אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן לא
כתב הרשד"ם ח"מ סי' קס"ט דכל זמן שעדיין יש בין השותפים איזה סחורה שלא נחלקה עדיין השותפות קיימת ומה שהרויח אחד בפני עצמו מחוייבים להביאו לאמצע ולחלוק אותו ביניהם ואתי עלה מתרי טעמי הטעם הא' כיון דמן הדין אינם יכולים לחלוק כיון שעדין לא הגיע הזמן א"כ אפי' מחלו זה לזה והסכימו שניהם לחלוק כל עוד שלא נגמרה החלוקה ביניהם ונשאר דבר מה שלא חלקו ביניהם יכולים לחזור בהם ולעכב זה על זה מלחלוק ומאי דהרויחו ביני ביני הוא לאמצע. והטעם הב' דאפילו שלא יש זמן ביניהם דיכולים לחלוק כ"ז שירצו כ"ז שלא חלקו או חלקו קצת ועדין לא נגמרה החלוקה ויש עדין איזה סחורה מן השותפות שלא חלקו אותו עדיין השו' קיימת וכיון דעדין השותפות קיימת א"כ חייבים לקיים תנאם מה שהתנו בתחילת השותפות דלא אתי דיבור ומבטל מעשה ונפקא מינה בין טעם הב' לטעם הא' דלטעם הא' הדין הוא דוקא בהסכימו לחלוק תוך זמן השות' אבל אם היתה שותפותם בסתם או שכבר עבר זמן השותפות אין מחויבים לחלוק זה על זה הריוח שהרויח כ"א בפני עצמו אבל לטעם הב' אפילו אם תהיה שותפותם בסתם או שכבר עבר זמן השותפות קיימת וחייבים לקיים תנאם כל מה שהתנו בתחילת שותפותם ולטעם הא' מלבד שחייבים לחלוק הריוח מאי דביני ביני עוד בה דמעכבים זע"ז שלא לחלוק עוד עד כלות הזמן דכן כתב בפי' וז"ל וא"כ אעפ"י שהסכימו לחלוק עדין יש בכל אחד מהם כח לחזור ולעכב מלחלוק והשותפות במקומו עומד אבל לטעם הב' כיון שכבר עבר הזמן אינם יכולים לעכב זה על זה מלחלוק אלא כ"ז שלא גמרו החלוקה עדיין השותפות קיימת ביניהם ולענ"ד נראה כמו דלהטעם הא' אפילו דמחלו זה לזה הזמן שקבעו ביניהם אפ"ה כיון דעדין לא הגיע הזמן יכולים לחזור בהם ולעכב זה על זה מלחלוק כן לטעם הב' אע"ג דעבר הזמן והסכימו לחלוק ומחלו מעכשיו זה לזה התנאים שהיו ביניהם כ"ז שלא נגמרה חלוקתם יכולים לחזור בהם ולהתנהג ומאי דביני ביני עד גמר החלוקה בתנאים שהתנו ביניהם בתחילת שותפותם עד גמר החלוקה דמאי שנא הא מהא כמו שבזמן הקבוע לשותפות אע"ג דמחלו זה לזה יכולים לחזור בהם כיון דעדין לא הגיע הזמן ה"נ בעבר הזמן השות' כיון שעדין יש שום סחורה שלא חלקו והשות' קיימת א"כ אם מחלו ביני וביני איזה תנאי זה לזה יכולים לחזור בהם ולעכב זע"ז שיתנהגו עד גמר החלוקה בתנאים שהתנו ביניהם בתחילת השו' וזה פשוט וכ"כ להדיא הרב מוהרש"ך בח"א סי' קל"ט יעש"ב וא"כ זכינו לדין דאפילו בדיני של מהרשד"ם אמרו בפי' זה לזה כל אחד נרויח לעצמו ואפ"ה חייב אותם לחלוק זע"ז הריוח שהרויח הא' בפני עצמו כיון דס"ל דיכולים לחזור מדיבורם ולעכב מלחלוק א"כ ה"ה נמי אם אמרו בפי' כל אחד נרויח לעצמו יכולים לחזור בהם ולחלוק הריוח זע"ז פי' דאפי' בעבר הזמן הוכחנו למעלה דאפילו מחלו זה לזה שום תנאי נראה בין הסכמת החלוקה ובין גמר החלוקה יכולים לחזור באותו תנאי וכנראה מדברי מהרש"ך כ"ש וק"ו בנדונו של מהרשד"ם שעדין לא הגיע הזמן שבודאי הגמור כל שלא גמרו החלוקה אעפ"י שלא הסכימו מחלו זה לזה שום תנאי שיכולים לחזור בהם כ"ז שלא הגיע הזמן ה"נ נימא דאם מחלי שום תנאי זה לזה כ"ז שלא הגיע זמן של השותפות דיכולים לחזור בהם וזה פשוט ומה גם בנדונו של מהרשד"ם כתיב להדיא בשאלה שהלך כ"א ונושא ונותן בפני עצמי דהו"ל כאילו פי' בהדיא שכל אחד ירויח לעצמו ועכ"ז פסק הריוח הוא לאמצע והוצרכתי לכל זה הוא מפני שראיתי להרב כנה"ג בסי' קע"ו הגה"ט אות קס"ח שהביא תשו' מהרשד"ם הלזו ותמה עליו ובסוף דבריו כתב וז"ל איברא שראיתי בשאלה שהובאה בהראד"ב ז"ל שינוי משאלה שהובאה במהרשד"ם וכו' וא"כ בהרשד"ם שלא זכר בשאלה שאמרו מכאן ואילך נרויח לעצמנו וכו' אבל אם היה כ"ז כן בשאלה היה פוסק הרב דנמחל שיעבודו וכו' ע"כ ליתא כמו שהוכחתי דודאי מהרשד"ם פליג עם מהראד"ב בהא וס"ל דאפילו אמרו כן בפי' זל"ז יכולין לחזור בהם:
ונראה לישב דברי הכנה"ג וכדי שלא לעשות מהראד"ב חולק עם רבו מהרשד"ם ז"ל דס"ל למהראד"ב דאנה"נ דאפי' שהסכימו לחלוק השותפות בפירוש כל שעדין לא הגיע הזמן ולא נגמרה החלוקה יכולים לחזור ולעכב שלא לחלוק וכ"ת כ"ז שנשאר שום דבר שלא חלקו אפילו שכבר עבר הזמן והסכימו לחלוק השותפות קיימת וחולקים בריוח כבתחילה כ"ז שלא נגמרה כל החלוקה אבל אם אמרו בשעה שהסכימו לחלוק כ"א נרויח לעצמנו ס"ל למהראד"ב דזה אינו עוקר עיקר השותפות אלא זה תנאי בפני עצמו דוכי כל השותפים משעבדים גופם זה לזה לכל מה שירויחו אלא עיקר השותפות היא בממון שמשתתפים עליו ובזה אע"ג דכ"ז שנשאר דבר מן השותפות עדין הם משותפים באותו ממין שנשתתפו עליו וכ"ז שלא הגיע הזמן אפי' שנתרצו לחלוק אותו ממון יכולים לחזור כיון דעוקר עיקר השית' לא כן בזה דכ"א ירויח לעצמו זה הוי תנאי חדש ויכולים השותפים לחדש תנאים ס"ל למהראד"ב היפך דברי מהרש"ך ח"א סי' קל"ט שכת' לעיל וזה הוא אמת בדעת מהראד"ב ולענין חלוקת השותפות תפס במושלם דאם שמעון מוחזק יכול לחזור בו מהחלוקה ואעפ"י שהסכימו בפי' שנתרצו לחלוק אפ"ה לא אתי דיבור ומבטל מעשה ודוקא לענין הריוח שהרויח כ"א לעצמו ס"ל למהראד"ב דמהני דיבורם שאמרו כל אחד נרויח לעצמו והרב נאמן שמואל סי' ק"א הביא דברי מהראד"ב הללו ודחה ראיותיו ואפילו לענין הריוח שהרויח כל אחד לעצמו לא מהני אלא דוקא אם אמרו כן בפני שנים דודאי לאו פטומי מילי אבל בינם לבין עצמם אעפ"י שמודים זה לזה לא מהני יעש"ב. נמצינו למדים דלדעת מהרשד"ם ז"ל כל שהוא תוך זמן השותפות או אפילו אחר זמן השותפות כ"ז שלא ביררו חשבונותיהם או שנשאר שום סחורה שלא נחלקו עדין ביניהם והלכו והרויחו כל אחד לעצמו הריוח הוא לאמצע ובזה יפה תוך זמן מאחר זמן דתוך זמן יכול לחזור ולבטל החלוקה שהסכימו לחלוק אבל לענין הריוח שוים הם וגם דעת מהראד"ב כן הוא אלא דוקא בהא יצא לידון בדבר חדש דאם אמרו בפי' שכל אחד ירויח לעצמו מהני והרב נאמן שמואל הסכים עמו דאם אמרו כן בפני שנים והרב מהרש"ך בח"א סי' קל"ט חלוק עליהם אף בזו וס"ל דכ"ז שלא ביררו חשבונותיהם ואח"כ עשו מה שרוצים להתנות לא מהני כמ"ש לעיל אכן מדברי הרב"ח בתשו' סי' כ"ח נראה דס"ל דכל שנתרצו לחלוק ומחלו זה לזה שיעבוד השותפים בפני אנשים ובמעמד גמור נסתלק שיעבודם זה מעל זה ואפי' בתוך הזמן יעש"ב דשאילתו סחורה שהיה זמן למכירתה והו"ל בתוך הזמן ומחייבים זה את זה לחלוק מיד ואפילו קודם חלוקה נסתלק שיעבוד שהיה להם זה על זה וא"כ דון מינה לשאר השותפים שאפילו שהיתה שותפותם בכל מה שירויחו כיון דמחלו זה לזה באופן דליכא פטומי מילי לא נשאר להם שיעבוד זע"ז בשותפות והריוח כל אחד לעצמו אעפ"י שעדין לא חלקו ואעפ"י שיש לדחות מ"מ כן הוא האמת וכ"ן מדברי הרדב"ז בח"א החדשות סי' שכ"ו וז"ל דמיד שמחל נמחל השיעבוד יע"ש ועיין בס' בני אברהם סי' ג"ן ועיין במהרי"ט סי' ק' שכתב דלא בעינן מחילה בפי' אלא דברים המוכיחים שהוא מוחל סגי גם הרב הכנה"ג והכותב שהביא הרב נאמן שמואל דחו דברי מהרשד"ם דסי' קס"ט וכל שלא כתב הרמב"ם דאם נשאר שום דבר שלא חלקו דהשותפות קיימת אלא לענין בזה שבועה כיון דעדין יש שום דבר שלא חלקו אותו ומדין שותפים שייכא בהו שבועה אבל אם לא נשאר ביני הם שום דבר שלא חלקו ולא תבעו השבועה בודאי מחלו אותה אבל לענין שנאמר דאם נשאר שום דבר שלא חלקו גם אם הרויח כ"א בפ"ע יחלוקו זה לא יעלה על דעת וא"כ יכול המוחזק לומר קי"ל: