אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן כד
שאלה ראובן שלוה משמעון סחורה בסך מה והגיע זמנו ולא פרעו ואח"כ לוה ג"כ מלוי סחורה ויהי היום ויוגד ללוי שראובן הנז' אינו בטוח וילך לוי לקחת לו סחורות הנמצאים איתו בחנותו כנגד חובו ויוגד לשמעון הדבר הזה ולא הניחו וסגרו שניהם את חנותו ונתנו כל הסחורות הנמצאים איתו בתוכה ולקחו להם כל אחד מפתח אחד כדי שלא יבא אחד מהם ליפרע חובו קודם חבירו אלא יחדיו למשפט יקרבו כתורה יעשו והלכו שניהם לפני מע' הב"ד וצוו עליהם לקחת הסחורות לב"ד ויחלקו אותם לפי ממון שחייב להם ראובן הלוה עפ"י שלשה שמאים ומאי דביני ביני ירד דלף על הסחורות הנז' בב"ד הנז' וישלח אחד מהב"ד אחרי לוי לקחת לו הסחורות הנז' יען שהדלף יורד עליהם ויבא לוי הנז' ויקח כל הסחורות הנז' מבלי ידיעת ראובן וכשמוע ראובן את הדבר הזה ויבא לפני הב"ד ויזעק זעקה גדולה ומרה על הדבר הזה וישלחו הב"ד ויביאו הסחורות מלוי לפני הב"ד ויצא טעון לוי שיש לו דין ודברים על שמעון יען שאחרי שסגרו חנותו של ראובן גבה שמעון מקצת חובו מראובן וצריך להניח שמעון מה שגבה מראובן עם הסחורות הנמצאות ויחלקו את הכל ביניהם לפי ממון שחייב להם לוי יען שאחרי שנשבר וסגרו חנותו שניהם גבה שמעון מה שגבה ואין במעשיו כלום כי כן הוא משפט הסוחרים פה אר"ץ ועמדו הב"ד וחייבו לשמעון ליתן ללוי כשיעור מעותיו ממעות שגבה מראובן אחרי שסגרו שניהם את חנותו דאין בגביתו כלום כמ"ש הרב מהר"א ענתיבי בספרו הנקרא פני הבית בח"מ סי' ק"ד בהגהותיו על הש"ע סעיף ג' מטלטלין אין בהם דין קדימה וכו' ג"כ אם הלוה נשבר ונגלה שברונו מנהג פשיט בין הסוחרים שנסתלק כחו מנכסיו ולא קיימי ברשותיה ונשארו כל נכסיו כאילו כל הב"ח מוחזקים בהם ואם איזה אדם קדם וגבה מוציאין מידו כ"כ בתשובת דברי יוסף למהר"י אירגז סי' כ"א עיש"ב עכ"ל ואח"כ יחלקו ג"כ את הסחורות הנז' לפי ממון ושמעון הנז' עמד ושאל את סוחרי אר"ץ הלזו אם יש מנהג זה ביניהם יען שלפי דין תורה אפי' אם היה הב"ח מאוחר אם קדם וגבה אין מוציאים מידו וכמו שפסק מר"ן בשה"ט בח"מ סי' ק"ד סעיף ג' והשיבו לו שמשפט הסוחרים אמת שהוא כן שכל שנשבר אין יכול לפרוע למקצת הב"ח ולהניח שאר הב"ח הנשארים אבל אם עבר ופרע מקצת בעלי חובותיו או מקצת בעלי חובותיו השיגה ידם ותפסו מנכסי הלוה ל"מ שלא ראינו שהוציא מהם אלא אפילו לקבול עליהם במשפט על דבר אשר קדמו ותפסו שלא כדין לא סלקא דעתיה לשום אדם לקבול עליהם יען שמעותם הצילו והרי הם זריז ונשכר ועי"ז סירב שמעון לדברי הב"ד ועמדו הב"ד ומסרו כל הסחורות אשר היו לראובן ביד הב"ד ביד לוי לגבות מהם חובו ואעפ"י שהם יתר מחלק העולה לו אפילו אם יקח חלק ממה שגבה שמעון לבדו מראובן קודם בואו לפני הב"ד ועתה שמעון הנז' מתרעם על הב"ד כמה דברים חדא דאין מנהג זה פשוט פה אר"ץ דב"ח שקדם וגבה אחרי שנתגלה שברונו של הלוה שמוציאין מידו מה שגבה הפך דין תורה דסי' ק"ד סעיף ג' עד שנלך אחר מנהג זה ומדברי הרב כמהר"א ענתיבי ז"ל אין ראיה שכך נהגו פה אר"ץ אחרי שהיה הוא מארי דאתרא פה אר"ץ והיה יודע במנהגה מדהביא דבר זה מדברי הרב דברי יוסף שכת' וז"ל כן כתוב בתשובה דברי יוסף וכו' משמע דלאו מדעת דנפשיה קא מעיד על מנהג זה אלא מדעת בית רבו הרב דברי יוסף ז"ל ידע דבר זה ובמחילה מכת"ר דהרב דברי יוסף ז"ל לאו על כל העולם כולו מעיד שנהגו דבר זה הסוחרים ומנהג פשוט הוא ביניהם אלא על מדינות מלכותו הוא מעיד שכך הוא פשוט מנהג זה ביניהם דאעפ"י שכתב וז"ל ומעתה בנ"ד נמי הרי הוא מנהג פשוט בין הסוחרים וכו' עכ"ל לאו על כל סוחרי האר"ץ קאמר אלא על סוחרי מדינות מלכותו שכך כתב בדף הקודם לזה וז"ל אשיבך דבמדינות אלו שכבר נהגו וכו' ומ"ש דוקא על אותם המדינות הוא מעיד ולא על כל העולם כולו הוא מעיד (עכ"ן וחע"ד):