו כתב וז"ל אבל בלא מגו לא מהימן דלאו טענה מעלייתא היא וראיתי להש"ך בחו"מ סי' נ"ח סק"ד שכתב דמשמע בעיר שושן שהשמיט הא' וכו' לא ידענא מאי קאמר דאדרבה מדהשמיט הב' דעות מש' דס"ל דבכל גוונא נאמן לומר סטראי דאם ס"ל כדעת י"א קמא הו"ל להשמיענו דלאו בכל גוונא מהני תפיסתו ומדכתב ואח"ז וכן משמע דס"ל דאפילו דבטענת סטראי בכל גוונא מהימן אפ"ה בפקדון בעינן שיאמר בשליחות אותו פלוני הפקידו אצלו ומ"ש וכן ר"ל דין אחר בא להשמיענו ומ"ש עוד וקרוב אני לומר שאיזה תלמיד טועה כתבו תימהני עליו איך יצאו דברים אלו מפיו דמלבד שמכל הפוסקים נראה דס"ל כס' בתרייתא דאם איתא דס"ל כס' קמיתא הו"ל לפרש אלא מוסף ע"ז דהריטב"א ז"ל דס"ל דע"י תפיסה מהני מוכרח הוא דלא ס"ל כס' קמיתא וכמ"ש הוא עצמו ומ"ש הרב אח"כ וי"א דוקא שבא ליד הנפקד וכו' קאי בשי' היש חולקין וא"כ איך יאמר על הריטב"א ז"ל דברים אלו ושרי ליה מאריה גם מדברי הריטב"א בשיטה מקובצת בעובדא דאבימי נראה דס"ל דעובדא דאבימי איירי בכל גוונא ומינה דייק הריטב"א האי דינא דיכול לתפוס מחבירו מה שבידו מממון חבירו לטעון עליו עד כדי דמיו ומ"ש עוד ושוב מצאתי בתשובת מהר"ם וכו' המעיין באותה תשו יראה דהיא הפך ס' קמייתא שכת' וז"ל ול"ת שאין בדבריו דהתם חמא בריה דרבא מידו נתן להם ויכולים בני חוזאי לומר אתה שלוחי של אבימי והואיל ולא בעת את השטר תחי' מסתמא לא נתת לנו בעבור החוב שבשטר אלא בעבור מלוה ע"פ ואם חוזרים הם ממה שבדעתם היה מה לנו ולצרה וכו' ע"כ הרי להדיא דמיירי דבסתם קבלו את המעות אלא דיכולים לומר כיון דבסתם בודאי דדעתו בעבור מלוה ע"פ ולי"א קמייתא בעינן שיטעון שהשליח נתנם לו בפי' על חוב אחר. ולולי דברי מור"ם ז"ל היינו אומרים דליכא פלוגתא וכונת המרדכי שכת' וז"ל ופר"י דה"ק דמגו דיכול לומר לא הד"מ יכול לומר סטראי אינון שהשליח נתנם לו לשם סטראי וכו' ע"כ לאו למימרא שטוען כן בפי' אלא כדברי מהר"ם שיכול לומר כן מדיהיב ליה שליח סתמא ומוכרח לפרש כן בדברי הגמ' דהכי איתא בש"ס אזל פרעינהו אמר להו הבו לי שטרא אמרו ליה סטראי נינהו מריהטא דש"ס מש' דפרעינהו בסתמא דאי טענתם שאמרת לנו סטראי לא הוה שייך לומר הש"ס אח"ך אמר להו הבו לי שטרא אלא אזל פרעינהו בע"ח אומר סטראי נינהו וחמא אמר בסתמא יהבתינהו. איברא דתשו' מוהר"ם הנז' פליגא אהריטב"א דכתב דאם תפסו וכו' ודו"ק: