אור ברסלב
אמת מארץ (דוויק) אמת מאר"ץ למוהרשד"ך › סימן לט

אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן

אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן לט

סימן לח

כתב הטור חו"מ בסי' פ"ו וז"ל ואין שמעון יכול למחול ללוי שהרי פקע השעבוד שיש לשמעון על לוי ונשתעבד לראובן וכן אם אמר שטר אמנה וכו' אינו נאמן להפסיד לראובן וכו' ואם אחר שנתחייב לוי לראובן בב"ד הלך ופרע לשמעון חייב לפרוע לראובן פעם אחרת שכבר נתחייב לראובן בב"ד עכ"ל נראה מדברי הטור ז"ל דדוקא אחר שנתחייב לוי לפרוע לראובן בב"ד אם פרעו לשמעון חייב לפרוע פעם אחרת אבל קודם שחייבוהו ב"ד אם פרעו לשמעון אינו חייב לפרוע פ"א דהואיל והוא משועבד ג"כ לב"ח לאו מידי קעביד דיאמר לו אני פרעתי חוב המוטל עלי אם יש לך דין עמו לך ותובעו בב"ד ודוקא אם אמר הלוה פרוע הוא דאינו נאמן אבל אם בירר בעדים שפרעו ודאי דמהני משא"כ אם מחל לו שמעון החוב דלא מהניא מחילתו אפי' קודם שנתחייב בב"ד דיאמר לו לראובן מעות אלו שהם אצלך הם משועבדים לי ואין ביד ראובן להפקיע ממני וראיתי להרב בעל פו"ד שכתב בפרישה וז"ל ואין שמעון יכול למחול ללוי בדרישה הוכחתי דהיינו דוקא כשכבר נתברר בב"ד שחייב שמעון לראובן הא לאו הכי ודאי יכול למחול וכן מוכח מדברי הב"י בסמוך שכתב ואם אחר שנתחייב לוי וכו' מש' הא קודם שנתחייב בב"ד א"א לפרוע לראובן ומסתמא אי חשיב פרעון מה שנתן לשמעון ה"ה ששמעון יכול למחול לו החוב דמה לי פרעון או מחילה. ולפי מ"ש ליכא ראיה דשאני פרעון ממחילה ואפ' לפי דבריו דכ"ז שלא נתברר ששמעון חייב לראובן מהניא מחילתו מ"מ מודה הוא דאם ברור חוב ראובן על שמעון בב"ד אעפ"י שעדין לא חייבוהו ללוי שיפרע לראובן מ"מ מהניא מחילתו ולענין פרעון אינו כן דהרי בעינן שיבא לוי לב"ד ויחייבוהו ב"ד לפרוע ואח"כ אם פרעו לשמעון הוא דחייב אבל קודם שחייבוהו ב"ד ללוי אם פרע לשמעון אינו חייב ולגבי מחילה כל שנתחייב שמעון בב"ד תו לא מהני מחילה וצ"ע גם מ"ש דלגבי מחילה כ"ז שלא נתברר ששמעון חייב לראובן מהניא מחילתו לא ידענא מנא ליה הא ואדרבה לגבי אמנה או פרוע כתב רבי' בסי' מ"ז ואפילו לא נודע בשעת הודאתו שהוא חייב לאחרים ונודע אח"כ אינו נאמן דכיון דס"ל להטור ז"ל דאם אחר שנודע לא מהניא מחילתו אע"ג דקי"ל דהמוכר שט"ח וכו' וחזר ומחלו מחול הכא לא מהניא מחילתו דכיון דשיעבודא דר"ן דהוא מדאורייתא רמי עליה לא מצי מחיל א"כ אפילו קודם שנודע שחייב שמעון לראובן היכי מצי מחיל כיון שנתגלה אח"כ שחייב לו ומשועבד לו לוי מדר"ן ול"ל דקודם שנתגלה לא חייל שיעבודא עליה דר"ן למפרע ומש"ה מצי מחיל דא"כ לגבי אמנה היכי אמרינן אפילו נודע בשעה שהוא אומר אמנה שחייב לאחרים כיון שנודע אח"כ לא מהניא אמירתו דהרי גם באמנה מכח שיעבודא דר"ן נגעו בה בגמ' וז"ל וכגון שחב לאחרים וכדר"ן מש' דאי לאו טעמא דר"ן היה נאמן ואם לגבי מחילה אמרינן כל שלא נודע לא חייל עדיין שיעבודא דר"ן עליה ומצי מחיל גם באמנה היה נאמן. ועוד קשה דכל דעדיין לא נודע כיון דמהני מחילתו למה אינו נאמן לומר שהוא אמנה במגו דמצי מחיל א"ת דאין רצונו למחול שלא יפסיד חובו כמ"ש התוס' בתי' קמא א"כ מנ"ל שאחר שנודע שאינו יכול למחול דבעלי סברא זו דאית להו דאינו יכול למחול הולידו זאת הסברא מכח האי קושיא דלמה באמנה אינו נאמן במגו דאי בעי מחיל ומכח קושיא זו הכריחו לומר דאינו יכול למחול ואפ"ה עדיין קשה האי קושיא בקודם שנודע דליהמן במגו ומוכרחים לתרץ כתי' קמא של התוס' א"כ מי הכריחנו לומר דאחר שנודע שאינו יכול למחול וגם הרב ב"ח ז"ל חילק כעין זה וכל התמיהות הללו נופלין עליו ועיין להרב"ח בסי' מ"ז ע"ז וכתב הרב שם וז"ל וכ"כ הב"י בסי' ס' סעיף י"ז ראובן הוציא שטר וכו' לפיכך אם בא למחול אינו יכול למחול וכו' ונוראות נפלאתי עליו דמאי ראיה איכא מהא דס"ל להטור דאינו יכול למחול דהכא לאו מטעמא דר"ן נגעו בה ולא קא אתו עלה אלא מטעמא שכיון שהודה שהממון אינו שלו א"כ ודאי דאינו יכול למחול ואין מוכרח לומר מהא דהיכא דמשתעבד מדר"ן דאינו יכול למחול ואם כוונת הב"ח ז"ל הביא ראיה ממה שכתב הטור שם וז"ל ואינו חב לאחרים בהודאתו יש לנו להאמינו דמש' דאם הוא חב לאחרים אינו נאמן ואי יכול למחול למה אינו נאמן במגו וכמ"ש הב"ח הוא עצמו לקמן אי מהא לא איריא די"ל כמ"ש התוס' בתי' קמא דאין רצונו למחול ולהפסיד חובו וצ"ע ואדרבא נראה כהבע"ת ז"ל דאיהו כתב דבריו בסי' ס' ס"ל דיכול למחול וכמו שנראה מדבריו בש' נ"א ודוק:

וראיתי להרב הסמ"ע ז"ל בח"מ סי' מ"ז ס"ק א' שהביא דברי הע"ש וז"ל עיין בע"ש שכתב לתרץ למה לא יהא נאמן במגו דאי בעי מחיל ליה משום שאין בדעתו למחול ולהפסיד חובו וכו' ואני אומר אף דכתבו הרא"ש והתוס' לחד שינויא כן לא קי"ל הכי אלא כשינויא בתרא וכמ"ש הטור והמחבר ז"ל סי' פ"ו ודבריו תמוהים דדברי הע"ש אלו הם דבריו בדרישה סי' פ"ו שכתב וז"ל ואין שמעון יכול למחול וכו' והרא"ש לא כתב אלא שינויא קמא וכו' מש' דס"ל דיכול הוא למחול וכו' ועוד י"ל על רבי' דלעיל סי' מ"ז כתב שאין המלוה יכול לטעון אמנה הוא היכא דחב לאחרים ואילו שאינו יכול למחול לא הזכיר לכן נראה עיקר וכו' ומש"ה לא הזכיר ר' לעיל בסי' מ"ז דין דאינו יכול למחול דלא איירי התם בדין דר"ן דהוי כשנתברר כבר בב"ד וכו' הרי דס"ל להפרישה ז"ל דבנדון דסי' מ"ז יכול למחול ומש"ה לא הזכיר רבי' לעיל דין דאינו יכיל למחול ואפ"ה באמנה אינו נאמן במגו כתי' א' של התוס' וא"כ בשביל שדבריו אלו יצאו ג"כ מפי הע"ש לא נתקבלו אליו ומ"ש עוד וז"ל ומיהו שם כתבתי וחילקתי דה"מ בשהגיע זמן הפרעון של המלוה שהלוה לו אבל אם עדיין לא הגיע הזמן אפשר דיכול למחול וכו' ע"כ והמעיין שם יראה דלא חילק בין הגיע הזמן ללא הגיע זמן אלא חילק בין כשנתברר הדבר בב"ד ששמעון חייב לראובן ואין לו מה לפרוע ובין כשעדיין לא נתברר בב"ד ע"ש וכשלא נתברר הדבר בב"ד פשיטא אפי' לא הגיע הזמן יכול למחול וא"כ אי סבר הע"ש ז"ל לחלק כן לא קשה עליה ולא מידי מדברי הטור והמחבר דאפי' דמש' מדבריהם דאיירו בהגיע הזמן מ"מ מיירו אפי' עדין לא נודע ששמעון חייב לראובן ובכה"ג מצי מחיל ודו"ק:

ועיין להש"ך בסי' זה שהביא סברא הלזו וז"ל עוד כתב סמ"ע דה"מ כשהגיע זמן של לוה שני וכו' ונראה שהוציא כן מדברי הר"ן בפ"ב ולקמן וכו' והעליתי שם דאפי' בכתובה שאין חובה ברור ולא הגיע הזמן וכו' ע"כ ומן התימא עליו שהבין דברי הסמ"ע בהגיע זמן של לוה שני והביא ראיה מהר"ן ז"ל וכו' ואיך לא שלטה עין קודשו בסיום דברי הסמ"ע וז"ל אבל הטור והמחבר איירי כאן אף בהגיע זמן מדחלקו בס"ס זה בין אם אמר כן בשעה שתבעו ללא אמר משמע דמיירי עכ"פ בהגיע זמן וק"ל. הרי לך בהדיא בהגיע זמן של מלוה ראשון לבין לא הגיע קא מחלק ודו"ק דאם כונת הסמ"ע והסמ"ע בהדיא מבואר מדבריו בהגיע זמן של מלוה ראשון ללא הגיע קא מיירי כמו שהבין הש"ך ז"ל מאי קא דחי להע"ש מהטור והמחבר איירי בהגיע זמן מדחלקו בס"ס זה בין אם אמר כן בשעה שתבעו מלוה שלו או לא מש' דאיירי עכ"פ שהגיע זמנו והרי אפי' דמיירי בהגיע זמן של מלוה הא' מ"מ מלוה שני לא הגיע זמנו לפי דברי הש"ך וצ"ע:

תוכן העניינים

אמת מארץ (דוויק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה