אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן לג
שאלה בכתובות שלנו שכותבין התנאים שהתנו ביניהם שלא ישא אשה אחרת עליה אלא א"כ שהתה עמו יו"ד שנים ולא ילדה ושלא יגרשנה כי אם מדעתה וכו' וקנינא מיד החתן וכו' ע"כ הנז"ל גם נשבע ש"ח בת"כ לאשר ולקיים את כל הכתוב ומפורש עליו לעיל ויצאה האשה מדעתה או נולד בה איזה מומין אחר שנשאה אם יכיל לישא אשה אחרת עליה או לגרשה בע"כ אפי' בלא התרה או לא ואת"ל דצריך התרה אם יוכלו להתירו לכתחילה אעפ"י שהודה הוא לדעת חבירו או דוקא שאם התירוהו בדיעבד הוא מותר:
תשובה ראיתי להרא"ש ז"ל בתשובה כלל ל"ד סי' ג' שנשאל על ראובן ששדך בתו לבן שמעון וכו' והתנו ביניהם שכל מי שיעבור הזמן שיתן לחבירו סכום ידוע לקנס וקודם שהגיע זמן החופה יצאה בת ראובן אחות המשודכת מן הכלל וכו' ובשביל פגם זה לא רצה שמעון וכו' וראובן תובע הקנס ושמעון אומר דאדעתא דאונס גדול כזה וכו' לא אתני והשיב יראה דהדין עם שמעון דאעפ"י שלא יש שום תנאי בשעת עשיית הקנס וכו' אנן סהדי שאם היה יודע שדבר זה עתיד להעשות לא היה משדך בנו לבתו והוי כאילו התנה מעיקרא בשעת מעשה וכו' יע"ש ולכאורה דבריו אינם מובנים דא"כ כל אדם הלוקח חפץ מחבירו ואירעו אח"כ אונס אנן סהדי שלא ע"מ כן לקחו וקי"ל שיחזור המקח וכבר התוס' ז"ל בכתובות פ"ד דמ"ז בד"ה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה נתעוררו בזה גם הרא"ש ז"ל הובאו דבריו בשי"מ כתובות בפרק הנז' עמד בזה ומה שתירצו בזה דבלוקח חפץ מחבירו כיון שתלוי ג"כ בדעת המקנה שלא היה מקנה לו לדעתו אם לא שפי' לא מתיישב הכא דהכא נמי תלוי בדעת אחרים ועוד ק"ל דאפי' היכא שפי' דבריו קודם המכירה שבשביל כך הוא מוכר כיון שבשעת המכירה לא פי' הוו להו דברים שבלב ואינם דברים כדאיתא בפ' ב' דקידושין וכן פי' הר"ן ז"ל לשם יע"ש וא"כ כ"ש הכא דבשעת התנאים לא פי' שום דבר אלא שנתחייבו בסתם דוקא היכא שהענין מוכיח מתוכו לא הוו דברים שבלב אלא שבפי כל העולם ובלבם והוי כאילו פי' וכמ"ש הר"ן ז"ל אבל הכא דלא מוכח דבשעה שהתנה היה דעתו לכך אע"ג דאי ידע בודאי לא היה מתחייב מ"מ כיון שתלוי בדעת אחרים לא מהני האי טעמא ושאני הנהו עובדי דבשעת מעשה מוכח דלהכי נתכוון והוי כאילו פי' וכדכתב הר"ן ז"ל לשם ומה שהביא ראיה מההיא דאמרינן בגיטין בפרק מי שאחזו מההוא גברא דזבין ארעא לחבריה קביל עליה כל אונסא דמתייליד לסוף אפיקו בה נהרא וכו' אמר ליה רב תחליפא לרבינא האי אונסא דלא שכיח הוא וכו' אלמא חזינן דאע"ג דקביל עליה בפי' לסלקו מכל מיני אונסין אונסא דלא שכיח לא קביל עליה ואדעתא דהכי לא התנה ע"כ אינו ענין לכאן דהתם לאו משום שהיה אנוס בקיום תנאו פטרינן ליה אלא משום דאע"ג דקביל עליה כל אונסא דמתיליד אונס כזה לא נכנס בכלל תנאו וכמ"ש התוס' ז"ל לשם בד"ה איתיביה רבינא לרבא בתי' ב' של ר"י וז"ל ועוד אפילו דהכא אונס שכיח דדוקא גבי אם לא באתי וכו' אמרינן ליה אין טענת אונס בגיטין וכו' אע"ג דלא אסיק אדעתיה אונס דלא שכיח מ"מ הוי בכלל משמעות לשונו וכו' עכ"ל יע"ש הרי דכתב שאפילו יהיה אונס דשכיח דאמרינן ליה אית אונס בגיטין עכ"ז אית ליה לרבא דאינו גט משום דלא נכנס במשמעות לשונו דבר זה וכן הראיה שהביא אח"ז מהתם מההיא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושוע דזבין שומשמין נמי דכוותה היא וראיה ע"ז דפריך ליה התם רבינא לרבא מבריתא דקתני אם לא אעמוד מחולי זה ונפל עליו בית או הכישו נחש הרי זה גט ולא פריך ליה ממתני' דפ' מי שאחזו דקתני התם הרי זה גיטיך מעכשיו אם לא באתי מכאן וכו' ומת תוך י"ב חודש הרי זה גט כדפריך ליה לרבא מהא מתני' בפ' ג' דנדרים כ"ז על ההוא עובדא דההוא גברא דאתפיס זכותיה ואמר אי לא אתינא עד תלתין יומין וכו' ואמאי לא משני נמי הכא על האי בריתא כדמשני התם בפ"ג דנדרים על ההיא מתני' אמרי דילמא שאני התם דאי הוה ידע דמיית מן לאלתר הוה גמר ויהיב גיטא אלא ודאי שאני ההוא עובדא דפ' מי שאחזו לההיא עובדא דנדרים דהכא טעמיה דרבא משום דכיון דהוא בא לחייב עצמו אינו נכלל חיוב זה בכלל תנאו ומש"ה פעור ומש"ה לא שני ליה כדמשני בפ"ג דנדרים דאי הוה ידע דמיית מן לאלתר הוה יהיב גיטא דאעפ"כ כיון דאמרת דלא נכנס זה בכלל תנאו הול"ל דאינו גט וזה פשוט הוא ומה שהביא ראיה מדברי ר"י שכתב אבל דברים דאיכא אומדנא דמוכח בלי גילוי דעתו וכוונתו ידועה לכל לאיזה דעת הוא עושה אפי' לא גילה דעתו בשעת מעשה לא הוו דברים שבלב אלא עבדינן כאילו התנה כגון שטר מברחת וכו' אין הנדון דומה לראיה דהתם בשעת מעשה איכא אומדנא דמוכח וכוונתו ידועה לכל לאיזה דעת הוא עושה וכמ"ש הר"ן בפ' ב' דקידושין לא כן בנ"ד שאין הענין מוכח שהיה רצון שניהם מתחילה שלא יתחייב בקנס אם יארע לו אונס כזה וכמ"ש הריב"ש בסי' שפ"ז יע"ש ואעג"ב דמהראיות שהביא ליכא ראיה לנ"ד מ"מ לא קשה מידי ממה שהקשינו עליו דא"כ כל הלוקח חפץ מחבירו ואירעו אח"כ אונס נימא אנן סהדי דאדעתא דהכי לא לקחו דשאני לוקח חפץ דאם אח"כ אירעו אונס מזל דידיה דלוקח הוא דקגרים וכבר יצא מרשות המוכר וכמ"ש הרב עצמו בסוף דבריו וז"ל ולא אמרינן מזל דידיה גרם ונסתחפה שדהו כדאמרינן אם נולדו מומין באשה דהיינו דוקא כשנתארסה וכו' מ"ש דאם אחר שנתארסה אירע זה המעשה אמרינן דמזל דידיה גרם וחייב לתת הקנס אם אינו כונסה וכן משמע מדברי מוהרי"ק שורש ק"א שכת' וז"ל דפשיטא שאין על החתן שום חיוב קנס מאחר שבשעת השידוכין היתה פיקחת ואח"כ יצאה מדעתה ועדין לא נתארסה לא שתוכל לומר מזלך גרם וכו' מ"ש להדייא אם אירע דבר זה אחר אירוסין אינו נפטר מהקנס ומכ"ש אם אירע אחר הנישואין דודאי מזל דידיה גרם וכ"ז ג"כ בדליכא שבועה על החתן להביא הדבר לידי נישואין בזמן הנז' דאי איכא שבועה לא זו הדרך מוציאתו ופוטרתו מלקיים שבועתו באונס מועט כזה שהמירה אחות המשודכת וכמ"ש הריב"ש בסי' שפ"ג וז"ל ולענין טענת האונס שטוען בעל דין שהיה אנוס וכו' נשאל לו אם דין זה נוהג אצלו בכל המצות או הוא דין מיוחד בכל שבועות וכו' ואם יאמר שהוא דין מיוחד בשבועה וכו' גם זה אינו כלום שאין הכתוב מדבר אלא על שעת חלות השבועה דהיינו שעת השבועה למי שנשבע לשעבר וכו' או שעת חלות השבועה אעפ"י שאינו שעת השבועה כגון נשבע על תנאי העתיד כאומר שבועה שלא אוכל זו אם אוכל זו ואכל את התנאי קודם בשוגג שהוא שעת חלות השבועה אבל אם חלה עליו השבועה בלא שום אונס הטעות ונתחדש לו אונס בשעת קיום ואינו יכול לקיימה בזה לא דיבר הכתוב כשאמר האדם בשבועה אלא אם האונס הוא שאינו יכול לקיים וכו' ואינו יכול לצאת בשום פנים וכו' אבל אונס ממון וכיוצא בו חלילה מלבטל השבועה וא"כ יביא ראיה בע"ד מדתנן פ"ד דנדרים נדרי אונסין כיצד הדירו חבירו שיאכל אצלו וחלה הוא או שחלה בנו אונס ממון הוא שאם רצה שוכר לא משמשין שלש תשובות בדבר וכו' אבל בנדון זה שנשבע לבקשת קרובה של האשה ולמלא רצונה ואין הענין מוכח שהיה רצון שניהם מתחילה שלא תחיל השבועה אם יקרה לו אונס כזה אינו ענין למשנתינו אפי' יאמר הנשבע אדעתא דהכי לא נדרי הרי זה פתח הנדר התר והוא אינו מוחל לעצמו ואפי' ח' לא יפתח לו בכיוצא בזה שהרי הוא נולד ואינו מצוי וזה מבואר מאד עכ"ל יע"ש איברא שראיתי להרב מוהרי"ק בשורש הנז' שכתב וז"ל ולא מיבעיא אם לא היה שם שבועה אלא שיעבוד ממון הקל בעלמא בתורת קנס וכו' אלא אפי' היה שם שבועה פשיטא שנתבטלה והוחלה עכ"ל ולכאורה נראה דפליג על סברת הריב"ש דחשיב לה נולד ואפי' פתח לא יפתחו לו בהכי ואפשר דס"ל למוהרי"ק דכל דבר שהוא ברור ופשוט לכל העולם דאדעתא דהכי לא נשבע אעפ"י שהוא נולד הו"ל כאילו פי' אותו בשבועתו ותלה את שבועתו בו וכמ"ש הריב"ש בסי' קצ"ה וז"ל אבל מה שנראה ברור הוא שנתלית מתנתם בהיות הסופרים ראוים והגונים דודאי לא עלה על הדעת שיתנו הסופרות לחשודים על העבירות וזו והיא אומדנא דמוכח אף אם לא נכתב: