אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן לד
נשאלתי בראובן ושמעון שהיו תושבי אר"צ ועשו שותפות ביניהם שראובן ישב במקומו ושמעון ילך למדינת הים וישלחו סחורות זל"ז והריוח יתחלק ביניהם ולאח"ז פירדו השות' שהיתה ביניהם ונשאר שמעון במקומו במ"ה והן עתה אשת שמעון רוצה לילך אצל בעלה במ"ה ובא ראובן לפני הב"ד ואומר שיש לו על שמעין טענות ותביעות מצד השות' שהיתה ביניהם ורוצה שהב"ד יעכבו על אשתו של שמעון שלא תלך עד שיבא שמעון לפה אר"ץ ויבררו תביעותיהם זה עם זה ואשת שמעון צווחת ואומרת שמה לו לראובן עמו שאדרבה היא תובעת חובו מבעלה שמעון מצד שאר כסות והיא לא ערבנית ולא קבלנית ואם יש לו לעכב יעכב על ממונו ולא על גופה והרי יש קרקעות פה אר"ץ וסופו לחזור לארצו כי שם ביתו.
תשובה מלשון השאלה נראה דראובן זה אין בידו שטר על שמעון בחוב ברור וא"כ ניחזי אנן אי על ממונו של שמעון עצמו יכול לעכב כיון שאין חיובו עליו ברור לכאורה נראה מדברי מוהרי"ק שורש ק"ט שעל ממונו יכול לעכב וכ' וז"ל ועל המנהג במי שיש לו תביעת ממון על חבירו וימצא ממינו ביד אחר שמעכבו על ידי שליח הקהל עד שירד עמו לדין וכו' וכתב מר שרש הדבר לא נמצא אלא בספר אגודה אהא דקי"ל כר"ן מנין לנושה וכו' ומכאן נוהגין בקהלות למי שיש פס"ד על חבירו שמעכב ממונו וכו' לענד"ן דאינה המדה ללמוד תביעה גרידתא ואין אנו יודעים אם יש לו עליו כלום כמי שיש לו בידו פס"ד אלא עיקר הדבר ושורשו באשר"י בפרק קמא דבב"ק וכתב וז"ל כתוב שם וכן נמי מי שבא לפני ב"ד ואמר שיש לו תביעה על פלוני ומצאתי מנכסיו במקום ידוע ואני ירא שאם יבואו לידו יבריחם וכו' ומבקש שיעכבו הב"ד הנכסים עד שיתברר הדבר וכן ראובן שיש לו שטר ולא הגיע זמנו עדין וכו' הכל לפי הענין אם רואה הדיין אמתלא בדברי התובע וכו' עד מצווה הדיין לעכב ממון הנתבע וכו' ואע"ג דאפשר שנתפשט המנהג גם בלא ראית אמתלא מ"מ קרוב הוא לההיא דרבי' אשר מאשר הוא לדברי האגודה וזה פשוט עכ"ל. הרי להדיא ואפי' מתביעה בעלמא עפ"י התובע שלא בשטר ושלא בעדים עכ"ז נהגו לעכב אע"ג דליכא אמתלא שיבריחם הנתבע וא"ל דמוהרי"ק מיירי שמוציא התובע שטר דהא ליתא כדמסיים לבסוף כ"ש וכ"ש וכדאין לו לא שטר ולא עדים עש"ב גם הרב בת"ה סי' ש"ה וז"ל ראובן יושב וכו' ושמעון יש לו תביעות על ראובן ובא לעירו של לוי וצווח בכח ב"ד וכו' לעכב הפקדון שביד לוי תשו' וכו' מ"מ כמדומה דודאי מנהג פשוט לעכב פקדונות והלוואות וכו' בכח ב"ד בשביל טענות ותביעות שיש לאחד על בעל הממון ונראה דמנהג זה נשרש מתחי' מהא דכתב אשר"י בפ"ק דב"ק דדין גמור הוא כדי להציל העשוק מיד עושקו מי שבא לב"ד ואמר יש לי תביעה על פלוני ומצאתי ממון שלו במקום ידוע וירא אני שאם יבא הממון לידו שיבריח אותו ולא אוכל עוד להיות נפרע ממנו וכו' ואפשר דע"י שהנהיגו ב"ד לעכב בכה"ג נשתרבב המנהג ע"י הכרת פנים עד שנתפשט לעכב ולצוות אע"ג דליכא אמתלא יפה ע"כ. הרי נראה ברור מדברי מוהרי"ק והת"ה ז"ל דשרו לעכב אע"ג דליכא אמתלא אבל אחר העיון נראה דכ"ז דוקא אם הנתבע עמו אבל אם אין הנתבע בעיר בלא אמתלא אין יכולים לעכב וכדסיים הת"ה עצמו וז"ל מהשתא נראה על תחילת שאלתנו דכך הדין אם עיני הדיינים רואין דראובן איניש דציית דינא הוא כה"ג לא יכול שמעון לעקל הלוואות או הפקדונות שבעירו של לוי משום דנכסי דאיניש אינון ערבאין ליה תחילה ותנן לא יתבע מן הערב תחילה כיון דמ"מ חלה התביעה מקודם על עצמו מעל הנכסים א"כ צריך התובע לתבוע ולצווח תחילה בב"ד אשר הנתבע שם קודם שיצעק בב"ד שהנכסים שם כמו שנוהגין שהתובע הולך אחר הנתבע הרי להדיא מדבריו דאם אין הנתבע בעיר מן הדין אינו יכול לעכב על נכסיו מההיא דתנן לא יפרע ואעג"ב דלעיל קאמר דנהגו לעכב אעפ"י דליכא אמתלא כלל וליכא הוכחה להפך מדברי מהר"ם ומהא דאין נפרעין וכו' היינו משום שהנתבע בעיר אבל אם אינו בעיר בלי שום אמתלא אינו יכול לעכב ודו"ק שדבר זה פשוט בדבריהם וא"כ בנד"ד אי ליכא שום אמתלא אינו יכול לעכב כיון שאינו בעיר ועיין חו"מ סי' ע"ג ומהריב"ל ח"א סי' ק"ב: