אור ברסלב
אמת מארץ (דוויק) אמת מאר"ץ למוהרשד"ך › סימן לז

אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן

אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן לז

סימן לו

שאלה היכא שפטור הוא מצד הדין אם בפשיטות אם מכח ספק אם מכח קי"ל ויש בחיובו שבועה האם נוכל לומר שחיוב אין כאן שבועה אין כאן או אם נאמר שאעפ"י שמצד הדין הוא פטור מ"מ חייב מכח שבועתו ולזה אני אומר דדבר זה כמה דיות נשתפכו ואם אמרו נבא אעי"ר יכלה הזמן אבל נאמר מעט דרך קצרה ואומר דדבר זה מתחלק לכמה גווני דאופן האחד הוא שהחיוב שחייב עצמו בו אם היה בלא שבועה אינו מתחייב בו אליבא דכ"ע וזה חייב עצמו בו ונשבע עליו. האופן השני הדבר שחייב עצמו בו אם היה בלא שבועה היה שנוי במחלוקת דאיכא מאן דס"ל דחייב ואיכא מאן דס"ל דפטור וזה חייב עצמו בו ונשבע עליו האופן הג' הוא שהחיוב שנתחייב בו מתחייב בו בלי ספק וא"כ נשבע עליו לקיימו אלא שיש בו צד פטור מן החיוב הנז' בשום אופן שיהיה והפיטור ההוא הוא מוסכם אליבא דכ"ע אם היה בלא שבועה וזה נשבע. האופן הרביעי הוא החיוב באופן הג' והפטור הוא בפלוגתא דרבוותא אם היה בלא שבועה וזה נשבע. האופן הה הוא החיוב כאופן הג' והד' אלא שהפיטור הוא מכח ס' חסרון ידיעה ולא משום מחלוקת הפוסקים דיכול המוחזק לומר אילו היה בלא שבועה המע"ה וזה היה בשבועה ולאופן הא' דהיינו הדבר שנשבע עליו אם היה בלא שבועה לא היה חייב אליבא דכ"ע וזה חייב עצמו בשבועה נראה ודאי דדבר זה הוא מוסכם מכל הפוסקים שחייב לקיים שבועתו והראשון אדם הגדול הריב"ש ז"ל בתשובה סי' ע"א השיב על מה שנשאל שעשה שותפות עם ראובן הרופא לה' שנים מכל מה שירויחו במלאכת הרפואה שיכול לחזור בו אמנם זהו לפי הדין אם לא היה בכאן שבועה אבל בנדון זה שיש בו שבועה אין ספק שחייב להשלים מכח שבועתו וב"ד כופין אותו בכך וכן כתב הרשב"א בתשובה וכו' דאע"ג דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אם נשבע להשלים חייב וחבירו קנה ועיין ג"כ בסי' שכ"ח וסי' של"ה בדין האסמכתא שכתב שאם נשבע חייב לקיים שבועתו וכן עיין ג"כ בסי' שמ"ה בדין מי שקנה ולא משך וכו' יעו"ש גם הרב מהריב"ל דאיהו מארי דשמעתא דקנין אין כאן שבועה אין כאן הסכים בדין זה לדינו של הריב"ש בח"ג כלל י"ב סי' ע"ו וז"ל וכד מעיינינן שפיר אשכחינן דלאו מילתא היא וכו' דשאני התם דכיון דהם דברים ברורים וידועים לכל בודאי דנשבע לחייב את עצמו מחמת השבועה דאם לא כן על מה נשבע וכו' יע"ש גם הרא"ש ז"ל כלל ס"ח סי' י"א כתב וז"ל ועוד דאין צורך לכל זה אלא אפי' מן הדין לא היה גובה בשטר זה כ"ז שנשבע לפרוע לכל מוציא שטר זה כופין אותו לקיים שבועתו ומכין אותו עד שתצא נפשו לקיים שבועתו וראיתי להרב מוהר"י אדרבי שהביא בספרו בסי' שצ"ג תשו' מהרב מוהרשד"ם ז"ל על אחד שחייב עצמו לפרוע עד זמן פ' הסך שחייב בו בכל תקף בשבועה ושתחול השבועה אפי' יתירו לו אלף פעמים תחזור ותחול עד בלתי בעל תכלית והוציא שובר שפטרו מלוה שלו מהשבועה הנז' ונתן לו הבחירה לפורעו אימתי שירצה וכו' ואעפ"י שה"ר יוסף טוען שמה שכתו' בשטר שאפילו אם יתירו לו אלף פעמים תחזור ותחול וכו' היינו אם יתירו לו אחרים אבל אם יתיר הוא בעצמו ההיתר יהיה היתר דאי לאו הכי היה לו לכתוב אעפ"י שיתיר לשון יחיד ואני אומר שאין זו טענה ומ"ש לשון רבים חוזר לו ולבאי כחו וכו' וע"כ אני אומר שעם היות שאם לא היתה השבועה היה הדין עם ר"י הנזכר מכח שבועה היה חייב לקיימה וכתב עליו מוהר"י אדרבי ז"ל וז"ל ואני אומר במחילה מכת"ר שכיון שמן הדין חיוב פרעון אין כאן גם חיוב שבועה אין כאן שהשבועה אינה אלא לזרז הפרעון וכו' וראיה ממה שנשאל להרשב"א הנשבע לחבירו שיפרע לו וכו' וכן פי' הריב"ש סי' שכ"ח על הא דקיי"ל דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אפי' נשבע על כך לא קנה הקונה וכו' וכיון שכן בנ"ד כיון שה"ר יוסף פטור מן הפרעון מן הדין גם מכח שבועה הוא פטור וכו' ע"כ ואני הפעוט נ"ל דדברי מהרשד"ם ז"ל שרירים וקיימים דכיון דפי' בפי' יתירו לו הוא אפי' הבעל דין ודבר זה בלא שבועה כולי עלמא ידעי דלא מהני ומהני מה שפטרו אח"כ וא"כ בודאי דמהני שבועתו ודבר זה אפי' מהריב"ל מודה בו דדבר פשוט הוא לו שאינו חייב בו מן הדין ונשבע עליו חייב לקיים אותו מכח שבועתו דבהכי ישב דברי הריב"ש וכמש"ל ושאני ההיא דשמיטה ועיין בתשובת מהריב"ל שהבאנו לעיל גם הראיה שהביא מדברי הריב"ש סי' שכ"ח לא ידעתי מאי דעתו להולמה דמתורת קנין לא קנה אבל עכ"פ חייב לקיים מצד שבועתו וכמש"ל בשמו וצ"ע:

ועיין להרב כהונת עולם סי' ז' שהוכיח דלאו דוקא דבר שאינו חייב בו אליבא דכ"ע ונשבע עליו דחייב לקיים שבועתו אלא אפי' דבר שיש בו מחלוקת אם המחלוקת לאו כ"ע ידעי לה שהיה איזה חילוק דין שאינו עולה על דעת הבני אדם אפילו הכי חייב לקיים מכח שבועתו ואינו יכול לומר טעיתי וחשבתי שמן הדין הייתי חייב כיון דצד החיוב אינו פשוט כל כך והביא קצת ראיה ממוהריב"ל גופיה שכתב כן בפשיטות בח"ב סי' ל"ח יעש"ב ואל אופן הב' שהדבר שנשבע עליו אם היה בלא שבועה היה שנוי במחלוקת דאיכא מאן דס"ל דחייב ואיכא מאן דס"ל דפטור וזה חייב עצמו בו ונשבע עליו אומר דדין זה כתבו הרב מוהריב"ל ז"ל בכלל י"ב סי' ע"ו על ראובן שאמר ללוי כל מה שתתן לשמעון אני ערב לך ולא פי' דבר קצוב ונשבע ראובן וקבל על עצמו לפרוע והשיב וכו' אבל בנ"ד אפשר לומר שטעה בדין וחשב דאליבא דכ"ע היה חייב באותו ערבות וכו' וכיון דאיגלאי מילתא דלא היה חייב מן הדין משום דיכול לומר קים לי כהרמב"ם א"כ השבועה היתה בטעות דמאי דנשבע לא היה אלא שחשב שהיה חייב לפרוע מן הדין באותו ערבות וכו' וכיון דחיוב אין כאן משום דיכול לומר קי"ל כהני רבוותא דפליגי על הרמב"ם שבועה נמי אין כאן ותו לא מידי עכ"ל ודו"ק יעו"ש גם בח"ג סי' כ"ח כתב וז"ל והוא דהיכא דהוה מילתא דידעי בה כ"ע דאין אותו קנין מהני כעין אסמכתא או דבר שלא בא לעולם היכא דליכא פלוגתא דרבוותא אז השבועה היא קיימת דודאי אדעתא דהכי נשבע לחייב עצמו מכח השבועה מה שלא היה חייב מכח קנין והיכא דלא הוי מילתא דברירא ואיכא פלוגתא דרבוותא מצי למימר דטעה שהיה סבור שמחויב מצד הדין והקנין ומתפייס לחייב עצמו ביותר מחמת השבועה והוה ליה כנדרי טעות ודי בזה יע"ש ודבריו ז"ל לי הפעוט תמוהים דמאי דחשיב לה שבועה בטעות משום דסבר שהוא חייב מן הדין ומש"ה נשבע דבר זה לא ניתן ליאמר אלא דוקא אם בשעת החיוב לא היה שבועה ואח"ז תבעו לפרוע לו חיוב הנ"ל ונשבע לו לפורעו אזי שייך לומר שהיא שבועה בטעות שאילו היה יודע שאינו חייב היה מסרב בו לפורעו ולא נשבע אבל אם בשעת החיוב נשבע אזי לא שייך לומר ששבועתו היתה בטעות משום שהיה סבור שהוא חייב שהרי עכשיו הוא בא לחייב עצמו מאיליו ובלתי רצונו לא היה יכול שום אדם לחייבו בערבות הנז' והוא חייב עצמו מרצונו או לטובת חבירו או לאיזה תועלת וא"כ איך יוכל לומר אילו הייתי יודע שפטור לא הייתי נשבע והרי חבירו אינו עושה בקשתו עד שישבע וכבר השיגו בכעין זה הרב הגדול מוהרש"ח בסי' ל' ובסי' יו"ד ופסק דלא כוותיה אלא שחייב לקיים מכח שבועתו והסכים עמו הרב מוהרש"ך ז"ל בסי' יו"ד יע"ש ואני חילקתי כן אם היתה השבועה בשעת החיוב או אח"כ כדאיתא להדיא להרב הסמ"ע ז"ל בסי' ע"ג ס"ק כ"ח והש"ך ז"ל שלא כדין השיגו וחילוק הסמ"ע פשוט ודו"ק גם בנוספות למהרש"ך סי' ב' כתב בח"א הובאו דבריו שמסכים דלא כמהריב"ל ג"כ בח"ג סי' ז' ול"ד ובסי' הנז' דחה דעת מוהריב"ל מההיא דהרשב"א דשמיטה יע"ש ובסי' מ"ח יע"ש גם הרב מ"ץ ח"א סי' ד' דף י"ט כתב דאינו יכול לומר קי"ל כמוהריב"ל יעו"ש וכן בח"ב סי' כ"ב ולי נראה דגם הרב מוהרשד"ם בחא"ה סי' קכ"ה ובח"מ סי' ל"ד ונ"ז פסק דלא כמהריב"ל גם הרב מהראד"ב סי' נ"ט וק' הסכים דלא כמהריב"ל אבל בסי' קכ"א נראה שדעתו לפסוק כמהריב"ל יע"ש ובסוף התשו' כתב וכיון דאינה שבועה בענין ספק שבועה להחמיר דהוי ספיקא דאורייתא ודבריו סותרין זה את זה ולכאורה נראה לישב דבריו דודאי היכא דעיקר החיוב שנתחייב עליו הוי פלוגתא דרבוותא ונוכל לומר דאדעתא דהכי לא נשבע והוי שבועה בטעות אה"נ דאמרינן דלא הוי ספק שבועה כלל כיון דעוקרין השבועה לגמרי אבל היכא דעיקר החיוב חלה עליו השבועה כמו שהסכים לבסוף אלא דמספקא לן אי דבר זה נכלל בשבועה או לא אזי אמרינן דספק שבועה להחמיר כיון דהשבועה ממ"נ חלה ודו"ק גם הרב מוהר"ם אלשיך סי' נ"ו פסק דלא כמהריב"ל יע"ש והרב מוהר"י אדרבי בתשובה סי' רל"ה נשאל על ראובן וכו' תשו' וכו' משום דכלל גדול יש לנו דאוקמינן ממונא בחזקת מריה ופשיטא דמצי למימר המוחזק קי"ל כפלוני לאוקומי ממונא באופן דלא מהימני יתמי מלוה למימר פרוזבול היה לנו כיון דאיכא כמה אשלי רברבי שכתבו דלא מהימני ועוד דהאידנא לא נהיגי למכתב פרוזבול ו' וא"ת כיון דבנ"ד נשבעו הלוה והערב שבועה חמורה לפרוע נעשה וכו' וי"ל שכתב מהרי"ק שורש פ"ה שהשבועה אינה כי אם לזרז וכו' הא לך בהדיא שכתב ממש כנדון דידן שאין השבועה מוספת שום חיוב ממון ובנדונו כתב מוהריב"ל וכו' יע"ש ודבריו תמוהים דהם היפך מ"ש בסי' ר"ך ועוד כיון דחיוב הוא מוסכם דכיון דאיכא בפיטורו פלוגתא דרבוותא דאיכא מאן דאמר דטענינן ליתמי פרוזבול היה לי ואבד ואמ"ד דלא טענינן ויש שבועה הו"ל ספק שבועה להחמיר ולא דמי לההיא דהרשב"א דשם פיטורו אליבא דכ"ע וכמו שכתב מוהרי"ק עצמו בשורש צ"ב וז"ל ועדין אני עומד במקומי דהיכא דנשבע הלוה לפרוע דאין להכניס ראשו בס' שביעה וראוי הוא לחייב הלוה היכא שטוען המלוה פרוזבול היה לי ואבד מאחר שהרבה פוסקים אומרים שנאמן גם בלא שבועה יע"ש וגם הרב מוהריב"ל עצמו מודה בזה וכמו שנכתוב בס"ד ויש ליישב דבריו ז"ל בדוחק דסמך עצמו אמש"ל ז"ל דהאידנא לא נהיגי לכתוב פרוזבול וא"כ הוי דבר דלא שכיח ולהכי לא טענינן ליתמי דבר דלא שכיח ולא הוי בפלוגתא ומעתה ליכא מכאן ראיה דס"ל דמיירי כמהרי"ק דשאני הכא דהם פטורין אליבא דכ"ע וג"כ לא נשבעו ע"ז והוי דומיא לההיא דהרשב"א ממש דהנשבע לחבירו וכו':

גם מוהר"י אדרבי סי' ר"ך כתב בענין המחייב עצמו בדבר שאין לו קצבה דהוי בפלוגתא דרבוותא ועוד דאיכא שבועה בדבר וחייבים השותפים להשלים כדי לקיים שבועתם הרי דס"ל בפירוש דלא כמהריב"ל יע"ש ולכאורה דהוא עצמו סתר דידיה אדידיה שכת' בסי' רל"ה על ראובן וכו' גם מסי' שצ"ד ליכא ראיה דס"ל כמהריב"ל דשם לפי דעתו הוי פיטורו אליבא דכ"ע וליכא פלוגתא והוי כההיא דהרשב"א דשמיטה וכבר השגנו עליו בדברים אלו בס"ד ומן התימא מהכנה"ג שסמך דעתו עם מוהריב"ל וצ"ע גם בסי' ע"ד נראה דס"ל דלא כמהריב"ל שכתב לשם וז"ל הרי דלסברת כל הני חייב שמעון וכו' כ"ש בנדון דידן שבאו לידו ואיכא שבועה וכו' דחייב לקיים שבועתו הרי דאע"ג דעיקר חיובו במחלוקת היא שנויה אפ"ה מכח שבועה חייב לקיים שבועתו וזה דלא כמהריב"ל ודבריו לשם תמוהים דבתחילת דבריו קודם שהביא דעת החולקים דס"ל דמהני חיובו לא רצה לחייבו מכח שבועה ואחר שהביא דעת החולקים חייבו מכח השבועה וזהו ס' הפוכה דבדבר שאין בו מחלוקת לכ"ע הוא פטור אפי' מוהריב"ל מודה ובדבר שיש בו מחלוקת דווקא הוא דפליג מוהריב"ל ועוד קשה דמאי מייתי ראיה מדברי הריב"ש סי' כ"ח דהתם לענין דאיהו עושה רנין הוא דכתב הריב"ש דלא מהני השבועה אבל על כל פנים מודה דחייב לקיים שבועתו וזה פשוט:

והרב כנה"ג בסי' ח' הגב"י אות מ"ע ציין בכלל החולקים על מוהריב"ל הראנ"ח סי' ס"ז מהר"א ששון סי' ס"א ונדון שלהם הוא בנשבע שלא ישא אשה אחרת עליה שאם היה פטור דהוי מעמש"ב והשבועה חיילא בכולל וכת' לשם הרבנים הנז' וז"ל וכשתמ"ל שמכח תנאו פטור מחיוב אותו דבר אף שבועה לא תחול עליה שלא נשבע זה אלא כשהוא חייב מן הדין וכהוראת מי שהורה מגדולי האחרונים וכו' ואם כונתו ז"ל על מוהריב"ל ז"ל דבריהם תמוהים דבהא אפי' מהריב"ל יודה כיון שדבר פשוט הוא ואין בו מחלוקת דבלא"ה שבועה לא היה חייב ודאי שהשבועה מחייבתו וכמ"ש בסו' כלל י"ב ועוד דנדון זה עצמו הביאו הרב מוהריב"ל בח"ב סי' כ"ב וחייבו מכח שבועתו והביא לשונו מוהר"א ששון בתשו' הנז' ויתכן דכוונתם על זולתו אבל הכנה"ג שהביא דבריהם עם החולקים על מוהריב"ל נראה שמוהריב"ל חולק עליהם בזה וזה ליתא ודו"ק ועיין להרב כהונת עולם סי' ז' שהוכיח דאעפ"י שיש בדבר שנשבע עליו מחלוקת אם העם אינו נראה להם המחלוקת אלא הם סבורים שאינו חייב מן הדין חייב לקיים שבועתו:

תוכן העניינים

אמת מארץ (דוויק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה