אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן לו
יש לחקור ולדרוש על ההיא דמר"ן ז"ל קבלנו הוראותיו בכל תפוצות הגולה ואין שום אדם יכול לומר קי"ל כנגד ד"ק אם היינו דוקא בחיבורו ב"י ובש"ע אבל במ"ש בתשובה לא קבלנו הוראותיו או דילמא דכל אפייא שוין דבין מ"ש בב"י ובש"ע ובין בתשובה הכל אחד דמאי שנא ואדרבה יש לומר דבתשובה דקדק יותר הן מצד דבתשובה הוא מאריך הרבה ומביא כמה ראיות ולכן יש לנו לסמוך על דבריו שבתשובה יותר ויותר:
דע כבר בסי' שקודם זה כתבתי מה שנראה לע"ד בזה והן היום אין לך בו אלא חידושו הנה ראיתי להרב המו' כמהר"ר בעל המחבר ספר מ"ל שגם הוא עלה ונסתפק בדבר זה וכתב שחו"ר שלנו נסתפקו בזה והוא ז"ל פשיט לה מדברי הרב החבי"ב שבה"א סי' ע"ג וז"ל הרי נראה להדיא מדברי מרן החבי"ב שאדרבה במ"ש בתשובה יותר נראה עיקר ועליו יש לסמוך שהוא הלכה למעשה יותר ממה שכתב בחיבורו:
והנה כבר כתבתי לעיל שהרב שע"ה בסעיף ט' שכתב וז"ל ואני שמעתי כי לא תפסו לפסוק כדברי מרן אלא במ"ש בש"ע שהביא הסברות בפי' ורבו גדולי המורים שהסכימו על ספרו אמנם בפסקים דיני מר"ן כמו דיני הפוסקים שבזמנינו והנה אין ספק שנעלם ממני דברי הראנ"ח ודברי הרב החבי"ב הנז' כי מדברי מהראנ"ח שכתב וכבר נתקבל עלינו לרב ללכת אחר הוראותיו עי"ש מדברים אלו נראה דמצד קבלה שקבלו את דבריו נגעו בה ולא מצד הסכמה וכיון שכן מה לי בחיבור ומה לי בתשובות כי מי שקבלו עליו דיין אינו יכול לומר לזה קבלתי אותו ולזה לא קבלתי אותו ועוד כי מצינו להרא"ש ז"ל שקבלו הוראותיו בכל תפוצות האשכנזים כמ"ש הרדב"ז ז"ל ולא נמצא מי שחילק בין למ"ש בפסקים למ"ש בתשובה ואדרבה מצינו למהרש"ך ח"א סי' קל"ו שכתב כי בני הרא"ש ז"ל והם הרב רבי יעקב והרב רבי יהודה כי ספר התשובות חיבר תחילה ואח"כ הפסקים ולכן אם מצינו שהרא"ש סותר דידיה אדידיה מהפסקים לחיבור אמרינן דהפסקים עיקר שהם באחרונה ועוד כי נראה מדברי הרב החבי"ב שדבריו שבתשובה יותר נראים ממ"ש בחיבור כי בחיבור היה טרוד בפי' דברי הטור אבל בתשו' שהם הלכה למעשה ודאי דקדק בהם הרבה ביותר ועליהם יש לסמוך יותר מהחיבור ועוד כי דבר זה נראה כן מדברי רבי יעקב בעה"ט שנתן טעם לשבח בהא דאם מצינו להרא"ש שסתר דידיה אדידיה מהפסקים לתשובות שהפסקים עיקר שהם באחרונה מדבריו אלה משמע שנתקשה לו הדבר דכיון דבתשו' שהם הלכה למעשה כן פסק היה לנו לילך אחר דבריו ולכן נתן סניף משום שהפסקים נעשו באחרונה והם עיקר משמע כאילו נעשה התשו' באחרונה ודאי בפשיטות יש לנו לילך אחר מ"ש בתשובה שהם הלכה למעשה וא"כ לדידן שראינו למר"ן הן מה שהביא בתשובות אה"ע והן מה שהביא בחיבורו כי משמע שהתשובות נעשו באחרונה א"כ יש לנו לילך למ"ש בתשובה שהם באחרונה כמ"ש הרב החבי"ב ונראה דעל כיוצא בזה סיים שם הרב החבי"ב דאפי' דקי"ל דהילכתא כבתראי לא אמרינן הכי אלא כשדברי הראשונים באו על ספר מפורסם וידוע אבל מה שנמצא כתוב בתשו' גאון ז"ל ולא עלה על זכרונו בספר ידוע אפי' שימצא פוסק אחרון שיפסוק הפך הגאון הקודם לו איכא למימר דלא שמיע ליה לפוסק אחרון את דבריו ואי שמיע ליה הוה הדר ביה וכן תפסו כל האחרונים ובנ"ד הדבר פשוט שתשו' מהר"י קארו ומהר"י מיטראני לא נתגלו בימי מהרשד"ם ומהר"א חסון עי"ש וא"כ מינה נלמוד במכ"ש לנ"ד שהרי אפילו מהרשד"ם שהיה בזמן מר"ן שכמה פעמים כותב לו נר"ו ועכ"ז כתב הרב החבי"ב שאילו ראה תשו' מר"ן היה חוזר בו כמ"ש הרב החבי"ב לזמן וש"ה שהיה זמן מרובה וחכמתו נפלאה בודאי שאנו אומרים אילו ראה השע"ה תשו' הרב לא הוה פליג עליה שעדין לא נדפסו וכ"ש שראיות הרב החבי"ב הרבה חזקות:
והנה הרב החבי"ב הוב"ד בברכ"י סי' כ"ה אות כ"ח שבא"י ומצרים נהגו כפסק מרן לא זו בלבד במ"ש בב"י ובש"ע אלא גם מה שפסק בתשובה מוכח ממ"ש הרב משאת משה ח"ב ח"מ סי' י"ב וכן דעת מורי הרב בתשובה ואינו מוכרח:
והבאתי שם דברי השע"ה שכתב ששמע כי אף שמרן קבלנו הוראותיו היינו במ"ש בש"ע שהביא הסברות בפי' ורבו גדולי המורים שהסכימו על ספרו אמנם בפסקים דיני מרן כמו הפסקים שבזמננו ולכאורה דברי תימה הם שהרי מ"ש בב"י ובש"ע כותב בקצר אמיץ אבל מה שכותב בפסקים כותב באורך וכמה ראיות ובחיזוקים והם הלכה למעשה ובודאי שדקדק בהם ככל הצורך ולמה לא נלך אחריהם וכמה חלוקים וחדושי דינים כותב בב"י מדעתו וכולם הסכימו עליהם ופסקו הלכה כמותו בכל מקום ומ"ש בתשובות דמאריך יותר בראיות לא נשמע את דבריו ודבר המנגד הלזה הוא במה שמצינו לפוסקים שכתבו על דברי הרא"ש דאם סותר את עצמו מתשובותיו לפסקים שהפסקים עיקר ולכאורה דבר זה הוא סיוע לדברי השע"ה הנז' שהרי מצינו להרא"ש שתופסין בו שהפסקים עיקר ולא תשובותיו וא"כ לגבי מר"ן מ"ש בב"י הוא עיקר ולא התשובות אכן נראה שאין זה כלום שהרי מצינו להטור ולמהרש"ך ח"א סי' קל"ו שכתב שקבלנו מבניו של הרא"ש והם הרב רבי יעקב בעה"ע ובנו הרב רבי יהודה שכתבו כי מר אביהם הרא"ש ז"ל חיבר תחילה ס' התשובות ואח"כ הפסקים ולכן אם מצינו להרא"ש דסתיר דידיה אדידיה מהתשובה לפסקים ולא נוכל לתרץ אותם אמרינן דהדר ביה הרא"ש מסברתו וא"כ להכי אמרינן דהפסקים הם עיקר לפי שהם נעשו באחרונה וכן מצאתי להרב החבי"ב בח"א סי' ע"ג דף ע"ז במ"ש ועוד דהטור נתן טעם דהפסקים הם עיקר לפי שהם באחרונה ע"כ ולפי דברי השע"ה אמאי לו לתת טעם משום שהיו באחרונה הפסקים הרי אפילו לא יהיו באחרונה הפסקים הרי גם הרא"ש באתריה משום קבלה נגעו בה באתריה וא"כ כמו דגבי מר"ן אמרינן דלא קבלו אלא בפסקים אבל בתשו' לא קבלו גם גבי סברות הרא"ש נימא דלא קבלו אלא למ"ש בפסקים ולא למ"ש בתשובה ולא נמצא שום פוסק שחילק בזה עוד כתב וז"ל ומ"מ אפילו נימא דפליגי לענין הלכה אין ספק שראוי לפסוק הלכה כמהר"י קארו וכמהר"ם מיטראני שהם היו גדולים ומפורסמים בהוראה ובפרט רבן של ישראל מהר"י קארו שעליו סומכין בכל תפוצות ישראל צאו וראו מ"ש מהראנ"ח ח"א סי' ק"ט על מר"ן ז"ל וכבר נתקבל הרב ז"ל עלינו לרב ללכת אחר הוראותיו עכ"ל ואם על דבריו בחיבור שהיה טרוד בפי' דברי הטור ולאסוף כל הסברות כתב כן כ"ש על דבריו שבתשובה שהם הלכה למעשה דודאי דקדק בהם הרב וכמ"ש מהרי"ל בתשו' סי' מ"ו ואעפ"י שהר"י בן הרא"ש והבאים אחריו כתבו דיש לילך אחר הפסקים של הרא"ש ולא אחר מ"ש בתשובה אינו ענין לזה כלל דהתם כשהרא"ש סותר עצמו מהפסקים לתשו' אבל כשאינו סותר את דבריו ודאי דאין הפרש בין הפסקים לתשובות עי"ש הרי להדיא דאדרבא כמו שכתב יותר מדקדק ויותר ראוי לפסוק כמוהו אבל מ"ש השע"ה דברי מר"ן החבי"ב הוי תיובתיה ואדרבה סבר לה מר כי בחיבור היה טרוד בפי' דברי הטור ולאסוף הסברות אבל בתשובה יותר מדקדק ועוד דהרי כתב מהראנ"ח שכבר נתקבל עלינו לרב וכיון שמצד קבלה נגעו בה א"כ מה לי מה שכתב בתשובה מה לי מה שכתב בחיבור כי למה יקבלו לזה ולא יקבלו לתשובה ומדברי הטור שנתן טעם לשבח במה שאנו הולכים אחר הפסקים ולא אחר התשובות לפי שהם באחרונה מזה למד הרב החבי"ב דלגבי תשו' מר"ן שברור לנו שנעשו אחר החיבור כי פעמים רבות מזכיר חיבורו בתשובה חזרו התשו' להיות באחרונה וראוי לפסיק כתשו' עי"ש מכל דברי מר"ן החבי"ב הנ"ל דחביב ליה דברי מר"ן בתשובה יותר מהחיבור הן מצד שהם הלכה למעשה והן מצד שהחיבור היה טרוד לפרש דברי הטור והן מצד שהתשו' נעשה באחרונה והן מצד שנתקבל עלינו לרב וכיון דמצד קבלה נגעו בה א"כ מה לי דבריו שבחיבורו ומה לי שבתשובות ובודאי דכל זה נעלם מעיני השע"ה כי עדין לא נתפשטו דברי החבי"ב בספר בעי חיי ונראה דעל כיוצא בזה כתב הרב החבי"ב ודברי השע"ה כהילכתא בלי טעמא גם לא הגיד לנו מי בעל שמועה זו אם הוא שמע או קבל מזקנים כמותו:
והטור בח"מ סוף סי' ע"ב שכתב דאעפ"י שכתב בתשובה שהמלוה על המשכון ש"ש בפסקיו כותב שהוא ש"ח ואחרונה היא גם מצינו למר"ן בב"י סי' ק"י שכתב בשם בנו של הרא"ש ר' יהודה כשרואה אני דבריו סותרין זה את זה מפסקיו אתשו' הריני הולך אחר הפסקים שהם אחרונים ולפי דבריהם נחה ושקטה מה שתמהו עליו משם הפוסקים דהפסקים עיקר לפי' הר"ן אמת דהתשובות שהם הלכה למעשה הם עיקר לפי שהפסקים נעשו באחרונה ואפשר כי אעפ"י שכתב תשו' אפשר בפסקים שהם אחרונים אפשר דחזר בו אבל ודאי אם היה הענין שהפסקים תחילה ואח"כ התשו' כ"ש שיש לנו לילך אחר התשובות שהם באחרונה וגם הלכה למעשה הם ויותר מדקדק בהם וא"כ לגבי דידן שידענו נאמנה שהתשו' א"ה ואב"ר הם היו אחר חיבור ב"י שהרי פעמים רבות מזכיר בתשובה חיבור הב"י ודאי שנעשו באחרונה:
אלא שראיתי למר"ן בי"ד סי' קס"ט שכתב על דברי הטור דמשמע מדבריו שהוא תופס דברי הרא"ש שבתשובה עיקר יותר מדבריו שבפסקים שהביא דבריו שבתשובה לבסוף והוקשה לו מההיא שכ' בתשו' בסי' ע"ב הנז' ותירץ דלאו כללא כייל ובאותה תשובה בלבד הוא דקאמר דהוה קים ליה שדבריו שבפסקים הוו אחר אותה תשובה ואין למדין ממנו למקומות אחרים עי"ש וא"כ אין מקום למ"ש השה"ג והקשה מההיא דסי' ע"ב דההיא דסי' ע"ב שאני דהוה קים ליה באביו ששנאה באחרונה:
והנה מצינו למהרד"ך בית כ"ח גבי משומד שכתב הרא"ש בפסקיו שיורש את אביו שאף על פי שחטא ישראל הוא ואילו בתשובה כתב דמשומד אינו יורש את אביו ומהרד"ך תירץ דבפסקיו לא ראה אותה תשובה דר"י שכתב דמשומד אינו יורש ומש"ה כתב דהמשומד יורש אבל בתשובות שראה תשובה הנזכרת חזר בו כיון שראה שרבי יהודה כתב שאינו יורש והקשה עליו מהרש"ך סי' קל"ו שהרי מצינו להטור ולאחיו רבי יהודה שכתבו בפשיטות שהתשובות חיברם תחילה ואח"כ הפסקים ואיך יאמר שאח"ז בתשובה כשראה תשובת רבי יהודה חזר בו עי"ש ולפי האמור לא קשה ולא מידי שהרי מצינו להטור בי"ד בסי' קס"ט שנראה משם שהתשובות הם אצלו עיקר ומר"ן כתב ז"ל דההיא דסי' ע"ב לא כללא כייל שבכל מקום כן הוא אלא דוקא באותה תשו' הוה קים ליה שהפסקים המה היו באחרונה אבל אה"נ דאפשר להיות שהתשו' נעשו באחרונה ואם כן לא קשה ולא מידי על מהרד"ך כנז':
ולפקד"ן דיש לתרץ דברי הטור אהדדי גם למה שהקשה מהרימ"ט ח"מ סי' ז' על דברי בני הרא"ש שהקשה עליהם וכי אפשר להיות דבר זה שבעת שכתב החיבור של הפסקים צוה עליהם שלא יכנס שום אדם אצלו שלא ישאל ממנו הלכה אכן נר' כי מי שחיבר ספר כל עוד שלא נדפס יתחדש עם המחבר כמה ענינים ויחברם בספר והנה הטור ור' יהודה בני הרא"ש ראו במר אביהם שהיה כותב שאלות ותשובות במה שהיו שואלים איתי והיה משיב להם והיה כותב כל מה שחידש ואח"ז עלה בדעתו לחבר הפסקים ובאותו זמן מסר הדיינות לאיש אחר אלא שהיו שואלים אותו דינים הקשים ע"ד כל הדבר ה קשה יביאון אל משה והיה מחברם עם ספר שו"ת שלו ובימי הרא"ש עדיין לא יצא חכמת הדפוס בעולם ולא נדפסו תשובותיו והיה מחברם עם ספר שו"ת שלו אותן שהיה נשאל עליהם בעת חיבור הפסקים ולכן בנו רבי יהודה כשהיה רואה דברי מר אביו שהם סותרין מהפסקים לחיבור היה אומר שחזר בו ממ"ש בתשובות שהיו רוב תשובותיו שם ואמר בעת שחיבר הפסקים חזר בו מדברי התשובה גם בנו הטור בההיא דסי' ע"ב בההיא דהמלוה על המשכון ש"ש ובפסקים כתב שהוא ש"ח אזיל בתר רוב תשובותיו שחיברם בתחילה ואח"ז הפסקים ובההיא דסי' קס"ט שנראה לו יותר דבריו שבתשובה הביא דבריו שבתשו' באחרונה לומר שאפשר שתשובה זו חיברה אחר מ"ש בפסקים ולא רצה לקלקל מ"ש בספר בפסקים וסמך טל המעיין:
והנה למה שהקשה וכי הניח שומר על פתח בית המדרש למר"ן דלא נפלאת היא ולא רחוקה וכבר מצינו להרמב"ם שאמרו עליו שכמה שנים עמד בהסגר בעת שחיבר חיבורו הגדול וגם הרא"ש אפשר שעשה כן ולא נודע זה לרבים כי אם לבניו דוקא אי נמי שהיו שואלים ממנו שאלות לא עשה אותם בדרך שאלה ותשובה אלא היה קורא ופושט מתוך הפסקים שהיה מחבר ובמקום שהיה נשאל ועדין לא הגיע לשם היה פושט מתוך הסוגיא ומניחה עם שאר החיבור של הפסקים:
ומר"ן בתשובה סי' ב' הביא דברי העור שבסי' ע"ב שכתב דכל מקום שדברי הרא"ש סתראי נינהו מהתשו' לפסקים שהפסקים עיקר שהם באחרונה וק' שהרי הוא עצמו בנ"ד סי' קס"ט וכו' פי' דברי הטור דלאו כללא כייל לן בכל מקום שכך דעתו אלא דוקא בההיא דסי' ע"ב קים ליה שהיתה באחרונה וא"כ איך פה מביא ממנה סיוע להיפך ולא זכר מ"ש הוא עצמו בסי' קס"ט ועוד דלמה לו להביא דברי הטור לסייעו היה לו להביא דברי ר"י אחיו שכ' כן בפירוש ולולי דמסתפינא הייתי אומר שמר"ן אחר שידוע לנו שההשובות אחר חיבור הב"י א"כ נוכל לומר דחזר בו מההיא דסי' קס"ט וסבר שהטור ואחיו שניהם שוים לטובה שהפסקים נעשו באחרונה ועליהם יש לסמוך ומה שנראה לו בסי' קס"ט דברי התשובה לפי שידוע לו בבירור שאותה תשובה היתה אחר החיבור שנשאל עליה ומש"ה פסק כמוה ומהרימ"ט שם אסיק דכל פוסק שסותר את דברי עצמו מתשו' לפסקים בין שיהיה החבור בתחילת ימיו ובין שיהיה התשו' בתחילה ימיו ובסוף החיבור. הפסקים עיקר ע"כ וקשה דמאחר שבתחילה כתב הפסקים ואח"כ התשו' עינינו הרואות שבא לו תשובה ופסק להם היפך מ"ש בפסקים היאך נאמר דהפסקים עיקר והלא הוא עצמו נראה לו דבריו מ"ש בפסקים ואי משום דאם איתא דחזר בו היה לו להסירה מן הפסקים א"כ גם זה קשה היאך השיב להם תשובה והוא לא היה דעתו כן ונראה לומר דכונת מהרי"ט ז"ל דאהני לגבי דידן שלומדים בספרי הפוסקים ורואים שיש מי שכתב כמ"ש בפסקים ויש מי שכתב כמ"ש בתשובה שראוי לילך אחר מ"ש בפסקים כי יותר הם מדוקדקים ואפשר עוד לתת טעם כי התשובות רובם היו נשלחים אליו ממקומות אחרים ורואים התשובות בנחיצה רבה משא"כ בפסקים כי הוא מאריך בהם כחפצו ורצונו והנה מהרי"ל בסי' מ"ו ז"ל הביא דבריו מר"ן החבי"ב בסי' ע"ב הגה"ט אות רי"ט כתב שיש לסמוך על מ"ש בתשובה יותר מהפסקים שלא היו בשעת מעשה ע"ש מדבריו אלה נראה שהתשובות שהם הלכה למעשה יותר הם מדוקדקים מהפסקים ומעתה לפי דברי מהרי"ל הנז' יש לפשוט ספק דידן דמאחר דראינו דמר"ן ז"ל קבלנו הוראותיו במ"ש בב"י ובש"ע כ"ש שקבלנו הוראותיו מ"ש בתשובה שהם הלכה למעשה ואפי' שכתבנו לעיל משם מהרי"ט שהוא פליג על זה וסובר שהפסקים עיקר היינו דוקא כשרואים אותם שהם סותרין זה את זה אמרינן דהפסקים עיקר לילך אחריהם אבל אם אינם סותרים זה את זה שניהם כאחד טובים:
עוד יש להביא ראיה לנ"ד ממה שמצינו למר"ן כשכת' בתשובה למור"ם והיא בתשו' מור"ם סי' מ"ז והשיב לו מור"ם דחלילה להמרות פי כת"ר וכל החולק עליו כחולק על השכינה ובכן הסכמנו פה והכרחנו האיש לשלוח מאה זהובים כפי פסק תשובתו דמר וסיים ועליו יש לסמוך באיסור דאורייתא כ"ש בממון הקל עי"ש הרי מצינו דאף למ"ש בתשובה קבלנו את דבריו ואפ' שהרב קמ"ר ח"א סי' ד' שהביא תשובה זו של מר"ן נכתב שם דאפי' את"ל דחולק על דבריו אמינא ולא מסתפינא דלא קי"ל כמר"ן אלא במ"ש בש"ע או אפי' מ"ש בתשו' אבל במה שנמצא בספר אחר על שמו לא קי"ל כוותיה ומה גם שאפשר שחזר בו הנה מלבד דהר"ם מזרחי ז"ל הוא בר פלוגתיה ולא סבר לה מר מ"ש עוד בה דהוא כתב הטעם לפי שנמצא בספר אחר ויש מקום לומר שחזר בו אבל כל זה לפוסקים שבימיו עדיין לא נדפסו תשו' מר"ן שבס' א"ה אבל אנן לדידן שזכינו לתשו' מר"ן שבס' א"ה ושם בסי' פ"ג הובאה תשובה זו עם חיבור מר"ן בתשו' זו שהוא למעלה מ"מ למדנו מדברי שניהם דגם דברי מר"ן בתשו' קבלנו אותם כמו בש"ע עוד נראה לענ"ד לומר כיון שעמדה בדין והוציאה לפניהם היא וראובן הנז' שטר כתובה שהיה כתוב בתוכו כתו"מ ומסרה אותו בידם וראו הב"ד שהיא נתנה סכי כתובתה לראובן ולא חזרה בה מדברים אלו הנכתבים א"כ הוי כמו נדר וראיתי למר"ן החבי"ב בס' תיקון סופרים סי' ל"ו שתיקן נוסח שטר מחאה למי שבעל דינו גברא אלמא שכתב שבא ה"ר פ' מתרעם על פ' שגזל ממנו בית פ' וכו' והאידנא לא יכילנא מפני אונסו ותוקפו וכשאני תובעו לדין אינו רוצה לדון עמי וכשגוזרים עליו להחזיר לא ציית לדינא אלא בא עלי בכח הזרוע ובכח שלטון וכו' ואני מוחה בפניכם כדי שלא יחזיק ג' שנים וכו' עש"ב הרי אפילו שהוא גברא אלמא צריך לעשות מחאה ואם לא עשה כן עלתה לו חזקה למחזיק כי מחאה אין פחד ממנה אפי' שהוא גברא אלמא וכ"ש בנ"ד שאפילו הוא איש ריב ומדון מ"מ אין לו כח בשלטון והס כי לא להזכיר כדברים אלו ולהוציא ממון מיד בני בנים בטענות אלה עוד נראה להביא ראיה לנ"ד ממ"ש מהריט"ץ ז"ל סי' ער"ב שכתב האשה שנתחייבה לתת לבתה כו"כ ועדיין האשה היתה נשואה לבעל ואח"ז מת בעלה וגבתה כתו' שחייבת לתת מה שנתחייבה דאפי' שבעת חיובה רשות בעלה עליה ולא היתה מתנתה מתנה שאין אדם נותן דבר שלא ברשותו מיהו כיון שאחר מיתה זכתה בנכסים בפרעון כתובתה ושתקה ולא מיחתה הויא מתנה גמורה וזכתה הבת במתנתה ע"כ א"כ גם בנ"ד שחייבה לתת לה נכסי כתובתה כשתבא לידי גיבוי ואח"ז מת בעלה ובאו לידי גביה לפני ב"ד וראו שהיא נתנה נכסי כתו' לראובן הרי זכה בהם ראובן כיון ששתקה ולא מיחתה שאפילו לא היה שם כתיבה אלא שנתחייבה לתת לו כו"ך מסכי כתו' אפילו עדין רשות בעלה עליה ולא באה לידי גביה כיון שזכתה בנכסים מצד פרעון כתובתה זכה בהם ראובן: