אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן
אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן כ
שאלה ראובן ושמעון שהיו שותפים בחצר אחת שירשו אותה מאביהם ולימים הלך שמעון לעיר אחרת למ"ה והניח החצר והבתים הנז' ביד ראובן ולתפ"ץ נעשה בעיר רעש גדול ונחרבו רוב בתי העיר ומכללם החצר הנז' של ראובן ושמעון הנז' יש בה מקומות שנתרועעו ויש בה מקומות שנפלו לגמרי ויש בה מקומות שנשארו עומדות על תילם כבראשונה ועמד ראובן הנז' והוציא הוצאות על החצר והבתים הנז' ואחרי שנלב"ע ראובן ג"כ עמד בנו חנוך והוציא על החצר והבתים הנז' הוצאות מרובות בבנין וטיחה ונג'ארא ורצפת אבנים בחצר וחלונות של זכוכית והגביה הבתים בצביונם ובקומתם ובפתחים סגר את הפתוח ופתח את הסתום כי כך הוא יפה להם וכך היא חובתם לפי הנהגת אנשי העיר ומחמת דוחקו הוכרח במעשיו למשכן לזה מקומות בהחצר והבתים הנז' במשכנתא דסורא לאחרים ושאר הבתים שבחצר הנז' יש מקומות שהשכירם לאחרים ויש מקומות שדר בהם הוא ואנשי ביתו ומזה ימים שיש בהם ירחים שלח שמעון מהעיר שהוא יושב בה לחנוך בן ראובן אגרת שלומים ובה כתוב לאמר שמחלה פניו שיתן לדינה אחות שמעון מחלקו דירה בחצר הנז' יען כי היא שארם ובשרם גם יודיעהו כמה הוציא על החצר והבתים כדי שישלם לו יציאותיו וחנוך הנז' השיב לו שאינו מקבל דבריו במה שחילה פניו שיתן דירה לדינה בחלקו מחצר והבתים הנז' יען שהוא ואביו הוציאו הוצאות מרובות על החצר והבתים הנז' שלוח ישלח בידם מה שעולה על חלקו מההוצאות הנז' והם ימסרו חלקו מהחצר והבתים הנז' לאיש אשר יחפוץ ובני דינה אחות שמעון באו לפני הב"ד י"ב וטענו שהם מוכנים ומזומנים ליתן לו את יציאותיו אך יבא עמהם בחשבון ההוצאות כמה הוציא וכמה אכל משכירות הבתים הנז' יען שלפי דעתם יש הרבה הוצאות שאינם הכרחיים ואעפ"י שלפי האמת והיושר השביח החצר והבתים הנז' בהוצאות הנז' מ"מ כיון שאינם מוכרחים אומרים לו הם טול עציך ואבניך ועוד נפשם לשאול הגיעה מה שגבה משכירות הבתים גבה יגבה להם מההוצאות הנז' יען שלפי דעתם כל השכירות שהשכיר בחצר הנז' שאינה יותר על חלקם היא להם דוקא יען שהם אינם דרים בחצר הנז' ומקום המשכנתות הם לחלקו יהיו נחשבים יען שהוא משכן אותם להם ומה שהשכיר בחצר הנז' הם יש להם ליטול השכירות ואם לא השכיר בחצר הנז' כדי שיעור חלקם שהיא חצי החצר הנז' ישלם להם מכיסו יען שהוא דר בשאר המקומות ומקומו מישכן אותו לאחרים ושכמ"ה:
תשובה לענין ההוצאות שאינם הכרחיים להבתים שלא יפלו אינו מחויב שמעון ליתן לו יציאותיו וכן הביא הטור ז"ל בסי' שע"ה וז"ל שאלה לא"א הרא"ש ז"ל ראובן היו לו בתים והלך מעירו וכו' אבל מה שבנה שלא לצורך כגון חדרים וכו' וכשנותן ראובן לשמעון זה אזי יצא שמעון מביתו וכו' מה שאל השואל ילמדינו רבינו למה לא נחשוב בנין המועיל אעפ"י שאין בו סכנה. ועוד כי הסיד היה בבתים מקודם וכו' ותיקן שערים וחלונות וגגות הדולפים ומנעולים תשובה כל בנין שאין בו סכנה שהבית ה יכול להתקיים ולעמוד וכו' למה נחייב בע"ה לפרוע יכול לומר איני רוצה להוציא בו מעותי וכו' טול עציך ואבניך ע"כ הרי מוכח להדיא כל בנין שאינו סכנה אין חייב בע"ה ליתן לו יציאותיו ואין לסלק דשאני הכא שאינו שותף אבל בשותף שיש לו חלק בחצר דהוי כיורד ברשות נוטל אפי' בהוצאות שהוציא על הבית שאין בהם סכנה דהא ודאי ליתא דאחר דהחצירות הרי הם ראוים לבנין וכו' הרי אעפ"י שאינו שותף בחצירות הוי יורד ברשות ואפ"ה כתב הרא"ש דבנין שאינו של סכנה אינו מחויב בו ואל יקשה עליך דהטור כתב בשם הרמב"ם דהחצירות ראויות להוסיף בהם בתים ולמעלה כתב בשם תשו' מה שבנה חדרים אינו מחויב ליתן לו כי כבר הרגיש בזה הרב ב"ה והביאו הכנה"ג הגב"י אות י"ט וז"ל נ"ב מה שכתב ו' כגון שבנה חדרים וכו' יש לגמגם כי מ"ש רבינו בסמוך בשם הרמב"ם שהחצירות ראויות להוסיף בהם בתים ועליות ויש לדחות דשאני בתים ועליות שראוים להשכירם למי שידור בהם בפני עצמם משא"כ בחדרים עכ"ל וכן כתב מור"ם ז"ל בסי' קע"ח בהג"ה ס"ג וז"ל ואם מיחה השותף הב' שלא לעשות כגון שבנה בנין והיא מוחה בו אם הוא דבר שא"א מלבנות צריך חבירו ליתן לו חלקו ואם א"צ לבנות יכול לומר לו טול עציך ואבניך בשם הג"מ הל' גזילה יע"ש ועיין בכנה"ג סי' קע"ח הגהט"ו אות יו"ד שהביא מחלוקת בשותף יע"ש ויכול לומר קי"ל: