אור ברסלב
אמת מארץ (דוויק) אמת מאר"ץ למוהרשד"ך › סימן ל

אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן

אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן ל

סימן כט

כתב הרא"ש בתשובה כלל ק"ו סי' א' וז"ל שוכן סנה יצליחך בכל אשר תפנה וכו' על פקידו של ראובן שהפקיד ממון ראובן אחר שנפטר לב"ע ביד שמעון מפני אימת מלך שלא יעלוהו ממנו וכו' ויש בהם עוד עד אחד היודע שמסר הממון לידו ושמעון טוען שראובן היה חייב לו מלוה ע"פ כנגד הממון שהוא תופס משל ראובן ונסתפקת וכו' אמנם יש פנים אחרים לדין זה כי הפקיד פשע שמסר ממון ראובן ליד שמעון וכו' וחייב להחזיר הממון ליורשי ראובן נמצא שלא תפס שמעון משל ראובן כלום והיורשים תובעים ממונם מיד הפקיד כי פשע בו והשליכו לאיבוד והפקיד חוזר ותובע משמעון אם יש לו טענה על הפקיד יכיל לטעון אבל אינו יכול לעכב הממון בעד שום טענה שיש לו על ראובן ועל יורשיו עכ"ל והוא ממש דומה לנ"ד דומה בדומה גם הריב"ש בתשובה סי' שצ"ג כתב וז"ל תשובה לפי מה שנראה מלשון השאלה אין ללאה עידי פקדון וראיה אלא הודאת המורשה שהודה בעד רחל שלאה בשליחותו של ראובן מסרה החפצים לרחל והיא טוענת על החפצים ההם מחמת ראובן הנז' וא"כ נאמנת היא בכך דהא איכא מיגו דלהד"מ או דהחזרתי וא"כ נאמנת לומר שבשליחות ראובן מסרתם לידה ואעפ"י שהיא מודה שבאו לידה מיד השליח ולא מיד ראובן בעל החפצים עצמו ודמיא לההיא עובדי דבפ' הכותב ההוא בקרא וכו' ואעפ"י שהבעל חוב תפסו מן הבקרא והבקרא חייב לשלם ליתומים וכו' אעפ"י כן נאמן הבע"ח לומר מחיים תפיסנא ליה במגו דאי בעי אמר לקוחים הם בידי בנדון זה א"כ נאמנת רחל לומר חפצים אלו בשם פלוני בשליחותו מסרתם לאה לידי ואעפ"י שבודאי לאה חייבת לראובן להחזיר לה החפצים שהרי לפי דבריו לא בשליחותו של ראובן מסרתם לרחל וכיון שאין לרחל ראיה מטענתה על ראובן אלא שהיא נאמנת מדין מגו יכול ראובן לומר ללאה אני לא הייתי חייב דבר לרחל ואת גרמת לי נזק בפשיעותך וכו' וא"כ תאמר לאה לרחל כיון שאני חייבת בנזק זה לראובן הרי את גרמת לי הפסד זה והרי הוא כאילו תופסת משלי לא היא דאמרה לה רחל ללאה את גרמת נזק לנפשך שחייבת עצמך בטענה של שקר שאם היית אומרת דברים כהוויתן שמסרתם לי בשליחות ראובן כמו שהוא אמת היית נאמנת דומיא דההיא בקרא שמתחייב ליתומים בהודאת פיו שאומר שלאחר מיתה תפסיה וכו' אבל אם היתה רחל מודה ללאה שמסרתם לה סתם ולא בשליחות ראובן בפי' אעפ"י שטוענת רחל שהחפצים הם של ראובן ויש כאן מיגו אעפ"י כן חייבת להחזיר ללאה שהרי לאה חייבת להחזירם לראובן וא"כ רחל עתה גוזלת מידה ומשלה תפסתם ואינה יכולה להיפטר ממנה בשום טענה ולומר לה תטעני לראובן שהוא חייב לי כך וכך ומפני זה אין במסירתך לי החפצים פשיעה וכו' דהתם כגון שהוא ודאי חייב לו אבל בנ"ד שאין לרחל שום ראיה מחוב של ראובן וכו' ודאי חייבת לאה להחזירם לראובן וכ"ש אם רחל חייבת להחזירם ללאה שהרי לא מראובן היא תופסת אלא מלאה שאינה חייבת לה כלום וכו' עכ"ל:

ולכאורה דברי הרא"ש אלו סותרים לדבריו בפסקיו בהכותב בעובדא דההוא בקרא שכתב וז"ל והדין הוא דינא דגמרא וכו' אבל האידנא דמשעבדי לב"ח וכו' ואי לית ליה לב"ח ראיה אלא שמחמת תפיסה הוא זוכה מחייב בקרא לשלומי עכ"ל הרי להדיא דס"ל דאעג"ב דחייב הבקרא לשלם ליתומים אפ"ה תפיסת הב"ח הויא תפיסה ואחרי כותבי ראיתי להמ"ל בפ"ג מהלכות מלוה ונראה לישב דברי הרא"ש אהדדי עפ"י מ"ש תשובה להריטב"א הביאה הב"י ז"ל בח"מ סי' פ"ג וז"ל וכתב עוד והיכא שהשאיל ראובן כליו לשמעון וחזר שמעון והשאילם ללוי ובא לוי לתפוס בהם בשביל ראובן ויש לו מגו יכול שמעון לתובעו מלוי או לא מי אמרינן דהוי כעובדא דאבימי או לא והשיב נראה דלא דמיא דהכא כיון שכתוב שאלו קיבלם משמעון נתחייב להשיב לו השבה גמורה וכו' ומיהו אם לא הפקידו שמעון ללוי אלא שתפס בי מרשות שמעין או מידו שלא מדעתו נראה שתפיסתו תפיסה ואידך חייב לשלם לפי שפשע בשמירתו עכ"ל הרי שיש חילוק בין היכא שבא ליד הב"ח בתורת שאלה או פקדון ובין שתפסו הוא בעצמו בע"כ של הנפקד דאם בא לידו בתורת פקדון לא הוי תפיסתו תפיסה ומחייב לאהדורי ואם תפסו הוא בעצמו מיד הנפקד אע"ג דהנפקד חייב בו אפ"ה הויא תפיסתו תפיסה ומעתה נתיישבו דברי הרא"ש ז"ל דבתשובה איירי שבאו ליד הב"ח בתו' פקדון ומש"ה חייב להחזיר ולא הוי תפיסה ובפסקיו איירי שבאו ליד הב"ח ע"י תפיסה ומש"ה כתב דמחייב הבקרא לשלומי כדברי הריטב"א ז"ל ודו"ק אבל הריב"ש ז"ל לא ס"ל חילוק זה אלא ס"ל דכל היכא דאפי' נתפס מן הנפקד חייב ולא היה יכול לומר לו הבע"ח היה לך לטעון כו"כ אזי מחייב הבע"ח לאהדורי והוי כאילו תפס ממון הנפקד עצמו ומחייב להחזיר עיין היטב בדבריו שכן הוא נמצא שאם תפס הב"ח מיד הנפקד שלא מדעתו במחלוקת היא שנויה דלהרא"ש ז"ל ולהריטב"א ז"ל אע"ג דמחייב הנפקד מפני שלא שמר כראוי אפ"ה תפיסת הב"ח הויא תפיסה ולהריב"ש ז"ל לא הויא תפיסה כיון שהנפקד חייב הוי כאילו תפס ממונו ומחייב לאהדורי ודו"ק:

ולכאורה תשו' הרא"ש הלזו היא נגד סוגית הגמרא דפרק הכותב דף פ"ג בעובדא דההוא בקרא דתפסיה תורא מיניה וכו' א"ל אית לך סהדי דתפסיה א"ל לאו א"ל מיגו דיכול לומר לקוח הוא בידי יכול נמי למימר מחיים תפיסנא וכתב הרא"ש בפסקיו וגס המפרשים ז"ל דההיא בקרא לא הוי בעד אחד שקם לשבועה לפי שבעל דבר הוא שחייב לשלם ליתומים הרי דאעג"ב דחייב לשלם הבקרא אפ"ה הבע"ח שתפס ממנו מהני תפיסתו ולקושיא זו יש לומר דשאני הכא דאע"ג דחייב הבקרא אפ"ה מהני תפיסת הב"ח כמו שכתב הריב"ש דמצי א"ל הב"ח לבקרא את הוא דאפסדת אנפשך דאי הוית טעין כמותי דמחיים תפיסנא ליה כמו שהוא האמת לא הוית מפסיד מידי אבל עדיין קשה ממ"ש התם בפסקיו וז"ל והדין הוא וכו' ועוד קשה מעובדא דאבימי דהכותב ד' פ"ד דא"ל מיגו דיכול לומר לא היו דברים מעולם יכולים לומר סטראי נינהו, ואע"ג דחייב השליח לשלם כדמסיק התם הש"ס ועובדא דאבימי ג"כ גריעא מאילו תפס הבע"ח עצמי דהשליח בעצמו מסרו לו בתורת פרעון ולא על מנת להחזירו לו עוד כמו פקדון דבעינן דליעביד ליה השבה מעליא:

ומעתה ליכא לאקשויי מה שהקשה מוהר"א ששון ז"ל בתשו' סי' ק"א על תשובת הרא"ש ז"ל מתשובת הרא"ש דכלל ע"ט המתחלת יקבל הח' את תשובתו וז"ל וכו' יש להתיישב במה שאמר בתשובה יקבל הח' וז"ל ומה שכתב אי מצי יהודה למימר קי"ל שהרי בתשו' הפקיד כתב שהיה נאמן במה שטוען חייב לי במגו דהחזרתי הממון וכו' ועכ"ז כתב שיש פנים אחרים בדין זה ותלה הדבר נמצא שלא תפס מנכסי ראובן כלום וכו' וא"כ בתשו' יקבל הח' וכו' קשה דמ"ש דטעמא דלא מצי למימר מוחזק אנא משום דהם טענות סותרות הא לאו הכי מצי למיטען הכי יע"ש ולפי מ"ש לחלק בין היכא דבא ליד הב"ח בתורת פקדון ובין היכא דבא לידו בתו' תפיסה דלא בעי דליעביד ליה השבה דאז מהני תפיסתו וכ"ש היכא שהנפקד בעצמו נתנו לו בתו' פרעון בתשו' דיקבל הח' וכו' שהאחים בעצמם נתנו לו הממון בתו' פרעון ולא על מנת להחזיר ודו"ק:

גם מה שהביא הרב מוהר"א ששון ז"ל משם הבעל התרומות שהביאו הטור בסי' קנ"ה שחילק על דברי הרא"ש של תשו' הפקיד לפי מ"ש לעיל שיש לחלק בין שבא ליד הב"ח מיד הנפקד בתו' פקדון דאז דוקא לא הוי תפיסתו תפיסה משום דבעי דליעביד ליה השבה מעליא משא"כ כשהנפקד עצמו נתנו לו להשיבו לבעליו ולא לחזור אליו עוד דאז ודאי אי הוה ליה מגו כנגדו היה נאמן לומר שהמפקיד חייב לו אעפ"י שהנפקד חייב לשלם למפקיד וכההיא דבקרא וכההיא דאבימי:

ומעתה עפ"י מ"ש דיש לחלק בין כשהנפקד נתנו לו בתו' פקדון דבכה"ג לא מהני תפיסתו לכשנתנו אז בתו' פרעון או להשיבו לבעליו או שלקחו הוא בעצמו ע"י תפיסה א"ש דברי מור"ם ז"ל בסי' ח"ן ס"א דאחר שהביא המחלוקת בין השני יש אומרים הביא וכן מי שהפקיד ביד אחד וכו' וז"ל דאפילו ליש חולקין דס"ל דמהני תפיסתו בכל ענין אפ"ה בהפקיד לידו בתו' פקדון לכ"ע בעינן שיאמר שבשליחות אותו פלוני מסרו לידו וכו' זו אתיא ככ"ע ודברי הסמ"ע שכתב ר"ס זו קאי אדסמיך ליה דוקא ולא אי"א כבר היא תמוהה והשיגו עליו הב"ח והש"ך בזה והש"ך ז"ל כתב דס' זו קאי בשיטת י"א וי"א ודברי מור"ם אינם מסודרים ולפי מ"ש אתי הכל על נכון וכו' מדברי הע"ש ז"ל שהשמיט הב' סברות דבתחילה כתב ובע"כ דהאי טעמא וכן מי שהפקיד קאי בשיטת יש אומרים הא' שכתב הרב נמצא לפי דבריו ז"ל דלא מצינן לאהדורי האי וכן מי שהפקיד איש חולקים וא"כ איך כתב עוד ומ"ש הרב אח"כ וי"א דוקא שבא ליד הנפקד קאי בשיטת היש חולקין וכו' דיש אומרים אלו באו לתת חילוק בדברים הא' דהא דאמרינן בעינן שיזכור לו אותו בפי' ואם לא הזכירו לו לא יכול לעכבו היינו דוקא כשבאו ליד הנפקד בתו' פקדון אבל אם תפסו מהני וא"כ בבאו לידו בתו' פקדון מודו דבעינן שיזכור לו אותו בפי' וכיון דהם קיימי בשיטת היש חולקין א"כ מ"ש דאם וכו':

תוכן העניינים

אמת מארץ (דוויק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה