אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן כג
כתב הר"ן בתשובה שאלה יו"ד ראובן היה חייב בחובות הקהל וכו' אפ"ה כבר נתנו כל הקהלות בגבית המסים שמי שמעותיו מחויבים בחובות הקהל ונתנם לאחר נכנס הזוכה תחת הבעלים ראשונים וכו' כ"ש שזה המנהג הוא מסכים לדין הגמרא והטעם בזה שחיוב המסים מוטל על הממון וכל שזכה הב' בממון מחויב נכנס תחת הא' וכו' יעש"ב והנראה דלא חייב הר"ן ז"ל אלא דוקא בשכבר היו חובות על הקהל אבל אם עדיין לא יצא עליהם מס ודאי דלית חשש כלל כמו שכתב בפי' מחויבים בחובות הקהל עוד נראה דלא חייב הר"ן ז"ל אלא דוקא בדלית נכסי עוד לבעל הממון אבל אם עדיין נשאר אצלו ב"ח ודאי דאין גובין אפילו ממעות המחויבים דאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח וזה נראה ממה שכתב וז"ל לפיכך אני אומר שאעפ"י שלדין הגמרא מי שנושה בחבירו מנה והלוה אין לו אלא מנה ונתנו לראובן ואותם מעות ליתנהו בעיניהו אין למלוה על ראובן כלום אבל להנהגת הקהלות אינו כן וכו' ואי הנהגת הקהלות אפי' איכא ב"ח הו"ל לאשמועינן רבותא ביש לו ללוה מאתים דזה במכ"ש שלדין הגמרא אין על ראובן כיון שנשאר אצלו מנה וגם ליתנהו בעיניהו אפ"ה למנהג הקהלות אינו כן דאעפ"י שנשאר אצלו מנה וגם המנה שלקח ראובן ליתנהו בעיניהו אפ"ה גובה מראובן ממנהג הקהלות וגם יש ראיה על זה ג"כ ממ"ש אח"ז אבל זה שלקח ממון פטור אין לחייבו מטעם שיעבוד כמו שהיינו מחייבים אותו אם לקח קרקע וכו' מה שכתב דאם לקח זה קרקע אפי' ממון הפטור חייב מטעם שיעבוד וזה אינו דאם יש לו נכסים ב"ח אפי' אם לקח קרקע אינו יכול לגבות ממנו כיון דמתורת שיעבוד הוא אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח. ועוד יש ראיה ע"ז ג"כ דודאי אם נשאר אצל ראובן נכסים אי אמרינן דאפ"ה חייב חתנו לפרוע אין עליו חיוב לפרוע הוא הכל אלא לפי הממון דמה אם היה חייב עשרה זהובים והיו אצלו עשרה מנים ונתן מהם מנה אחת לראובן במתנה יפרע ראובן זהוב א' דוקא וכל כה"ג היה לו להר"ן לפרש זה ועוד נראה לי דאפי' מה שנשאר אצלו מן הממון פטור אפ"ה כיון שהוא אצלו חל עליו השיעבוד ומחשבין. ועוד נראה לי ראיה והוא דאי אמרינן אפילו נשאר אצלו ממון אפ"ה גובין מחתנו א"כ ליכא חיובא אגברא כלל אלא אממון בכל מקום שהוא פורעים בעדו כיון שהוא המחויב וא"כ נכסים הפטורים מי שיעבדן בחיוב זה דאם הם אצלו אפילו הם מטלטלים גובין מהם אעפ"י שכבר נאבד ממון החיוב ואם הם קרקעות גובים מהם אפי' הם אצל הלוקח אלא ודאי דגם אגברא איכא חיובא ומש"ה אם נאבדו נכסים החייבים עדין החיוב מוטל על נכסיו ודוקא לענין דאם נתן נכסים החייבים לראובן והם מעות וליתנהו בעינייהו ולא נשאר אצלו כלום בזה אמרינן דגובים מהם כיון דמוטל החיוב בהם מחמת עצמן על בעל הנכסים. וא"כ כיון דהחיוב הוא אגברא ועדין יש לו נכסים ב"ח א"כ ודאי דאין נפרעים ממשועבדים בודאי דנדונו של הר"ן איירי בשכבר קצבו עם ראובן עריכתו ונתחייב בסך ידוע אבל איכא לספוקי במנהג הקהלות אם אעפ"י שלא נקצב על האיש שום קצב אפ"ה חייבים בעלי מתנה כיון שהממון הו"א כבר זכו הקהל והיותר נראה דוקא בשכבר עשו ערך הוא דחייב ממנהג הקהלות האל"ה ליכא עדין חיובא כלל דשמא יעני ולא יהיה בעל ערך קודם שיעשו העריכה והקהלות לא תיקנו שלו דוקא בשכבר הוא חייב מן הדין בסך זה והמקבל מתנה אינו חייב משום דליתנהו בעיניהו ע"ז תיקנו הקהלות דחשבינן להאי ממון כאילו איתיה בעיניה אבל אה"נ במקום דאפילו איתיה בעיניה מדינא לא היה חייב ע"ז לא תיקנו הקהלות וה"נ אם עדין לא עשו הערך לא נתחייב עדין האי גברא כלום עיין בד"מ סי' קמ"ג ס"ק ו' שהביא משם הרשב"א דמן הדין אם נתחייבו הקהל מזמן ארוך בסך מה מדינא כשפורעין החוב חייב כל אחד לפרוע חלקו כפי מה שהגיע עליו בזמן שנתחייבו בחוב ההוא ואפילו היה עשיר והעני וכו' וכן כתב משם הריב"ש ע"ש:
גם תשובת הרא"ש כלל י"ג סי' כ' שכתב באמצע התשובה וז"ל ואחרי דברים הללו וכו' אזי יפרע ראובן מס מהנכסים שהכניסה לו אשתו נכסי אביה ואמר שהיו פורעין מס בעיר לפי תקנת הקהלות שבארץ הזאת וכו' ע"כ שנראה מדבריו בפי' שאפי' אין על ביה שום חוב מהמם לשעבד אפ"ה חייב הבעל לפרוע מס מאותם נכסים משום דהיו אותם נכסים פורעי מס יש לומר דהכא דוקא הוא שכן נהגו אותם קהלות שכך כתב בפי' לפי תקנת הקהלות שבארץ הזאת אבל מדינא לא היה חייב הבעל והראיה המוכחת ע"ז דתשו' זאת הובאה בכלל ו' סי' י"ו וז"ל ומה שטענו מורשי הקהל שר' מנחם נשא אשה יתומה בת אלמנה פורעת מס עמהם ולפי הסכמת הקהלות חייב לפרוע מס על אותם נכסים והשיב שהסכמת הקהלות לא היתה אלא ביתומה פורעת מס ולא בבת פורעת מס ולא פרעה אשתו מס מעולם וכו' הנה חקרתיה כן היא וכו' והסכמת הקהלות היתה כמו שהוא אומר וכו' ע"כ הנה שכתב בפי' ג"כ מכח הסכמה ועוד אי מדינא מעות שהיו חייבים עומדים בחיובם אפי' שהיא לא פרעה כיון שאביה ואמה היו פורעים הו"ל ממון דמחויב וזה פשוט:
ומתשובת הרב רבי יצחק דלטאש שהובא בתשובת הר"ן סי' ב' נראה שהביא בדברי הר"ן בסי' ב' הרב מ"מ דאפילו אם נשאר אצל המקדיש ממון שהקדיש מקצת ונשאר מקצת ואפי' כבר נתחייב במס ועבר זמן ולא פרע ואח"כ הקדיש אפ"ה פטור בעל הממון בשיעבוד המס רמי אממונא וכיון שיצא הממון מרשותו פטור לפרוע בעדו דלא כמ"ש בשם הר"ן לעיל דאפילו שהמס רמי אממונא אפ"ה אם נשאר אצל הנותן ב"ח נפרעים מהם וגם כתב הרב הנז' דאם כבר לוו הקהל וכו' הוי כזקפן עליו במלוה ונשתעבד והשיעבוד רמי אקרקפתא ומשום האי שיעבודא מתחייב גברא וגבינן מיניה ואפילו מגלימא דעל כתפיה ושאר נכסים משועבדים וחייב לפרוע מהם וכו' ע"כ ולא משמע כן מדברי הר"ן ז"ל דאיירי בחובות ואפ"ה כתב דעדין אנכסי רמו והרב מ"מ ז"ל שא' מ"ח כת' מי שהיו לו מעות שפורע מהם מס ונכנסו לרשות אחד כגון שנתנם במתנה או השיא את בתו ונתנם לחתנו בנדוניא או שמת ונפלו ליד יורשיו האם נכנסים במקום זה או לא ומדבריו אלה נראה שהס' הוא אעפ"י שעדיין לא נתחייב הנותן שום חיב מן הקהל ואפילו עדיין לא הוטל המס ואפ"ה נשארו נכסים אצל הנותן ב"ח אפ"ה כיון דהוי מפורעי המס ושאם יעלה איזה מס הוא נותן עמהם ופורע מהמעות הנז' ונכנסו המעות לרשות אחר אעפ"י שהוא פטיר אפ"ה צריך לשלם בעד המעות הנז' דאל"ה היה לו להרב ז"ל לפרש דוקא בשכבר הוטל המס ויש עליו סך ידוע ולא הספיקו לגבותו עד שזה הוציא ממינו מתחת ידו ולא נשאר אצלו כלום ועוד דהראיה שהביא משם הרא"ש ז"ל מוכחת כן דהרא"ש ז"ל מיירי בשכבר יש על אבי היתומה הנז' סך ידוע מן המס שעדין לא פרעו אלא טענת הקהל שהממון הנז' היו פורעין אבי היתומה הנז' ואמה ממנו מס בקהלינו ועכשיו נכנס תחת ידך חייב אתה לפרוע ממנו גם כמקדם אם יש ראיה ע"ז מה שהביא הרב מהרשד"ם ז"ל הפך סברתו ז"ל והרב מהרשד"ם ז"ל לא מיירי בשכבר יצא אלא עשה עריכה דוקא שאם יצא איזה מס יפרעו אותו על אופן העריכה הנז' וכל שלא יצא המס עדיין לא נתחייב האי גברא מחיים בשום חיוב כלל ומש"ה פטר אותו האחר מהרד"ם ז"ל לפרוע מהממון של אחיו כיון שאחיו עדיין לא נתחייב מחיים כלל והמס שיצא אחר מותו במתים חפשי וכ"ת דהממון היה כבר מחויב למס והיו פורעים ממנו מס עכשיו הוא בידה ואני זכיתי בו ואני פטור מלפרוע יותר על עריכתי אפי' אהיה עשיר הרבה והרב מ"מ ז"ל חולק עליו כיון שהממון הוא פורע מס עדין נעשה ברי בחיובא קאי אפי' שנכנס ברשותו הפטור גם תשובת מהרשד"ם ז"ל ואחרת סי' שס"ח שהביא הרב מ"מ ז"ל הפך סברתו ג"כ מיירי בכה"ג וז"ל ועל מה שבא בשאלה שבמות האדם אשר היה נושא בעול הקהלות ובנו מהפטורים אם יש לחייב לבן הפטור מצד הממון הנכנס ברשותו מ"ש דאין עליו סך ידוע שלא פרע אותו עדין לקהל ומת אלא דוקא חיובו שהוא נושא בעול הקהלות כשהיה עליהם איזה מס גם הראיה שהביא מהרשד"ם ז"ל מדין השותפים מוכחת על זה דלא יש שום חוב ברור על איש המת דאלת"ה בשותפים נמי אעפ"י שנתבטלה השותפות מ"מ חייבים לפרוע מה שהיו חייבים ביחד אלא ודאי כדכתב דליכא עדין שום מס והספק הוא כהלכה כשיעלה ואפ"ה דעת המ"מ ז"ל דחייב כיון שהממון כבר הוא מחויב ומ"מ בודאי דאפי' נתחייב כבר הנותן קודם שנתן בסך ידוע לא פקע החיוב מעל הנכסים והוטל אקרקפתא דגברי אלא אפילו בשכבר היה מחויב אפ"ה עדין החיוב הוא על הנכסים אבל החיוב שיש ביניהם הוא דאם לא נתחייב עדין ונתן מקצת נכסיו לאחר והמקצת אבדו ולא נשאר אצלו כלום אין חיוב על המקבל מתנה או היורש לפרוע לא דוקא מה שיעלה ערך הנכסים שיש בידם אבל אם היה כבר מחוייב קודם שנתן או הוריש או אפילו אם עדין לא נתחייב אלא שנתן תוך זמן העריכה והסכמת הקהל שאם מת בתוך הזמן יפרעו יורשיו אזי אפילו לא לקחו בעלי המתנות או היורשים אלא דבר מועט שחייב לקהל נגד אותו הסך אפ"ה מחויבים לפרוע אותו בעדו ואם יורשים ומקבלי מתנות כאחד נפרעים משניהם ביחד ואפילו ממקבלי מתנות ולא אמרינן אין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בני חורין כיון דהממון בעצמו ההוא הוא המחויב וכן כתב בפי' במשפט התשיעי שאחר זה: