אור ברסלב
אמת מארץ (דוויק) אמת מאר"ץ למוהרשד"ך › סימן כז

אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן

אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן כז

סימן כו

כתב הריב"ש סי' קכ"ט שנשאל בראובן שהיה במדינת הים והיה שולח תכשיטין לביתו לצורך בתי ומת קודם שנישאת אם זכתה הבת בתכשיטי אלו אם לא והשיב וז"ל ובנדון זה כל שלא קנה הבעל באמירה גם הבת לא קנתה החפצים ההם אעפ"י שהיה דעת האב לתתם לה כשתנשא כיון שעדין לא נתנם לה ועובדא דפרק מי שמת וכו' ההיא כבר פירש"י וכו' ולא היה לו אשה וכו' נראה שאין זה אלא כשפירש לשם מתנה הא לא"ה לביתיה שהם שיעמדו בעדו עכ"ל ולכאורה דבריו מחוסרי ההבנה דבתחילה רצה לתרץ דשאני הכא דלא זכתה הבת משום דאית ליה איתתא וסוף דבריו נראה דהיינו טעמא דלא זכתה משום דהתם שאני שפירש לשם מתנה ונראה דהכא אע"ג דלא היה לו אשה לא זכתה הבת והנראה דהוקשה לו על תי' קמא דהכא אע"ג דאית ליה איתתא כיון שפירש בפי' ששולחם לצורך בתו כמו שהובא בשאלה אם ודאי דלביתו שדר כמו התם וע"ז תירץ עוד כיון דלא פי' לה לשם מתנה כמו התם אמרינן דלדידיה שדר שיעמדו בעדו וא"כ הוא בודאי אע"ג דנתנם ליד הבת כיון דלא פי' בפי' לשם מתנה אמרינן דדעתו הוא דאם יצטרכו לו יחזור ויקח אותם מידו כמו שכתב בתשובה הקודמת לזה וא"כ מוכרחים לומר דמה שכתב הרב ז"ל דאעפ"י שהוא דעת האב לתתם לה כשתנשא לא קנתה אותם כיון שעדין לא נתנם לה פי' לא נתנם לה בתו' מתנה כמו בנישואין ואפי' שבאו לידם לא קנתה אותם וקל"י דבבגדי שבת ויו"ט הביא הרב ז"ל בתשובה הקודמת לזה מחלוקת לעיל דהחולקים על הרמב"ם ז"ל ס"ל דאפי' בגדי שבת וי"ט קנו אותם הבנים וכאן לא הזכיר מזה כלום והנראה לתרץ דבריו ז"ל דדילמא דהכא פסיקא ליה דאיירי האי עובדא בתכשיטין של זהב וכסף דבהו כ"ע מודו דלא זכו וכמו שמזכיר בלשונו ז"ל כמה פעמים לשון תכשיטין א"נ דאיירי הכא שלא באו עדין לידה דאפי' מאן דאית להו דקנו הבנים בגדי שבת ויו"ט היינו דוקא כשבאו לידם אבל אם לא באו לידם לא קנו ולא הוי כמו בגדי חול לגמרי דבקנה לשמם סגי א"נ דהכא בנדוניא כיון שאין ראוי ללובשה עתה אעפ"י שבאה לידה גריעא מבגדי שבת ולא קנתה אותה דאין בדעת האב שתקנה עד שעת נישואין ודו"ק בלשונו שכתב דעת האב לתתם כשתנשא נמצינו למדים מדעת הרב ז"ל דכל שלא נישאת לא קנתה החפצים ההם ולא מיבעיא דאם לא באו לידה אלא שהכינם דוקא דזה פשוט מלשונו שכתב בפי' כיון שעדין לא נתנם לה ואפי' לדעת החולקים על הרמב"ם כדכתב או מטעם קי"ל ואפי' הם בגדים ס"ל להרב ז"ל דלא קנתה דאלת"ה ל"ל להרב ז"ל לתרוצה על ההיא דמ"ש דשאני התם שפי' לשם מתנה נימא דאפילו אי איירי התם בסתם הכא שאני דהם תכשיטי כסף והתם הם בגדים אלא ודאי דס"ל להרב דאפי' בבגדים לא קנתה ואם נתן אותם בידו בסתם ולא פי' לשם מתנה אליבא דמאן דס"ל דבגדי שבת ויו"ט בעל חוב גובה מהם ודאי לא תיבעי לך דס"ל להריב"ש דלא קנתה דבגדי נדוניא גריעי וכמ"ש ואפי' מאן דס"ל דאין ב"ח גובה מהם לשון הרב ז"ל דס"ל דאפילו לדעת החולקים על הרמב"ם וס"ל דבגדי שבת ויו"ט אין ב"ח גובה מהם בבגדי נדוניא מודה דכל זמן שלא נישאת לא קנתה אותם כדדייקנו מלשונו לעיל ולדידן דקי"ל כפסק מר"ן ז"ל דפסק כהרמב"ם דב"ח גובה מבגדי שבת ויו"ט א"כ ודאי דליכא שום ספק דכ"ז שלא נישאת אעפ"י שנתנם לה אביה בידה לא קנתה אותם כיון שלא פי' לה בפי' לשם מתנה וזה ברור ואעפ"י שמדברי המבי"ט ח"ג סי' ג' נראה שאם נתן אביה הנכסים לידה קנתה אותם הבת התם שאני דכתב לה שטר חיוב בסך ידוע לצורך נדוניתה דכיון דחייב עצמו בסך זה ונתן לה אח"ך אותם הנכסים ודאי דכונתו לשם מתנה בעבור החיוב שנתחייב לה וכמו שכתב הרב כמה פעמים שטר מתנתה אבל אפי' המבי"ט ז"ל בנדונו שכתב לה שטר מתנה אם הזמין אותם החפצים ולא באו עדין לידה לא זכתה בהם שכתב וז"ל ואפי' קדמה שטר מתנתה להב"ח קודם שתזכה היא בהם וכו' הרי מוכח להדיא מדבריו דלא קנתה עד שיבואו החפצים לידה והזמנה לאו מילתא היא ודו"ק ואפי' היכא דנתחייב לה בשטר מתנה בסך ידוע כנדון דידיה:

וראיתי להרב ב"ד שכתב בח"מ סי' כ"ז שהביא דברי הריב"ש הללו וז"ל והשיב שלא קנתה הבת החפצים ההם אעפ"י שהיה דעת האב לתתם לה לכשתנשא כיון שעדין לא נתנם לה ע"כ יעוין בהמבי"ט ח"ג סי' ג' בתשובה למה לא קנתה בשביל שעדין לא נתנם לה הרי שנינו בערכין וכו' אפי' הם חדשים שלא לבשום מעולם כיון שקנתם לשמם אין ב"ח גובה מהם וכו' וכ"ז מוכרח דאפי' שלא נתנם להם עדין דאי נתנם מה צ"ל שקנתם לשמם אפי' קנתם לעצמו כין שנתנם בפועל ודאי זכו וכו' ואיך כתב הריב"ש ז"ל דלא קנתה הבת בשביל שעדין לא נתנם לה עכ"ל ודבריו ז"ל נעלמו ממני דמה מקשה להריב"ש ז"ל מבגדי חיל לבגדי נדוניא וכ"ש אי איירי הריב"ש בתכשיטי זהב וכסף דלכ"ע לא קנתה הבת אעפ"י שכבר באו לידה וכמפורש כ"ז בדברי הב"י ז"ל דיש חילוק בין בגדי חיל לבגדי שבת תכשיטין וכסף וא"ל דהרב ז"ל נישמט ממנו כ"ז דהרי בסוף התשובה הנ"ל הביא דברי מהר"י אדרבי ז"ל שכתב חילוק זה בשם הפוסקים וא"ל דידע הרב ב"ד ז"ל בחילוק זה ואפ"ה ס"ל דבגדי נדוניא הוי כמו בגדי חיל וכמו שגמגם בזה על דברי מהרי"א ז"ל בסוף התשובה דזה אינו דא"כ לא הוה ליה לסתום ולהקשות על דברי הריב"ש מסוגיא ערוכה אלא קושיתי ז"ל היא נשארת מכח גמגום וסברא בלחוד והרי הריב"ש ז"ל לא חש לגמגומו וסברתו:

וראיתי להרב החק"ל בח"מ ח"א סי' ס' שכתב והנראה שלא ראה הב"ד דברי תשובת הריב"ש דסי' קכ"ח שכתב הריב"ש מחלוקת הראשונים בזה ותמיה לי על דבריו בזה דאפי' דנאמר שלא ראה תשובת הריב"ש דסי' קכ"ח מ"מ הרי ראה תשובת מהר"י אדרבי דסי' ת"ט שהביא דברי הרמב"ם דחילק בין בגדי חול לבגדי שבת ולא הביא הרב הנז' החולקים על הרמב"ם בזה והב"ד ז"ל הביא דברי הרב מהרי"א בסוף התשובה הנז' וא"כ מה יועיל לנו אם לא ראה דברי הריב"ש והנראה לישב דברי הרב ב"ד ז"ל דאעפ"י שידע שיש חילוק בין בגדי ול לבגדי שבת מ"מ מלשון הריב"ש שכתב דלא קנתה הבת כיון שעדין לא נתנם לה נראה דפשיטא ליה שאם נתנם לה דקנתה אותם ואי איירי בתכשיטי כסף אפי' שנתנם לה לא היה לה לקנות אותם דבזה כ"ע מודו אלא ודאי דאיירי בבגדים ואי לדעת הרמב"ם דאית ליה דבגדי שבת ויו"ט ב"ח גובה מהם א"כ אפי' נתנם להם אינם קונים אותם אלא ודאי או דס"ל להריב"ש כדעת החולקים על הרמב"ם ז"ל דס"ל דבגדי שבת ויו"ט שוים הם לבגדי חיל או דס"ל דאפי' לדעת הרמב"ם ז"ל דאית ליה דבגדי שבת ויו"ט ב"ח גובה מהם בבגדי נדוניא מודה דהויא כמו בגדי חול כיון שהיא מוכרחת וא"א להנשא בלא"ה ועפ"י מונח זה הוקשה לו דא"כ אפילו לא הגיעה לידה עדין היה לה לקנות אותם כיון שקנאם לשמה דכך הגיעה לידה או לא ולפי מה שפירשתי דברי הריב"ש ז"ל שכונתו במ"ש שעדין לא נתנם לה הוא פי' בשעת הנשואין או בפי' בתורת מתנה ל"ק כלל ואפי' לפי הבנתו ז"ל בדברי הריב"ש דמיירי בבגדים היינו טעמא דאם הגיעו לידה שזכתה בהם משום דאיכא פלוגתא דרבוותא בבגדי שבת יכולה לומר קי"ל כמ"ד דבגדי שבת דינם שוה לבגדי חיל אבל אם לא הגיעו לידה היורשים היו כמוחזקים ויכולים לומר קי"ל כהרמב"ם ודו"ק:

וראיתי להחק"ל בסי' הנז' שהביא סברת הריב"ש הנז' דלא זכתה הבת עד שעת נשואין והקשה על הרב ב"ד ז"ל שהביא תשובת הריב"ש ז"ל על תשובת המבי"ט דסי' ג' ולא נרגש שהוא הפך דברי הריב"ש ואחרי ניו"ק לא ידענא מאי אי קשיא ליה להרב ז"ל דלפי הבנת הרב ב"ד בדברי הריב"ש ז"ל הם כפשטם דקודם שבאו ליד הבת לא קנתה ואחר שבאו לידה קנתה אותם א"כ שוים הם המבי"ט והריב"ש בזה דאפילו המבי"ט מודה בזה דקודם שבאי הנכסים לידה אינם אלא דוקא ולפי מה שכבר פי' אנחנו שטעם המבי"ט ז"ל דס"ל דקנתה הבת אפי' קודם שנישאת משום שכבר נתחייב אביה סך מה בשטר א"כ כל שנתן לידה פרעון המתנה הנז' זכתה בו אעפ"י שעדין לא נישאת תו לק"מ ולכאורה נראה שאם הרב הנז' תריץ יתיב להאי קושיא כמ"ש שכתב וז"ל וה"ל לישב דברי הריב"ש ז"ל והב"ד הוא שלקח הנדוניא והתכשיטין קודם שידוכי הבת וכו' שנמצא בעת לקיחת הנדוניא לא זכתה הבת אבל בנדון המבי"ט שלקח הנדוניא אחר שידוכי הבת ונדר לתת לה הנדוניא דהוי הנדוניא כשאר חוב כה"ג ודאי דבשעת לקיחת הנדוניא זכתה הבת כיון שקנאם לשמה ונתחייב בכך עכ"ל וכד דייקת שפיר חילוקו של הרב ז"ל אינו מטעם החיוב שכבר נתחייב אלא טעמו בין קודם השידוכין ובין אחר השידוכין דאי טעמו של הרב כמ"ש והוא מטעם חיוב שנתחייב דא"כ מאי מקשה מדברי מהרי"א דסי' ק"ט והא בנדונו של מהרי"א ז"ל לא היה בנדוני שום חיוב שכך הובא באנתו בסתם ושידכה עם בחור אחד בסתם ועוד ק"ל לעל דבריו ז"ל דנראה מדבריו דבלקחי הנדוניא אחר השידוכין אפי' שעדין לא הגיעו ליד הבת אלא שהומינה האב לה אפ"ה קנתה אותם ובהכי איירי נדונו של הרב המבי"ט ז"ל ולפי הצעתי זאת הקשה שדברי מהר"י אדרבי הם הפך דברי המבי"ט דס"ל להמבי"ט ז"ל דבהזמנה לחוד אחר השידוכין קניא ולמהר"י אדרבי אית ליה דאפי' אחר השידוכין לא קניא הבת ודבריו תמוהים בזה דכבר הוכחנו לעיל מדברי המבי"ט שכל שלא באו ליד הבת לא קנתה אותם הבת וא"כ אפי' לפי חילוקו שמחלק בין קודם השידוכין לאחר השידוכין אפי' ליכא חיוב ליכא קו' מדברי מהר"י אדרבי שנדונו לא היה אלא הזמנה בלחוד ובהא אפי' הרב המבי"ט מודה דלא קניא הבת אמנם ראיתי להמבי"ט ח"ב סי' רי"ט שכתב בתוך התשובה וז"ל אח"כ ענה הבת כשמת אביה עדין לא נישאת אחותה וא"כ שתיהם ירשו בשוה כל מה שהכניסה לאה לבעל ומה שנשאר לה ובעל לאה טוען כי קודם שמת אביה כל מה שהכניסה לו ולכן אם יתברר כי מה שהכניסה לאה לבעלה הכל נתן וייחד לה אביה לנדוניתה בחייו אין לאחותה שום זכות במה שהכניסה אדרבה וכו' עכ"ל והנראה דט"ס נפל בדבריו בטענת הבעל דאינו מובן טענתו מ"מ הנראה מלשונו דביחוד לחודא קנתה הבת וזה הפך מ"ש ויש לדחוק בדבריו ז"ל דמ"ש נתן וייחד היינו שנתן לידה בפועל לא על ידי יחוד לחודיה אבל מ"מ משמע מדבריו דבנתינה לידה קנתה אפי' בלא שטר מתנה קודם לכן דאל"ה מה צריך לנתינה ויחוד ועדין הדבר צ"ע:

תוכן העניינים

אמת מארץ (דוויק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה