אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן כט
שאלה ראובן שמעון ולוי שהיו שותפים ביחד וראובן שם בקרן השותפות מאתים ושמעון ג"כ מאתים ולוי מאה וסדר חלוקתם בריוח ובהפסד שוים דהיינו שכל או"א מהם יגיע לו לחלקו שליש בין בריוח בין בהפסד ומלבד קרן שלהם לקחי ג"כ באשראי מן השוק יש מה שלקחוהו שלשתם ביחד ויש מהחו' הנז' שכאו"א לבדו לוה לצורך השותפות וכשבאו לחשבון מצאו שמלבד הקרן שלהם דהיינו הת"ק גרוש הפסידו ג"כ מאה ובאים ראובן ושמעון ותובעים את לוי שיתן להם מנה המגיע עליו מההפסד מלבד הקרן שלו שהוא המנה כיון שהפסידו ת"ר מגיע לכל אחד ואחד מהקרן מאתים ולוי טוען כיון דאילו היה ההפסד ת"ק לא היה חייב ליתן להם כלום כמ"ש הטור סי' קע"ו משם הרמ"ה וז"ל וכן ההפסד הוא לאמצע וכת' הרמ"ה ז"ל הנ"מ בגוף הממון שנשתתפו אבל להשתעבד לשלם מביתו לא וכו' וא"כ ההפסד המיותר על הקרן השותפות שהוא מאה גרוש שכולנו חייבים בו בשוה דאי לאו הכי מי ישלם אותו להבע"ח אשלם אותו השליש שהוא ל"ג גרוש ושליש והשותפים טוענים עליו א' שלא כתב הרמ"ה דאינו חייב לשלם השותף מביתו אלא דוקא כשנשת' בסתם אבל אם התנו בפי' על ההפסד כיצד יתחלק ודאי דמודה הרמ"ה דחייב לשלם מביתו. עוד טוענים עליו השותפים ב' דאפי' דנימא דגם בהתנו ס"ל להרמ"ה דאינו חייב לשלם מביתו היינו דוקא אם התנאי הוא לאפוקי מן הדין כשנשתתפו בסתם דהיינו דמן הדין הוא לאמצע כשנשת' בסתם וגם בתנאי שעשו דאז יכולים לומר דתנאם הוא לאפוקי דלא יחלקו כדין אבל אם תנאם הוא מסכים עם הדין ודאי דהתנאי בא לחייבו לשלם מביתו דאל"ה למה התנו ודאי דהתנאי בא לשלם מביתו. עוד טוענים השותפים ג' דאפי' דהתנאי הוא בא לאפוקי מן הדין כשיפרשו סדר חלוקת הריוח סגי למאי איצטריך לפרושי סדר חלוקת ההפסד בודאי לחייבו לשלם מביתו. עוד טוענים עליו השותפים ד' דהא דכתב הרמ"ה היינו דוקא בשלא היו חייבים לאחרים אבל כאן כיון שלקחו באשראי מאחרים ונתחייבו כולם בשוה א"כ הוי כאילו כל או"א מהם חלק המגיע עליו מהחובות של אחרים הוי כאילו שיעבדו לשותפות הנז' וא"כ אפי' לוי כיון שהוא חייב חלק המגיע עליו מהחובות של אחרים והחיב הנז' הוא עדיין בשותפי' הוי כאילו שעבד לוי אותו חלק המגיע עליו מהחובות בשותפות הנז' והוי כאילו יש לי בשות' הנז' קרן עד כדי חלקו שחייב בחובות הנז'. עוד טוענים השותפים הנז' טענה שקודם כל יסלקו הקרן ומה שיעלה הפסד אח"כ הוא חסרון מהחובות ויד כולם שוה בו לפרוע כולם בשוה ולוי טוען דאדרבא יפרעו החובות תחילה דהחובות לא לוו אותם לשעבדם להפסדות ומה שיחסר מהחובות יפרעו אותו מקרן שלכם ואם יהיה החסרון עד שלש מאות יד כולנו שוה בו ואם יהיה יותר על ת"ק יפרע מהקרן שלכם דוקא ואם לא יספיק אחר הקרן שלכם ונצטרך לשלם מבתינו אזי יד כולנו שוה בזה ההפסד:
תשובה עיקר דין זה בשנים שהטילו לכיס זה מנה וזה מאתים שהדין הוא שהריוח וההפסד ביניהם בשוה כמ"ש מר"ן ז"ל בח"מ סי' קע"ו סעי' ה' יע"ש אם הפסידו שלש מאות אם מחויב בעל המנה לשלם ן' מביתו כסדר חלוקתם או לא היא במחלוקת שנויה שהנה מדברי הרמב"ם בפרק יו"ד מהלכו' שלוחין והביאו הטור ומר"ן ז"ל בשלחנו הטהור בסי' צ"ג ס' ג' נראה שחייב השו' לשלם מביתו שכת' וז"ל ראובן שהטיל לכיס ת' דינרים והטיל שמעון מאתים וכו' וטען ראובן שנפחת מן הקרן ת"ק אין אומרים שישבע ראובן שבועת השותפים שפיחתו כך וישלם שמעון ן' מביתו וכו' ואם טען ראובן ששמעון יודע בודאי בפחת זה ישביע את שמעון וכו' ויגלגל עליו שאינו יודע בודאי סכום הפחת הזה וכו' עכ"ל הרי נראה להדיא שאם פחת זה הוא ברור ויודע בו שמעון או שהוא ידוע ע"י עדים מחוייב לשלם שמעון ן' מביתו ומדברי הרמ"ה ז"ל הביאו הטור והש"ע בסי' קע"ו ס"ו נראה להדיא שאין השותף בעל המנה מחיייב לשלם מביתו שכת' וז"ל יש מי שאומר דה"מ בגוף הממון שנשתתפו אבל להשתעבד לשלם מביתו לא כגון אם נשתתפו זה במנה וזה במאתים ונפסד הכל לא אמרינן שישלם בעל המנה לבעל המאתים חמשים מביתו וכבר תמהו על הרב בעה"ע ומר"ן ז"ל שהביאו השתי הסברות הנז' כל אחת ואחת בסתם מבלי שום חולק כאילו שתיהם מוסכמות להלכה וגם חולקות זו על זו והרב"ח ז"ל בסי' קע"ו ישב השתי סברות בלתי שום מחלוקת וז"ל ומ"ש בשם הרמ"ה ה"מ בגוף הממון וכו' נראה דדייק לשון פיחתו או הותירו מש' דהשכר וההפסד בא מכח משאן ומתנן בממון זה וכו' הילכך אנו אומדין דעתם דהסכמתם היא שיטול כל או"א חצי הריוח וחצי ההפסד הבא מכח מו"מ כן דרך כל המשתתפים סתם אם לא שמתנים לחלוק הריוח לפי מעותיהם וכן ההפסד ומדלא התנו אומדנא דמוכח הוא שיחלקו השכר וההפסד בשוה וכו' אבל בנפסד הכל שאין הפסד זה מכח מו"מ אלא כגון שעמדו גויים נטלו הכל ובודאי לא נשתעבד מן הסתם לשלם מביתו כל זמן שלא התנה בפי' וכ"כ בתשו' להרמב"ן סי' ב' ולפ"ז נראה דגם הרמ"ה מידה בראובן שהטיל לכיס ת' ושמעון מאתים והפסידו ת"ק דישלם שמעון חמשים מביתו שהרי אנו אומדים דעתם שהסכימו שיטול כל אחד חצי הריוח וחצי ההפסד הבא מכח מו"מ וכן פסק הרמב"ם בפרק יו"ד מה' שותפים ומביאו רבי' לעיל בסי' צ"ג ומשמע שאין הרמ"ה חילק עליו מדלא כת' דברי הרמ"ה למעלה דחילק אדברי הרמב"ם וכו' עכ"ל ומלבד דאין זה במשמעות דברי הרמ"ה דפשט דברי הרמ"ה מורים דאפי' בהפסד מו"מ לא אמרינן דישלם מביתו דסתמא קאמר ק"ל על דבריו דאם הרמ"ה ז"ל דייק לישנא דפיחתו או הותירו ומש' ליה דקא הפסד הבא ע"י מו"מ א"כ בהפסד הבא ע"י אונס אפי' לא לקחו לסטים הכל אלא מקצת למה יחלקו ההפסד בשוה היה להם לחלוק לפי מעותיהם דדוקא בהפסד הבא ע"י מו"מ אמרינן מדלא התנו דעתם שיחלקי בשוה אבל בהפסד כזה דעתם כ"א יפסיד לפי ממונו ואם דעתו ז"ל פיחתו או הותירו כולל גם הפסד שעל ידי אונס וקאמר תלמודא שהוא לאמצע ודוקא בנפסד הכל אינו חייב לשלם מביתו דדוקא קרן זה שיעבדו לשותפות ולא לשלם מביתו א"כ אפילו בהפסד הבא ע"י מו"מ לא היה לו לשלם מביתו:
נמצינו למדים דלדעת הרב"ח בהפסד הבא ע"י מו"מ אפי' אם נפסד הכל חייב השותף לשלם מביתו לפי דעת הרמ"ה ז"ל והטור ז"ל וגם דברי מר"ן בש"ע יתפרשו כן לפי דעתו וליכא פלוגתא כלל ואליבא דכ"ע ישלם מביתו אבל הרב הכנה"ג סי' קע"ו הגהת ב"י אות ע"ג כתב להפך זה דהטור והש"ע ז"ל ס"ל דדברי הרמב"ם שכת' דחייב לשלם מביתו מיירי בדהתנו בפי' לשלם מביתו אבל אם נשתתפו בסתם מודה להרמ"ה דאינו חייב לשלם מביתו וזה ממש הפך דברי הב"ח ומדברי המבי"ט בח"א סי' ר"ב נראה דס"ל דהרמב"ם והרמ"ה פליגי בדין זה אם נשתתפו בסתם אם חייב השותף לשלם מביתו דלהרמב"ם חייב לשלם מביתו ולהרמ"ה פטור גם הרב ט"ז כת' וז"ל בסי' צ"ג הביא רבי' דעת הרמב"ם וכו' וכן פסק המחבר שם סי"ג וכאן משמע מדעת הרמ"ה שחולק ע"ז וכ"כ ב"י בשם תשו' להרמב"ן ואפי' שבסי' צ"ג פסק כרמב"ם מ"מ לק"מ עליו דלעיל לא בא רק ללמד דאין כח בשבועה להוציא ממון וכאן דהוא עיקר הדין כת' דעת הרמ"ה לענין החיוב וראיתי מי שמחלק בדבר ואין טעם לחילוקו וכו' עכ"ל וכמדומה שרמז על דברי הב"ח ז"ל ומ"ש שדעת הרמב"ן שהביאו הב"י הוא כדעת הרמ"ה המעיין שם בתשו' הנז' יראה דס"ל דוקא שבא לו ההפסד ע"י נזק דהינו ע"י אונס מש"ה אינו חייב השותף לשלם לו נזקו דהינו המנה המיותר לו בשותפות אבל בהפסד הבא ע"י מו"מ חייב לשלם לו חלקו אפי' בשביל מנה המיותר וישלם מביתו יע"ש באורך וזה דלא כדעת הרמ"ה נמצינו למדים דדבר זה אם חייב השותף לשלם מביתו בנשתתפו בסתם במחלוקת גדולה הוא שנוי ויכול השותף לומר קי"ל כמ"ד דאינו חייב השותף לשלם מביתי ואפי' לדידן שקבלנו הוראות מר"ן ז"ל ואין יכולים לומר כנגדו קי"ל מ"מ גם דעת מרן ז"ל לא נודע לנו להיכן דעתו נוטה וא"כ יכול המוחזק לומר קי"ל דאין השותף חייב לשלם מביתו:
ועתה הבוא נביא אל הטענה הא' שטוענים השותפים דלא כת' הרמ"ה ז"ל דאין השותף חייב לשלם מביתו אלא דוקא בנשתתפו סתם אבל אם התנו כיצד יחלקו הריוח וההפסד הכל לפי תנאם וחייב השותף לשלם מביתו אפי' לפי דעת הרמ"ה נראה דגם בזה איכא פלוגתא דרבוותא דהנה מצאתי להרב דרכי נועם חו"מ סי' כ"ח שנשאל על ראובן ושמעון שנשתתפו יחד בזה האופן ראובן הטיל לכיס השותפות ט"ו מנה ושמעון הטיל מנה ולוי לא הטיל כלום וכו' והתנו ביניהם שכל מה שירויחו בשותפות הנז' יתחלק ע"ז האופן מכל חמשה שני חלקים לראובן ושני חלקים לשמעון וחלק א' ללוי וכו' תשו' וכו' נמצא דבהתנו הכל לפי תנאם בין בשכר בין בפחת אעפ"י שיצטרך לשלם מביתו וטעמא דמסתבר הוא שהרי יכיל אדם לחייב עצמו דרך חיוב אפי' בדבר שאינו חייב וכו' עכ"ל הרי דלאו מכח לישנא יתירא מפיק לה כדעת המבי"ט אלא דס"ל דמשמעות התנאי כן הוא ואפי' שהתנאי אינו לפי מנינם כנדון דידן והטעם הוא דיכול אדם לחייב עצמו במה שאינו חייב בו מן הדין ואיני מבין דבריו דהיכי משמע מתנאי זה אפי' לשלם מביתו דאימא דתנאי זה הוא דוקא עד כנגד מעותיו ולא לשלם מביתו ובשלמא בנ"ד כיון דלגבי לוי דלא נתן קרן כלל ודאי דהחיוב הוא אפי' לשלם מביתו א"כ גם שמעון דנתן קרן ודאי דנשתעבד לשלם מביתו דבחדא מחתא חייבו עצמם אבל מדבריו מוכח כל היכא דהתנו אפי' אם כולם נתנו מעות ואפילו שתנאם הוא חוץ מן הדין מחויבים לשלם מביתם דכן משמעות התנאי ודבר זה צ"ע ועיין עוד מ"ש הרב ז"ל דהיינו דוקא ביוקרא וזולא אבל באונסין אינו חייב לשלם מביתו אפי' בהתנו בסדר חלוקתם וגניבה ואבידה הוי כיוקרא וזולא ואם נתנו חייב לשלם מביתו והביא ראיה ע"ז מדברי הרמ"ה שכתב וז"ל מסתברא היכא שהטילו לכיס ונגנבו או אבדו כיון דלא אישתני גופא דממונא חולקין לפי המעות וכו' לא איירי אלא בשותף וכו' מדיהיב טעמא דלא אישתני מכלל דאי אישתני ממונא והתחילו להתעסק בה חייבים בין בריוח בין בהפסד אפילו לשלם מביתו ונראה דהרמ"ה ס"ל כהרמב"ן דאפי' השכר וההפסד לאמצע אפי' לשלם מביתו וזהו הפך מ"ש לעיל עכ"ל ומאוד קשה לי על דבריו דמנ"ל למידק מדברי הרמ"ה דאי אישתני גופא דממונא חייב לשלם מביתו כדעת הרמב"ם עד שתמה עליו דסתר דידיה אדידיה ודברי הרמ"ה מפורשים ואינם צריכים ביאור וה"ק דאי לא אישתני גופא דממונא ונגנבו או אבדו מקצת מהם אפי' בהפסד דיוקרא וזולא וגניבה ואבידה היכא דאישתני גופא דממונא דחולקין בשוה כיון דאינו צריך השותף לשלם מביתו אפי"ה בנגנבו או אבדו ולא אישתני גופא דממונא חולקין לפי מעות וזה פשוט והרב המבי"ט ז"ל בח"א סי' ר"ב כתב וז"ל תשו' נראה דאפי' לדעת הרמ"ה ז"ל דכתב דבגוף המעות נשתתפו לבד ולא להשתעבד לשלם מביתו ההפסד היינו דוקא כשנשתתפו סתם דההפסד היה שוה בשוה עד שיכלה הקרן ולא ישלם מביתו אבל היכא דהתנו בפי' וכתבו בשטר השותפות שיהיה ההפסד שוה בשוה נראה כמפרש אפי' יצטרך לשלם מן הבית דאע"ג דאיכא למימר דמה שהתנו בפי' הוא לאפוקי ממאן דס"ל דלפי המעות הם חולקים ולא לפי מניינם אפ"ה לא היו צריכים להתנות בפי' על זה שאף כשלא התנו היינו דנים להם כך עפ"י הרמב"ם ז"ל ואנו דנים על דעתו באלו הגלילות וכו' א"כ לא הוצרכו להתנות תנאי זה לא להתחייב לשלם מן הבית כשיהיה ההפסד יותר מן הקרן וכו' יע"ש ולפי דברי הרב ז"ל דוקא אם תנאם הוא כפי הדין שאף אם לא היו מתנים היתה שורת הדין שיחלקו כסדר הנז' דהיינו שחלוקתם היא לפי נפשות לפי מניינם אבל אם תנאם הוא משונה מעפ"י שורת הדין אית ליה להמבי"ט ז"ל דאפי' אם התנו אינו חייב השותף לשלם מביתו. גם הרב בני אהרן הביא דעת המבי"ט בסי' מ"ב והסכים עמו דהיכא דהתנאי הוא כפי שורת הדין אמרינן דאהני התנאי אפי' לשלם מביתו וכנ"ד דהתנאי אינו כפי הדין כתב דיכול המוחזק לומר קי"ל כהרמ"ה יע"ש דהרב דרכי נועם בתשו' לח"מ סי' כ"ח נשאל על ראובן שמעון ולוי וכו' והשיב תשו' וכו' נמצא דבהתנו הכל לפי תנאם בין בשכר בין בפחת אעפ"י שיצטרך לשלם מביתו וטעמא דמסתבר הוא שהרי יכול אדם לחייב עצמו דרך חיוב אפי' בדבר שאינו חייב וכו' א"כ אין ספק דבנ"ד אם התנו בפי' בין בריוח בין בהפסד הכל לפי תנאם וא"כ וכו' עכ"ל הרי דס"ל דאם התנו על סדר ואופן חלוקתם חייבים לשלם אפי' מביתם ומפשט דבריו נראה דלאו דוקא היכא שהתנאי כפי הדין מש"ה אמרינן דפי' אפי' לשלם מביתו דאי לאו הכי לא היה צריך אלא בכל גוונא שיהיה התנאי ואפי' אינו עפ"י שורת הדין אפ"ה אמרינן שישלם מביתו דכן הוא משמעות התנאי דיתחלק ההפסד לפי תנאם ואפי' שיצטרך לשלם מביתו אבל המבי"ט בתשו' ח"א סי' ר"ב כתב וז"ל תשו' נראה דאפי' לדעת הרמ"ה וכו' אבל הכא דהתנו בפי' יכתבו בשטר השותפות שיהיה ההפסד שוה בשוה נראה כמפרש אפי' יצטרך לשלם מן הבית דאע"ג דאיכא למימר דמה שהתנו בפי' הוא לאפוקי ממאן דס"ל לפי המעות הם חולקין ולא לפי מנינם אפ"ה לא היו צריכים להתנות בפי' על זה שאף כשלא התנו היינו דנים להם כך עפ"י הרמב"ם ואנו דנים על דעתו באלו הגלילות וכו' א"כ לא הוצרכו לתנאי זה אלא להתחייב לשלם מן הבית כשיהיה ההפסד יותר מן הקרן עכ"ל נמצא דס"ל להרב ז"ל דאינו במשמעות תנאי זה לשלם מן הבית אלא לישנא יתירא הוא ולטפויי אתא ודוקא היכא שתנאם הוא כפי הדין דהיינו שוה בשוה אבל אם תנאם הוא בגוונא אחרינא לא אמרינן דחייב לשלם מביתו דאמרינן דלגופיה איצטריך ואפי' אם היה תנאם בשוה לפי מנינם דוקא במקום שדנים כהרמב"ם אבל אם באותו מקום אין דנין כהרמב"ם אפי' שהתנאי היה שיחלקו לפי מנינם אפ"ה אמרינן שתנאם הוא לאפוקי מהסוברים דחולקין לפי המעות גם הרב בני אהרן סי' מ"א אחר שהביא דברי המבי"ט ז"ל כתב וכל זה מסופק עלינו בנדון שלפנינו דאפשר לומר דכיון דתנאם בריוח והפסד אינו לא לפי ממון ולא לאמצע לכך הוצרכו להתנות אבל לא להשתעבד לשלם מביתו ע"כ הרי דהסכים לדברי המבי"ט דדוקא שהתנאי הוא כפי הדין אזי אמרינן דאהני תנאי לשלם מביתו ויש להקשות דברי הרב בית אהרן ז"ל דאם במקום שנשאל על דין זה הם דנין כהרמב"ם ז"ל א"כ מאי קאמר וכ"ז מסופק עלינו בנדון שלפנינו וכו' הא אפילו בלא תנאי כלל אית ליה להרמב"ם שחייב השותף לשלם מביתו ואם אין דנין כסברת הרמב"ם ז"ל א"כ אפילו אם יהיה נדונו שהתנאי היה לפי מנינם כיון שבאותו מקום אין דנין כהרמב"ם איצטריך התנאי דלא נימא יחלק לפי מעות ואם באותו מקום דנין כסברת הרמב"ם בחדא ופליגי עליה בחדא כל כהאי גוונא הו"ל להרב לפרושי וא"כ לפי דעת המבי"ט והרב בני אהרן ז"ל במקום שיכולים לומר קי"ל שתופסים דגל הקי"ל בכל גוונא שיהיה תנאם לא אמרינן דחייב השותף לשלם מביתו דאהני תנאם בשביל סדר חלוקתם ובמקום שדנים כסברת הרמב"ם ז"ל אפי' בלא תנאי כלל חייב השותף לשלם מביתו ובמקום שקבלו עליהם הוראת מר"ן ז"ל בארצות הללו ומר"ן ז"ל בסי' קע"ו סעיף ה' פסק כדעת הרמב"ם ז"ל שאם נשתתפו בסתם חולקים בשוה לפי מנינם ולענין אם חייב השותף לשלם מביתו לא נתברר דעתו להיכן הדין נוטה א"כ אם התנו שיהיו חולקים בשוה ודאי דאהני התנאי אפילו לשלם מביתו דאל"ה למה התנו אבל היכא דהתנאי אינו לפי מנינם באנו למחלוקת הרבנים הנז' דלהרב דרכי נועם כל היכא שהתנו חייב השותף לשלם מביתו ואפי' שיהיה התנאי היפך הדין ולפי דעת המבי"ט ז"ל והבני אהרן ז"ל אינו חייב לשלם מביתו וכדכתיב' ובודאי דיכול המוחזק לומר קי"ל כהרבנים הנז' דאינו חייב לשלם מביתו ואפי' אם תפס שכנגדו נראה לומר דמוציאין מידו כיון דהרב דרכי נועם יחיד בסברא זו ואין דבריו של אחד במקום שנים ויכולני לומר דאפי' אם היה התנאי שיחלקו בשוה לפי מנינם אפ"ה אמרינן דאינו חייב לשלם מביתו וכתב א"כ למה התנו כיון שדעת מר"ן ז"ל שקבלנו הוראותיו אפילו אם נשתתפו סתם חולקין בשוה א"כ למה התנו בודאי כדי להתחייב לשלם מביתו איכא למימר דע"כ לא קאמר הרמב"ם ומר"ן דחולקין בשוה אלא דוקא היכא שנשתתפו בסחורה שאינה ראויה לחלק אבל אם קנו סחורה הראויה לחלק ומכרו אותה יד על יד אפילו לדעת הרמב"ם ומר"ן ז"ל חולקין לפי המעות עיין בב"י ובסמ"ע סי' קע"ו וא"כ סתם המשתתף עם חבירו לוקח איזה סחורה שיזדמן לו ומוכר על פי מה שיזדמן לו משום הכי הוצרכו להתנות שתהיה חלוקתם בשוה לפי מנינם ולא לפי המעות וצ"ע על המבי"ט ז"ל ועל הפוסקים ז"ל שהביאו דבריו ז"ל ולא הרעישו מזה כלום וראיתי להרב נאמן שמואל סו' סי' ק' אחר שהביא דברי המבי"ט ז"ל כתב ז"ל והרב המבי"ט כתב כן לדעת הרמב"ם ולענד"ן דכן הוא הדין לדעת הרמ"ה ז"ל אם התנה בפי' להיות ההפסד שוה בשוה דמאי שנא דכיון דמשועבד בקנין ע"ז הוי כחוב גמור והכי מוכח מדברי הטור שאחר שכתב דין דהשכר וההפסד לאמצע הביא דברי הרמ"ה דה"מ בגוף הממון וכו' וכן הרמ"ה הוא מכת הסוברים דהוי לאמצע וכו' וסיים שם וכ"ז בנשתתפו סתם וכו' וק"ל עכ"ל ודבריו אלו מסופקני בהם אם כוונתו לחלוק על דברי המבי"ט וכו' דס"ל אם מכח יתור התנאי דרשינן ליה לטפויי אתא לשלם מביתו ואיהו ס"ל דאפילו יהיה התנאי באיזה אופן שיהיה אפ"ה אמרינן שחייב לשלם מביתו כדעת הר"ן ז"ל או דילמא דס"ל כדעת המבי"ט ז"ל ודוקא היכא שהתנאי מיותר בלא"ה היו חולקין כן מש"ה אהני התנאי לשלם מביתו וקאמר ליה להמבי"ט ז"ל דלאו דוקא לדעת הרמב"ם הדין כן אלא אפילו להרמ"ה הדין כן כיון דגם הרמ"ה ס"ל כדעת הרמב"ם דחולקים שוה בשוה א"כ אהני תנאם לשלם מביתו ולזה הפירוש נוטים דבריו יותר מדכתב אם התנו בפי' להיות ההפסד שוה בשוה אלמא הוא בכהאי גוונא וכן מדכתב וכן הרמ"ה הוא מכת הסוברים דהוי לאמצע דל"ל הא אלא ודאי דוקא למ"ד לאמצע והתנאי ג"כ הוא כן וכן ג"כ מדכתב לקמן על דברי הרדב"ז וז"ל אבל כד מעיינינן שפיר בדבריו אשכחן דקאי כדעת המבי"ט וכו' אלמא דס"ל איהו ז"ל כדעת המבי"ט אבל ע"פ פי' זה ק' בדבריו הרבה דמאי קא מביא ראיה מהטור ז"ל ומדברי הרמ"ה עצמו לקמן דאם התנו הכל לפי תנאם וישלם מביתו דע"ז דברי הרמ"ה ודברי הטור שהביאם משמע דבכל גווגא שיהיה התנאי בין לאמצע בין לפי המעות בין באופן אחר הכל לפי תנאם וישלם מביתו ולפיכך פי' פי' זה דוקא. אם היה התנאי שוה בשוה ועוד קשה מאי קאמר ג"כ לקמן וא"כ כל אנפין שוים דבנ"ד אם התנו שיתחלק הריוח או ההפסד לפי המעות וכו' הא דוקא אם היה התנאי בשוה הוא דהדין כן ואפי' את"ל דמלת לפי המעות ט"ס היא וצ"ל בשוה אכתי קשה דאם באותו מקום שנשף שאלה זו הם תופסים דגל הקי"ל א"כ אהני תנאם לדעת כיצד יחלוקו ואם ס"ל כהרמב"ם ז"ל א"כ אפילו בלא תנאי חייב לשלם מביתו וע"כ לומר דס"ל כדעת הר"ן ז"ל דכל שהתנו בכל אופן שיהיה התנאי חייב לשלם מביתו וגם על המבי"ט ז"ל ודבריו שכתב לעיל באו שלא בהשגחה וצ"ע וא"כ כיון דהרב דרכי נועם פשיטא ליה דכל שעשו תנאי באיזה אופן שיהיה חייב לשלם מביתו וגם הרב נאמן שמואל דבריו נוטים כן אם תפס השותף משכנגדו אין מוציאין מידו דיכול לומר דגם דברי הרב נאמן שמואל הכי פי' כדברי הר"ן ומי יכול להוציא מיד המוחזק ואם לא תפס יכול שכנגדו לומר ג"כ קים לי כהמבי"ט ודעמיה דאפי' שעשו תנאי אם לא היה התנאי שיחלקו בשוה אינו משלם מביתו ולפי מ"ש לעיל אפילו אם היה התנאי שיחלקו בשוה אפ"ה אינו משלם מביתו דיכולים לומר דמה שעשו התנאי הוא בשביל סחורות הראויות לחלק דגם לפי דעת מר"ן שפסק כהרמב"ם אם לא התנו היו חולקים לפי המעות כמ"ש הסמ"ע סי' קמ"ו ע"ש וגם הרב בני אהרן ז"ל נסתפק אם עשו תנאי ביניהם אם חייב השותף אמנם מה שאני מסתפק בזה הוא שראיתי להטור בסי' קע"ו אחר שכתב דין זה דשנים שהטילו לכיס וכו' כתב וז"ל וכ"ז לא איירי אלא בנשתתפו סתם אבל אם התנו הכל לפי תנאם בין בריוח בין בהפסד ומסופקני אם דברים אלו חוזרים על דברי הרמ"ה ולומר כיון שהתנו משתעבד לשלם מביתו אם יצטרך או נאמר דאינו חוזר רק על הפרטים האחרים שבה ע"כ וכוונתו מבוארת דנסתפק אם נאמר כדברי הרב דרכי נועם או לא וראיתי להרב ב"ד בחושן משפט סי' ס"ז שהביא דבריו אלו וכתב עליהם ולא יכולתי להולמם ודבריו פשוטים כמו שכתבתי ואדרבא לפי הבנתו שהבין כן דברי הרב בני אהרן ז"ל דמהיתור דקאמר אינו היאך אפשר לומר דכונת הרמ"ה כן הא הרמ"ה ז"ל בכל גווגא שהתנו קאמר יתור לא שייך אלא דוקא היכא שהתנו שיחלקו בשוה דאם התנו בגוונא אחרינא לא הוי גוף התנאי מיותר דאיצטריך לגופיה ואם כוונתו על ההפסד שהוא מפסיד כיון דהתנו לשכר ממילא מש' דכן הוא להפסד דזה אינו במשמעות דבריו ונר' לא כדברי הרמ"ה וגם לא כדברי הרב בני אהרן ודו"ק: