אור ברסלב
אמת מארץ (דוויק) אמת מאר"ץ למוהרשד"ך › סימן יד

אמת מארץ (דוויק)· רבי שאול עזרא דוויק הכהן

אמת מאר"ץ למוהרשד"ך · סימן יד

סימן יג

חידושים על הטור חו"מ סי' כ"ט וסי' מ"ו ונושאי כליו:

כתב הרב ד"מ בסי' מ"ו הגה י"ב וז"ל והרמב"ם בפ"ג מהלכות עדות וכו' אמנם בתשו' הרשב"א סי' אלף וי"ב מש' כדברי רב האי ועיין מ"ש על הב"י בסי' כ"ט דמכאן אין ראיה ודו"ק:

עוד כתב וכ"כ במישרים בשם הרא"ש זו וכו' היא תשו' שהביא אותה הב"י משם המישרים ולכאורה אין מזה ראיה שהרא"ש ס"ל אפי' בשכת"י יוצא ממ"א נאמנים דשאני הכא שהתנאי כתוב בשטר ואינו מחוסר אלא פי' וכדכת' משם הנימק"י ומשם תשו' הר"ן ומשם הריב"ש וכן נמי מוכח מדברי ר"י שכת' והסכימו הגדולים כי דוקא בשאין כת"י וכו' ולא הזכיר ההיא דתשו' הרא"ש מש' דס"ל דדינא הכי בכל מקום ומדסתם ואמר שואלים לעדים מש' אפי' בשכת"י וכו' ומה שלא הביא הרב"י בסי' כ"ט ראיה מהכא דס"ל להרא"ש אפי' בשכת"י הוא משום דמהכא לא משמע אלא ב' עדים נאמנים אבל ע"א יתכן שאינו נאמן משום כיון דנאמנים אפי' בשכת"י א"כ מילתא אחריתי היא וא"כ ע"א אינו נאמן בעדות ממון ואינו נאמן אלא דוקא בשאין כת"י וכו' ולפ"ז מ"ש הש"ך בסי' כ"ט ס"ק ב' וז"ל וי"א וכו' ומ"ש הב"י דהיינו משום שהרא"ש כתב בסתם דברי הש"ס ולא חילק לפע"ד אין מזה הכרח דלא יפרש כפי' רש"י שאני אומר דמזה יש ראיה גמורה כיון דמצינו להרא"ש בתשו' דב' עדים נאמנים אפי' בשכת"י א"כ ודאי דאינו מפ' כפי' רש"י וא"כ הו"ל לגלויי דעתו בההיא דע"א דוקא בשאין כת"י כיון שחלוקים הם אלא ודאי דס"ל דמיירי בכל ענין. עוד נמי כתב הש"ך וא"כ גם על הרב קשה במ"ש וי"א דיכול להוסיף בתנאי ונראה שכיוין ג"כ להר"ן וכו' לכאורה קשה דמאי מקשה על הרב הרי בהדיא כתב בד"מ משם המישרים שהרא"ש כתב בתשובה כרב האי ואם כונתו דמזה אין ראיה היה לו להביא אותה ולהקשות עליו ועוד איך כתב ונראה שכיוין ג"כ להר"ן בשם רב האי דעדין תיקשי עליו משם בד"מ שכתב הרא"ש דעתו כרב האי ונראה שכונת הש"ך היא משום שמהכא מש' דאפי' ע"א יכול להוסיף כדמשמע לישנא אחר שהעיד העד וכו' ומתשובה שהביא בד"מ אין ראיה לע"א כמ"ש ודו"ק:

ראיתי להרב גידולי תרומה שער כ"א ח"ג דף ק"ז ע"ב שכתב וז"ל ומה שרצה עוד הרב הנז' ז"ל לתרץ משום דבעיא זו דתנאי לא היתה צריכה. למר בר רב אשי גם בזה י"ל דהר"ן ז"ל כתב ותמה אני למה נאמנים יותר בתנאי מבאמנה דהא תנאי גופיה אמנה הוא והוצרך לומר דכל כה"ג חל שעבודא מהשתא בע"כ של לוה מעתה וכו' ולכאורה קשה עליו דאמאי לא אייתי ממילתא דהר"ן שכתב בפי' דבעיא דין אי דמי לאמנה דהוי כאילו פירש מתחילה שנתקיים הענין בלי שום תנאי וכו' דמשוו נפשייהו רשעים ומה שהצריכו להר"ן דברים אלה לומר דהוי כאילו מתחילה פ' וכו' ולא פי' שהבעיא בתנאי היינו לומר דאפי' למאי דכתב לעיל דתנאי לא דמי לאמנה כיון דשיעבודא וכו' וא"כ לאו עולה הוא אפ"ה קא מבעיא ליה דהוי כאילו פי' שנתקיים וא"כ חתמו שקר בודאי ואע"ג דבאמנה נמי פי' ולא קרינן להו משוו נפשייהו רשעים מטעם שחתמו שקר משום דמרצון הלוה נעשו אבל הכא ודאי דלא ניחא ליה והא דקאמר אי דמי לאמנה היינו דהוי כאילו פי' דאמנה וא"כ אפי' אחר מסקנא דלעיל יש לדמותה לאמנה ודו"ק:

כתב הט"ז בסי' כ"ט וז"ל אע"ג דבסי' מ"ו סעיף ל"ו פסק בעדות בשטר יכול לומר תנאי היו דברינו שאני התם צ"ע מאי מקשה מסי' מ"ו דבסי' מ"ו מיירי בשאין כת"י יוצא ממ"א והו"ל חד עדות אבל הכא מיירי לאחר כ"ד. והיה לו להקשות מסי' פ"ב דמוכח מיניה בפי' אפי' בשכת"י יוצא ממ"א נאמנים וצ"ל דטעות סופר נפל בדבריו ודו"ק:

כתב הש"ך בסי' כ"ט בד"ה וי"א דיכול לחזור בו וז"ל וכן נראה להדיא מדברי ר"י שהבאתי לעיל שכתב סתם והסכימו הגדולים וכו' ולא הזכיר דעת הרא"ש כלל וצ"ע על הד"מ שכתב וכן כתב ר"י בשם הרא"ש ודו"ק:

כתב הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ק"י וז"ל ואם כתוב בשטרא וכו' זאת הוציא הרב מהטור וכן בש"ע ובסמ"ע נרשם כאן טור ובאמת אינו מוכרח די"ל דהטור קאי דוקא בשכת"י וכו' לכאורה קשה גם על הרב"י שכת' וז"ל ואם כתוב וכו' כ"כ במישרים נ"ב ח"ב דאינו מוכרח דהרב בעל הטו' יסבור כר"י דר"י אפי' אין כת"י יוצא כמ"ש הרב לקמן ודו"ק:

בא"ד כתב עוד ולכאורה היה נראה כסברת בעהט"ו דהא שפיר נאמנים במגו ואין לומר דכיון דמפו' וכו' וכמ"ש הר"ן לכאורה קשה דהני עושים עצמם רשעים מטעם שחתמו שקר ועושים עצמם רשעים יותר מבאמנה ומאי קס"ד ואפי' לאחר האמת מאי קאמר דמי לאמנה דהא עדיפא מאמנה וכן ראיתי למהריב"ל בח"ג סי' ס"ג ועיין להרב ג"ת ח"ג שער כ"ה וכן מוכח מדברי הר"ן בביאורו דאלת"ה קשיא ליה להר"ן מדידיה אדידיה שכתב וז"ל והא דתנאי היו דברינו נחלקו בה אבות העולם וכו' ולדידי לא מחוורא מילתא דאי בשכת"י יוצא ממקום אחר לא מהמניה משום דהוו להו חוזרים ומגידים אלמא חשבינן לסהדותא קמא כאילו כתו' בפי' שנעשה אותו מעשה בלא שום תנאי וכו' דהא משוו נפשייהו וכו' ומאי קאמר הרי כתב לעיל דלא דמי לאמנה כיון דשיעבודא חייל במקצת אלא ודאי דאיכא לחלק בין אם כתוב בפי' לכתוב בסתם דבכתו' בפי' ודאי דעושים עצמם רשעים וכ"ש הכא בנדון הש"ך דכתוב בפי' בלי שום תנאי ודו"ק:

עוד כתב הש"ך בזה הדיבור וז"ל ויש הוכחה לזה דהא מיד בתר הכי מביא בעה"ת דברי מחלוקת הפוסקים בתנאי היו דברינו נאמנים וכו' ואיך יסתום כאן והוא דהוי כת"י יוצא ממקום אחר לכאורה קשה דמאי קא מקשה ליה דשאני הכא בשכת"י יוצא ממ"א אין נאמנים ולא יש שום מחלוקת משום שכתוב בלי שום שיור ומאי קא מכריח וי"ל דהכרחו כן היא דמדקאמר והוא בשכת"י יוצא ממ"א משמע אבל אם אין כתוב בשטר בלי שום שיור אפי' בשכת"י יוצא ממ"א נאמנים ואיך יסתום והא לקמן הביא מחלוקת ובשלמא אי אמרינן דכונתו לענין שבועה בפשיטות לא קשה מידי דעדיין הדבר בספק דיתכן איכא למידק הא בסתמא מחייבין אותו שבועה וכדברי י"א דבכת"י יוצא ממ"א אין נאמנים ויתכן דאיכא למידק מינה הא בסתמא נאמנים לגמרי ודו"ק:

עוד כתב הש"ך סי' מ"ו אות קט"ז וז"ל בשום דבר משמע דקאי וכו' גם א"א לומר כן בדעת הטור וכו' הא הרא"ש מיירי בעדות בשטר נ"ב ולפי' הב"י דכת' מהיכן הוציא הטור דעת אביו כן וכן לפי' הסמ"ע בדרישה שלו לא קשה כלל ולפי דעתו של הש"ך אפי' בשכת"י יוצא לא מיירי הרא"ש כדכת' בסי' כ"ט ודו"ק:

הרב שלטי הגבורים הביא לשון של סימן מ"ו כדמותו כצלמו וצ"ע איך לא הרגיש שטעות סופר נפל בו וצ"ל או הרמב"ן או וכן כת' הרמב"ם ועיין בחי' אנשי שם אשר סביבות הרי"ף שכתב שזה שהביא הטור משם הרא"ש היא בתשו' ועיין בבני משה סי' ה' שכתב שהביא ר"י משם הרא"ש ודו"ק:

כתב הר"ן וז"ל ולדידי לא מחוורא דאי בשכת"י יוצא ממ"א לא מהמניה אפי' אם אין כת"י יוצא ממ"א לית לן למהמנינהו דהא משוו נפשייהו רשעים ואע"ג דבאמנה קאמר תלמודא לעיל אם כת"י יוצא ממ"א פשיטא דאין נאמנים ואם אין כת"י יוצא ממ"א אמאי לא מהמניה התם קודם דאסיק אדעתיה טעמא דעולא אין עושין עצמן רשעים דאע"ג דכתבו פלוני לוה מפלוני והשתא אמרי דשקר כתבו אין עושים עצמן רשעים כיון דברצון הלוה עשו כך אבל הכא המוכר לא ניחא ליה שיכתבו בלא תנאי ומאי דחתמו שקר הוא דודאי הא דתנאי נאמנים אפי' לא אמרו שהאמינו מוכר ללוקח ומדעתו השמיטו אותו כיון דלא חילקו בזה והא דכתב הר"ן לעיל האמינו בקיום התנאי הוא לרבותא דאפי' האמינו עדיין עולה ועיין להרב בני יעקב בדף מ"ה שהק' קו' זאת על הר"ן ולדידי לא קשה מידי ודו"ק:

עיין להרב חשק שלמה בהגהותיו על הטור אות ז' ואות ט' שכתב וז"ל מרן החבי"ב וכו' ולא הבנתי כונתו ז"ל בזה וכו' וקשה טובא דאין בדברי מהריב"ל רמז לזה אלא נראה דהמחלוקת לא זזה ממקומה ולא כתב הרב שהוא מוסכם אלא בגט אשה וכו' וכנראה מס' הרמב"ם דכתב דאינו יכול להוסיף תנאי גם מה שהביא משם הרדב"ז אינו אלא לסברת המרדכי אמנם לס' הרמב"ם אפי' באין מעקר סהדותייהו אינו נאמן וכמו שנראה מדהוצרך וכו' ואחרי המחילה מכבוד רבנותו לא ידענא מי הכניסו בדוחק בכונת הכנה"ג דמי לא ידע בכל אלה שזו מחלוקת גדולה בין הפוסקים ואיך יתכן שיאמר הכנה"ג בדעת מהריב"ל דליכא מאן דפליג ואיהו מהריב"ל בעצמו מביא פלוגתא וכונת הכנה"ג פשוטה ואינה צריכה לפנים דקאמר דס"ל למהריב"ל כמאן דס"ל אפי' בכת"י נאמנים ודייק לה הכי מדבריו שכתב וז"ל חדא משום דאיכא מרבוותא דס"ל וכו' ואפי' למאן דאמר וכו' מהא מוכח דס"ל כאותו מ"ד והוצרך להביא אותה אפי' כמ"ד האחד דאלת"ה היה לו לומר מתחילה שאפי' וכו' משמע כונתו כדכתבתי וי"ל כונתו ככונת הרדב"ז ודו"ק ופשוט:

כתב הרא"ש בסי' כ"ט הגה וכו' וז"ל אבל מ"מ איכא למידק על דברי הטור דכת' וא"א הרא"ש וכו' ולי הצעיר נראה דאדרבא מדברי הרא"ש וכו' א"כ האי מימרא דר"ן באין כתב וכו' ועל מימרא זו הביא בגמ' האי מימרא בעו מיניה מר"ן וכו' לפיכך נ"ל דאפשר דודאי דכשאמר תנאי היו דברינו ואין כת"י יוצא ממ"א בהא ודאי דנאמנין וע"ז ודאי דלא בעו מיניה כי בעו היינו בשכת"י יוצא וכו' ודוחק וצ"ע. ולי אנא זעירא לא ידענא מי הכניסו בדוחק זה דאימא דהבעיא איירי בהאמנה דאי מהמניה אפי' בשכת"י יוצא ממ"א נאמנים ואי אין נאמנים אפי' בשאין כת"י אין נאמנים והוי דומיא דאמנה ועיין בפי' ר"ן על שמועה זו ודו"ק:

כתב הטור בסי' כ"ט וז"ל ואפי' ע"א וכו' האי אפי' מפורש הלא כיון שאפי' בכת"י יוצא ממ"א נאמנים א"כ לאו מילתא אחריתי לגמרי וא"כ אין ע"א נאמן בה ולא יהיה ע"א אלא כאומר פרוע וע"ז אמר ואפי' עיין טעמא מאי בר"ן אבל בסי' מ"ו שכתב העדים שאין כתב וכו' ואפי' ע"א וכו' לא ידענא מאי רבותייהו דב' עדים טעמא דנאמ' משום מגו וא"כ אפי' בע"א יהיה נאמן לעקור עדותו במגו ומאי רבותיה דע"א מב' עדים ויתכן משום דרב פפא בגמ' ס"ל דאיכא חילוק אפי' שמוק' הוא שייך ביה רבותא אבל ליכא למימר דאיצטריך אעפ"י שע"א מכחישו דהא ליתא דמיירי שאין מכחישין זה את זה אחרי כותבי זה ראיתי להפרישה שכתב כמ"ש ודו"ק:

עוד כתב הב"י בסי' כ"ט ואין זה חולק על דברי התשובה דשאני הכא שעדים אחרים וכו' וצ"ע דהרשב"א כתב בתשו' הובאה במהריב"ל ח"ב סי' ה' דאפי' עדים אחרים אין נאמנים איברא דבשי' מקובצת די"ח ע"א כת' דעדים אחרים נאמנים ודו"ק:

עוד כתב הב"י ועיין בתשובת הרשב"א סי' אלף וי"ב לכאורה קשה דהתשובה הזאת נראה ממנה היפך דאפי' בשכת"י יח"א נאמנים עדי השטר לומר תנאי היו דברינו וי"ל דשאני הכא שהתנאי מפו' בשטר וצריך פי' הוא ודאי דנאמנים וכן פי' הנימוק"י הביאו הב"י לקמן בזה הסי' וז"ל כתב הנימוק"י בפ' מי שמת גבי רעיא וכו' מכאן נ"ל דעדים שלא העידו כל עדותם אלא כתבו סתם לאו שיקרא הוא וכו' וכן נמי כתב הריב"ש בסי' תצ"ו הביאו הב"י בסי' כ"ט וז"ל וכתב עוד שם שנשאל היכא שאין סותר עיקר דבריו הראשונים כגון שהדברים סתומים וסובלים ביאור וכו' והשיב כל שאנו יכולים לכוין דברי העד כדי שלא תהא עדותו מוכחשת וכו' וזה ממש דומה לנ"ד וראיתי שכתב הב"י בצידו ועיין בתשו' הרשב"א סי' אלף וי"ד ושמחתי שודאי כונתו כמ"ש:

כתב הר"ן וז"ל עדים שאמרו אמנה היו דברינו וכו' וס"ל לר"ן נמי דמודעה היו דברינו אין נאמנים משום דסבירא ליה כיון דאיכא מודעה אין רשאים לכתוב אותו שטר שנמסרה עליו ור"ן גופיה הוא דאמר בת"ה אי לאו מודעה וכו' ולדידי קשיא לי דלפי דבריו עדיין קשה מר"ן ארב"ח שחתם עולה ונראה דהא נמי מתרצא כיון דכת' מקודם שטר המודעה לא הוי עולה ועיין בריא"ז אשר סביבות הרי"ף ולפי אותם המפרשים דמר בר רב אשי איירי בשאין כת"י וכו' אבל בשכת"י מודה ניחא דפריך התם ממר בר רב אשי דרבנן בדקי בשמייהו כמ"ש הרב פני יאושע בשיטתו על כתובות ויתכן דלא ס"ל לרבה בר בר חנה כר"ן עוד ק"ל דלא הוזכר ר"ן התם, עוד כתב הר"ן וז"ל תנאי היו דברינו וכו' ותמה אני למה נאמנים בתנאי יותר מבאמנה דהא תנאי גופיה אמנה ומה בין האמינו וכו' וראיתי כתוב בחי' אנשי שם סביבות הרי"ף משם מהר"ם וז"ל לטעמו שכת' דטעמא דר"ן דאמנה ומודעה משום עולה ואנכי אומר דקושיתו על הלכות אפי' אם נפרש דטעמא דר"ן משום דעקירת השטר כיון שפסק ההיא דעולה א"כ למה פסק דבתנאי נאמנים כיון דעולה היא. עוד כתב תרוייהו וכו' אי הכי דכיון שהעיד על כת"י וכו' יש להעיר הרי איהו הסכים למטה דנאמנים אפי' בשכת"י וכו' וא"כ איך כתב כאן כיון שהעיד על כת"י דמשמע בשאין כת"י עוד כתב הר"ן והרמב"ם הכריע כדברי האחרונים מהא דאמרינן עלה עד אומר תנאי וכו' הרב השמיט הכרעה אחת מדברי הרמב"ן וז"ל וזה קשה עליהם שאם הם מפרשים בשכח"י וכו' א"כ היכי אמרינן אלא תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי הו"ל למימר שטרא מעליא הוא והיא הכרעה גמורה ול"ק מידי כיון שהבעיא היא בכל גוונא וקא פשיט ליה דאפי' באין כת"י יוצא אין נאמנים מש"ה הכי קאמר וכן נמי מה שהכריע הרמב"ן ממה שאמרו אלא אמרינן הוי למעקר סהדותייהו וכו' לא ידענא איך ישב אותה הר"ן, עוד כתב הר"ן וכן פירש"י וראיתי בחי' אנשי שם שכת' ונ"ל לדקדק מפי' רש"י שר"ל ההיא דתנאי בשאין כת"י יוצא ממ"א שהרי פי' כאן דתכ"ד מסקי דיבוריהו ואמרי דתנאי היו דברינו פי' ואי כת"י יוצא ממ"א כיון שאין אנחנו צריכים להגדתו מה לנו תכ"ד עכ"ל ואני אומר דלא ראיה זו דוקא מוכח ממנו כן אלא כל לשונותיו מורות על זאת הכונה שכת' וז"ל תרוייהו בשטרא מעליא קא מסהדי שהשנים מעידים שהשטר אמת וכו' ואעפ"י שזה משמעות הגמרא הוא מ"מ כיון שהניחו כפשטה מש' כשאין כו' עוד נמי בד"ה אלא ע"כ לאו חתימה וכו' אמרינן הני למעקר סהדותייהו שאמרו כתב ידינו קאתו עוד נמי בד"ה האי נמי כי סיים ואמר וכו' דלשון כי סיים מורה כן עוד כתב הר"ן ולדידי לא מחוורא הך סברא דאי בשכת"י וכו' דהא משוו נפשייהו רשיעי זה סותר מה שכתב הרב בעצמו למעלה דתנאי לאו עולה כיון דשיעבודא חייל במקצת וכו' דהינו דוקא אם נחשוב אותו כאילו כתוב בסתמא אבל אם נחשוב אותו כאילו כתוב בפי' שלא היה בו תנאי ודאי דשקר הוא ועושים עצמן רשעים דודאי למוכר לא ניחא ליה בכך ולא דמי לאמנה דניחא ליה ללוה כן דמרצונו עשי ועיין מ"ש על הש"ך בסי' מ"ו ס"ק ק"י:

כתב מהר"י אדרבי בספרו דברי ריבות בסי' שע"ד תוספי' ד"ה וכו' עד אפי' תרוייהו עכ"ל וק"ק לפי דבריו למה לא הכריחו התו' מכאן והא לא קשה דבכאן מתו' יותר דהכי ס"ל להש"ס וסיום דבריו דחוקים ונ"ל לפרש דבריו דאי אמרינן מילתא אחריתי לגמרי ואין נוגעין בשטר א"כ בודאי שאם קיים תנאו שלא יעלה על דעתו עוד לעכב המכירה אבל אי אמרינן דנוגעין בשטר יש לו לתלות הררים בשערה ולומר דאפי' שקיים תנאו אינו נותן לו הקרקע כיון שנגעו בשטר פסלו אותו ודוחק:

כתב הרשב"ש בתשו' סי' ר"ה וז"ל והא דאמרינן דתנאי היו דברינו בשאין כת"י וכו' לכאורה סותר פי' שכת' למעלה וז"ל וכיון דתנאי וכו' ולא הזכירו בתכ"ד וכו' אבל אלו שאמרו כן לאחר כ"ד עדות אחרת היא וזה הו"ל בכת"י יוצא ממ"א וכן נראה מפי' רש"י וכן כתבו התוס' וכן כתב הטור בסי' מ"ו בשם הר"ן וכן כתב מהר"י ן' מיגאש בשי' מקובצת בדי"ח ע"ד וכן כתב הריטב"א ועיין בסמ"ע ובש"ך ס"ק ב' סי' כ"ט עוד כתב הרב הנז' אבל הרא"ש כתב ע"א אומר אינו תנאי שומעין לזה שאומר תנאי ט"ס נפל בו דמאי קאמר אבל הרא"ש כ' דזה לישנא דהש"ס הוא ועיקר חסר מן הספר ויתכן שכונתו כן אבל הרא"ש כתב בסתם והעתיק לשון הש"ס כמו שהוא משמע דס"ל בכל גוונא מיירי כדכתב הב"י בסי' כ"ט ודו"ק:

כתב ר' שמואל טיאצק הובאו דבריו בתשו' מהרש"ך ח"א סי' י"ב וז"ל אבל למר בר רב אשי דס"ל וכו' לא נפקא מינה מהאי בעיא מידי דאפי' אם נדמה תנאי למודעה נאמנים ולכאורה דבריו אינם מובנים דדילמא הש"ס מספקא ליה אי דמיא לאמנה ואפי' מאן דמאמין במודעה מודה הכא או דילמא אפי' למודעה לא דמיא וי"ל בדוחק דהאי סברא רחוקה היא דמספקא ליה לתלמודא אי עדיפא ממודעה או גריעא מצד זה לצד זה אבל אחר החיפוש ראיתי שדבריו הם דעת רב האי גאון ובעל העיטור שכן כתוב בשי' מקובצת וז"ל והלכתא כדרב נחמן דבעיא דבסמוך אדידיה אזלא כאילו למר כיון דמודעה מהימני כ"ש בתנאי ולפי קו' מאי קאמר דילמא גריעי ממודעה ודו"ק:

כתב מהר"ם אל אשקר בתשו' בסי' ל"ב אות ל"ד וז"ל וגדולה מזו אני אומר דאפי' לאותם המפרשים שסוברים דלא מיירי אלא בשאין כת"י דנראה דבהא ודאי מודו דהגם דגבי תנאי היו דברינו השטר נעקר לגמרי מחמת התנאי ואע"ג דלאו להכי אתו סוף סוף השטר מתבטל מאליו וכאילו לא היה ואילו האי אין השטר מתבטל כלל ולא נעקר המכר אלא אם יגבה או במקום פ' או במקום פ' הלא תראה דהרמב"ם אע"ג דגבי תנאי היו דברינו כ' בה' עדות פ"ג דאם כת"י יוצא אין נאמנים גבי מודעה כתב דנאמנים אפי' כת"י יוצא וטעמא דמילתא הואיל וניתן ליכתב ואין בדבר שקרות וכו' א"נ לאהדורי זוזי אפומא דהאי שטרא וכ"ש הכא דליכא שום ביטול ואני תמה על דבריו דהרמב"ם כתב בפי' דאפי' שלא יבא מכללו ביטול אין שומעין לו ושמא י"ל דיש לחלק בין ע"פ לבשטר ועיין ב"ח בסי' מ"ו ד"ה ומ"ש הר"ן ועיין מה שכתבתי בעניותי על הד"מ ודו"ק:

כתב הב"י בסי' כ"ט וז"ל ומ"ש וא"א הרא"ש ומדהביא הרא"ש דברי הגמ' סתם ולא חילק בין כתב וכו' ק"ל אדרבא איפכא מסתברא מדהוצרך הרא"ש לכתוב באמנה דמיירי בכ"ע אין נאמנים דהיינו אפי' בשאין כת"י יוצא ממ"א ולא כתב סתם משמע דאם כתב סתם היינו תופסים היותר קרוב ולפיכך הוצרך לכתוב דמיירי בכ"ע וי"ל דהא דהוצרך הרא"ש לכתוב כן לעיל לאו משום דאם כתב סתם לא משמע הכי אלא להכריח לך טעמא מאי עיין בדבריו אבל בתנאי לא הוצרך להכריח כן משום דס"ל דמשמעות מילתא אחריתי משמע דאיירי בכ"ע אבל אי קשיא הא קשיא א"כ במודעה דלא דיבר מידי מניין לו להטור בסי' מ"ו דדעתו בשאין כתב דוקא אדרבא מדסתם משמע דאיירי בכל ענין וי"ל מדכתב באמנה בפסקי וז"ל ומיירי וכו' הא ניתן ליכתב מהימני כלומר ואם בכת"י אפי' ניתן ליכתב אין נאמנים נמצא מזה מפו' דס"ל להרא"ש דאם כת"י יוצא ממ"א אפי' ניתן ליכתב דהני דמודעה לא מהימני ועיין מוהרי"ם שי"ף בחי' לכתובות די"ט בד"ה אמר ר"ן ודו"ק ודלא כאור יקרות שכתב בד"ה אמר ר"ן וכו':

כתב הרב כנה"ג סי' כ"ט וז"ל ולי נראה דמה שכת' וכו' אינו אלא ע"פ דאפי' שנחקרה עדותם יכולים לומר תנאי היו דברינו וק"ק דמהיכא הוציא רבי' סברא זו מהרא"ש דאם ס"ל מדסתם אימא דאיירי אפי' בשכת"י ואי מדנקט סתם נקטינן צד היותר קרוב אימא דוקא בשאין כתב וכו' ודו"ק:

עוד כתב הכנה"ג על הרב"י שי' י"ח ואם כתב ידם יוצא וכו' נ"ב אמר המאסף וכו' ומכאן תשובה וכו' ומתוך דבריו נראה דהריטב"א וכו' שהביא רבי' ורבינו בעהט"ו בשיטה אחת קיימי וזה אינו וכו':

ותימהני פה קדוש יאמר כזה דהרב ב"ח כתב בפי' הפך זה שכתב וז"ל גם פה כתב הב"י ע"ש הריטב"א דבאומרים שטעו ולא ידעו בדבר שהיא אמנה נאמנים לעולם ושכן כתב הר"י נ"ב ח"ב והיינו מכח הירושלמי דפרק אחרון דשבועות וכבר נתבאר בסי' מ"ה ס"ד דהיינו דמוכח מיניה אפי' בשכת' כדכתב הב"ח בסי' מ"ג דההיא דהירושלמי איירי אפי' בשכת' וכו' שכן כתב הב"י והביא ראיה מההיא דירושלמי ודברי הב"י מוכרחים מעצמם דאיירי אפי' בשכת' מדהביא ראיה מן הירושלמי והירושלמי מוכח אפי' בשכת' כדכת' הר"ש. עוד כתב הב"ח בסי' מ"ה וז"ל י"א כגון וכו' וכדאיתא התם בירושלמי וכו' הרי מכל הני מוכח דס"ל להב"ח דההיא דירושלמי מוכרח אפי' בשכת' והא דכתב הב"ח בכאן גם פה היינו כונתו דמלבד י"א שהביא הטור גם בכאן הביא הב"י י"א ודו"ק:

עוד כת' הכנה"ג בסי' וז"ל בהגהותיו על הטור וכן משמע ממ"א שכתב הב"י משם הריטב"א ז"ל דכל שמעידין וכו' נאמנים הם לעולם דמילת לעולם וכו' לכאורה קשה דאמאי הוצרך לאתויי ממלת לעולם הא בהדיא כת' הריטב"א הרי דמעידים על השטר שהוא פרוע או מחול ובודאי אם מעידים שהוא פרוע או מחול אפי' בשכת' נאמנים ודו"ק:

עוד כתב הכנה"ג וז"ל איברא שלשון רבי' כן הוא כו' מפני סדר לשונו גם לרבינו ירוחם ז"ל לא היה וכו' ולי נראה דגם דרבינו ירוחם הביא האי דינא בשאין כת' לאו מוכרח הוא הא בכת' אין נאמנים דהוא הדין אפי' בכת' נאמנים כדחזינן להרב הדרישה בזה הסי' שרצה לומר דתנאי אינו נכלל במילת ואם כת"י מפני שהטור פסק אפי' בכת"י נאמנים ואיך יסתום פה דבכת' אין נאמנים ואם איתא עדיין קשה להדרישה דאיך הביא הטור הא דתנאי בשאין אלא ודאי דזה לאו מוכרח הוא אבל לרבי' שהביא אח"כ ואם כת' בכל דבר אין נאמנים בתכ"ד מש' דס"ל דהאומרים שאח"כ נתברר דינא הכי ודו"ק:

עוד כתב הכנה"ג בהגהותיו על הטור באות פ"ה וז"ל כתוב בתשובות הגאונים על שוכר שהעדים החתומים וכו' מודים שנכתב השטר על מנת וכו' ונראה מדבריהם וכו' והמה אם כת' וכו' לכאורה קשה דהיה לו להקשות עליהם אפי' בשאין כת' אין נאמנים דזו כמעט לא ראינו בשטר אמנה נאמנים ונ"ל לישב תשו' הגאונים דזה אינו שטר אמנה אלא זה בשטר שכתב רבי' בסי' פ"ב בתחילתו וז"ל מלוה שהוציא וכו' כגון אמנה או כתבי ללות ולא לוה ופי' הב"י וז"ל ומ"ש וה"ה וכו' וכתב הרמב"ם בפ' י"ד מהלכות מלוה וכו' כלומר לא מסרתיו לו אלא נפל וכת' התוס' בכתובות די"ט ע"א בד"ה אעולה לא חתמי והא דכותבים שטר ללוה אעפ"י שאין מלוה היינו למוסרו ללוה ולא למלוה וא"כ האי נמי בנדון זה איירי תשו' הגאונים ואין עושים עצמם רשעים ועיין בסמ"ע ס"ק א' דאפי' למאן דמפרשי ההיא דר"ן דאמר אמנה ה דברינו אין נאמנים מיירי בכת"י יוצא ממ"א מודה דלהלכה אפי' אין כת"י אין נאמנים דהא רב אשי דבתראה הוא קאמר בכתובות די"ט לעולם דקאמרי עדים ובאין כת"י יוצא ממ"א וכו' הרי דס"ל אפי' אין כת"י יוצא ממ"א אין נאמנים:

עוד כתב כנה"ג בהגהותיו על הרב"י אות ס"ד וז"ל שאצל מה שכתוב שאם כתבו שנעשה בלי שום תנאי ובלי שום שיור כתוב שם ואפי' אם אין כתוב בשטר אלא שנעשה בלי שום שיור אפי' בזה כתבו חכמי נרבונא דאיתיה לתנאי בלי שום שיור ותו לא מצו למימר תנאי היו דברינו ואפי' ל"א עדי השטר דאינהו גופיהו מריעי לסהדותייהו וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד והוא כהוי כת"י יוצא ממ"א הרי שנתבאר שדעת בעל התרומות או אם לא יהיה כן דעת חכמי נרבונא שכל שכת"י יוצא ממ"א עדי השטר אינם נאמנים לומר תנאי היו דברינו משום דאינהו גופייהו מריעי לסהדותייהו וכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד הא בעדים אחרים וכו' ומה מאד נפלאתי על מר"ן הכנה"ג דלפי' למה לא כתב הרב ב"י וכתבו רבינו בזה הסימן שדברי רבינו בעל הטורים בזה הסי' הן הם דברי חכמי נרבונא אלא שהוסיף קצת וז"ל ואם כתוב בשטרא ואנן סהדי מסהידינן דלא הוי שום שיור בשטרא וכו' ואינהו גופייהו מרעי לסהדותייהו וכו' מלה במלה עיין בשי' מקובצת בשם הריטב"א די"ח ע"ג שצריך לענין זה עוד קל"י במה שכתב הרי שנתבאר וכו' שכל שכת' וכו' עדי השטר אינם נאמני וכו' דמדברי בע"ה מוכח בהפך דאם ס"ל כן אמאי קאמר ואפי' אם לא יהיה כתוב אלא בלי שום תנאי וכו' והוא דהוי כתב וכו' אפי' בסתמות אם כת"י יוצא אין נאמנים אלא ודאי דס"ל דאם כת"י בסתמא אפי' כת"י יוצא ממ"א נאמנים ורציתי לדון בדעתו דמה שכתב שכל שכת"י יוצא ממ"א היינו וכתוב בלי שום שיור ואפ"ה קא מייתי מיניה דבכתוב בלי שום שיור לפי דעת האומרים בסתמא נאמנים אפי' כמ' וכו' הוי כמו בסתמא לפי דעת האומרים בשכת' אין נאמנים דבשאין נאמנים ובשכת' אין נאמנים אבל עדים אחרים נאמנים אבל ע"ז הפי' ק"ל דאמאי לא כתב הב"י וכן דעת רבינו דאפי' דס"ל לרבינו אפי' עדים עצמם נאמנים מ"מ אם כתוב בלי שום שיור מודה כדכתב בזה הסי' כמו שדקדק מבעל התרומות דלשון בעל התרומות ורבי' שוים הם ועוד דמאי קאמר אח"ך ואם רבינו בע"ה סו' וכו' דמאי קא קשיא ליה וסיום לשונו כולו נגד הכונה הזאת ודו"ק:

ומ"ש וכמ"ש אח"כ בעל התרומות לא ידענא היכן כתב כן גם מ"ש גם מהריב"ל דהרי בפי' כת' מהריב"ל וז"ל ובע"ה נמי כת' דהכא דאם יש ללוה וכו' ומאי קא מייתי הב"י בע"ה לאו מוכרח לאתויי מיניה ראיה ומאי ראיה קא מייתי מיניה כתב הרב ב"ה בסי' וז"ל וזה שכתב ואם אומרים שבשעה שחתמו לא ידעו שהוא אמנה וזה בכלל מ"ש הרמב"ם שנאמנים לומר מוטעים היינו אח"כ בא לידי שיטת הריטב"א וכתוב בו כל שאומרים שלא ידעו בשום דבר וכו' הרי הם נאמנים אפי' כת"י יוצא ופי' דבריו שבתחילה קס"ד דהא נכלל במלת מוטעים היינו ובשאין כתב דוקא נאמנים דההיא דמוטעים כשאין כתב הוא כדכתב הרמב"ם בפ"ה מהלכות עדות הלכה ז' שוב ראה כפי ההיא דהריטב"א דמשמע מינה אפי' בשכת' וצ"ע שמלשון הריטב"א שהביא הב"י מש' אפי' בשכתב דהא קאמר והוי כמעידין על השטר שהוא פרוע וכו' ובודאי אם מעידין שהוא פרוע וכו' אפי' בשכת"י נאמנים ודו"ק:

כתב הרמב"ם בפ"ה מה' עדות הלכה ט' וז"ל אמרו על תנאי היה שטר זה אם כת"י יוצא ממ"א אין נאמנים וכו' וכתב עליו הראב"ד וז"ל א"א לדעת רבינו הוא זה אבל הגאון לא אמר כן אלא נאמנים בכל ענין ולא ידעתי היכן גילה הרי"ף דעתו דאיירי בשאין כת' דהרי"ף העתיק לשון הגמרא סתם ואדרבא מדסתם משמע דאיירי בכל ענין וכ"כ הב"י לדעת הרא"ש בסי' כ"ט ולולי דמסתפינא הוה אמינא דט"ס נפל וצ"ל לדעת רבו הוא זה דמצינו להר"י ן' מיגאש רבו של הרמב"ם בשיטה מקובצת לכתובות די"ח ע"ב שכתב וז"ל וכד מעיינינן בגמרא אשכחן להני שמעתתא כולהו בין במודעי בין תנאי בין אנוס היכא דאין כת"י יוצא ממ"א ואעפ"י שבמודעה לא הסכים לדעת רבו מ"מ בההיא דתנאי הסכים עמו ויתכן שקורא הראב"ד לרבו של הרמב"ם רבי' ואין כאן ט"ס ויש קצת ראיה לזה ממהר"ם אל אשקר בסי' ל"ד שכתב דדעת הרי"ף אפי' בשכת' ולא הזכיר הראב"ד:

וראיתי אגב אורחין להרב תנא בספרו מש"ל שכת' וז"ל אמרו על תנאי היו דברינו עיין בתשו' הריב"ש בסי' תע"ו שכת' וכן נמי אמרינן בכתובות דעדים החתומים על השטר נאמנים לומר תנאי היו דברינו ועוקרין את השטר ע"כ ואין דין זה מוסכם דיש מן הראשונים דאית להו דאין נאמנים אלא בשאין כת"י יוצא ממ"א ואנכי אחרי ני"ק אענה דאין ראיתו של הריב"ש להביא אם נאמנים העדים בשכת' אלא ראיתו של הריב"ש היכא דמתברר לנו שהוא ע"פ תנאי לא נאמר כיון שלא הזכירו אותו בשטר בטל אותו תנאי וע"ז הביא ראיה דלא אמרינן שאעפ"י שנאמנים שהיה בו תנאי כיון שאין כת"י יוצא ממ"א אינם מחוייבים לקיימו כיון שלא כתבו אותו בשטר אלא אמרינן להו קיימו תנאייכו וכן מוכח לשונו עיין עליו לאפוקי מהשואלין שכת' לו כיון שלא נכתב התנאי בשטר אין מחוייבים לקיימו והביא דבריהם אח"ז וז"ל כי הם חשבו שלא היה זה תנאי כיון שלא חשו לכותבו ולחותמו עם שאר תנאים כמ"ש הם בטענותיהם עכ"ל וכן נמי כתב בתחילת סי' תע"ו ויש בזה עדים או שהם מודים שהוא פטור מן הדין מאחר שהבטיחוהו כן ע"פ ואפ' שאין זה בשטר השכירות ע"כ ומ"ש וכן נמי אמרינן בכתובות וכו' אין צ"ל בנדון זה שאין עוקרים את השטר אלא שמוסיפין וכו' כונתו לומר דאפי' התם בעדותם זו שאומרים תנאי עוקרים את מקצת השטר וא"כ ודאי היה לנו לומר כיון שלא נכתב התנאי בשטר ודאי שביטלו ואעפ"י כן לא אמרינן כ"ש הכא ואם יש לבע"ד לחלו' ולומר שכונתו של המש"ל על מ"ש הריב"ש ויש בזה עדים דמשמע דאם יש עדים נאמנים ולא חילק כמ"ש אפי' כת"י של עדי השטר ודאי דהא ליתא חדא דלא הביא המש"ל אלא ראיתו ועוד דבשלמא אם בא לדחות ראיתו ודאי יכול דא"ל הא לא מוסכמת היא אבל אם אעיקר דינו קאי ודאי דאין יכול לדחות דינו של הריב"ש דמצינו ראינו לכמה גאוני עולם שס"ל כן ועוד דאימא דהריב"ש איירי בעדים אחרים דמודו כ"ע דנאמנים אפי' בשכח' כמ"ש מר"ן בסי' כ"ט לדעת הרשב"א וכן נמי כתב הרמב"ם הלכה ה' וז"ל וכן נמי אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי והובאו דבריו בטור ח"מ סי' כ"ט וכתב עליהם הרב כסף משנה וז"ל ומ"ש וכן אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי וכו' הוא ממאי דאמרינן בפ"ב דכתובות וכיון שאין דברים אחרונים סותרים לגמרי לראשונים נאמנים וכתב עליו הרב מחנה אפרים בהגהותיו על הרמב"ם במש"ל ומ"ש וכן אינו יכול להוסיף וכו' וכיון שאין דבריו האחרונים סותרים לראשונים וכו' נ"ב צ"ע ל"ל להאי דלו יהיה סותר לגמרי לראשונים מצי הדרי בהו כיון דמפיהם מתקיים ותוך כדי דיבור כדיבור דמי ואיבר דרש"י כ"כ אבל לדעת רש"י י"ל דאיצטריך לזה דאלת"ה לא אתי ע"פ ומרע לשטרא אבל רבי' דס"ל דאפי' בע"פ לא מהימני עכ"ל ולי נראה לתרץ כונת הכ"מ דכונתו הוא במה שכתב כיון שאין דבריו האחרונים וכו' דלא חשבינן ליה כאילו כתוב בפי' שלא היה בו תנאי ועושה עצמו רשע כצד הבעיא לפי' הר"ן שכת' וז"ל אלא כך נ"ל בהצעת וכו' והכי מיבעיא ליה אי לאמנה דמי ועקרי ליה לשטרא דהוי כאילו פי' מתחילה שנתקיים הענין בלי שום תנאי וכו' דמשוי נפשייהו רשעים ומה שכתב אבל רבינו דס"ל וכו' לא ידענא דמאי מוכח מהכא דלא ס"ל לרבינו כרש"י אבל נ"ל להכריח דרבי' לא ס"ל הא דעקירת השטר מהא שכתב בפ"ה מה' עדות דטעמא דאמנה משום עולה ולא מטעם עקירת השטר וכן נמי פסק בפרק י"ד מה' מלוה ולוה דלוה נאמן לומר אמנה שטר זה בשאין כת' ואי ס"ל טעמא דעקירת השטר אפי' הלוה אינו נאמן כיון דעוקר השטר אבל אי אמרינן טעמא משום עולה ניחא דבלוה לא שייך האי טעמא אבל מהא דפסק ההיא דמודעה דנאמנים אפי' בשכת' ליכא ראיה ועיין ודו"ק:

והרב ב"י סי' כ"ט כתב על לשון הרמב"ם אלו דעת הרמב"ם כיון שנחקרה עדותם וכו' ובתנאי זה שאומרים מתבטל עדותם וכו' לכאורה קשה דהרמב"ם תרתי קאמר שיבוא מכללו ביטול העדות או תוספת תנאי הרי משמע דאע"ג שלא יבוא מכללו ביטול העדות אין שומעין לו ואדברי הרמב"ם אלו ראיתי להלחם משנה ז"ל ה"ח שהביא משם מהרש"ט שהק' בדברי רבינו כאן דאיך כתב דבמודעה אפי' שכת"י וכו' ובתנאי דוקא בשאין וכו' הא בפ"ב דכתובות משמע דטפי אית לן וכו' וקודם כל דבר צריכין אנחנו לידע למה ס"ל לרבינו דבמודעה אעפ"י שכת' וכו' נאמנים להרב כ"מ שכתב וז"ל ופי' ניתן ליכתב לדעת רבי' דשטרא מיהא מהני דכי מבטלי השטר מחמת מודעה צריך המוכר להחזיר הדמים שקבל וכו' א"נ דהאי ניתן ליכתב קאי אמודעה שבידם לכותבה ולכתוב זמנו קודם שטר וכו' וטעמים אלו אינם מספיקים לתרץ קושית מהרש"ט דטעמים אלו אף בתנאי הם דטעם הא' בפשיטות שייך דמהני שטר שנעשה בתנאי בשביל המעות וטעם הב' נמי בפשיטות שייך כדמשמע מכל הפוסקים שאם יש שטר כתוב בתנאי קודם לשטר המכר דנאמנים והשטר הב' אינו כלום וכן נמי משמע מתשובת הריטב"א הביאה הב"י בסי' מ"ו ומה נפלאתי על הלח"מ שתירץ לקושית מהרש"ט וז"ל ול"נ לתרץ דהיינו דוקא אליבא דר"ן וכו' אבל לדידן דקי"ל כמר בר רב אשי דמודעה נאמנים משום דניתן ליכתב כפי' הר"ן וכו' כיון דבידם לעשות עכ"ל וברח מפי' הר"ן הא' משום דס"ל דזה שייך אפי' בתנאי ולא עלה בדעתו דאפי' פי' ב' של הר"ן שייך אפי' בתנאי ואם לחשך אדם דאיך נאמין אותם במגו דאי בעו כתבי שטר בתנאי וחותמין זמנו קודם שטר זה הא בשני עדים לא אמרינן מגו כדכתבו התוס' בכתובות די"ח ע"ב בד"ה מחמת נפשות הא לאו קושיא עליה אלא על הר"ן ז"ל עם שאינו קושיא דביטול השטר מתקיים אפי' באחד והו"ל כשטר ע"א ועיין מקובצת כתובות די"ט ע"א מ"ש משם הריטב"א:

ומלשון הכ"מ שכתב כאן וא"כ אפי' בשכת' וכו' דלא עקרי סהדותייהו לגמרי דאכתי מהני לאהדורי זוזי אפומא דהאי שטרא משמע מדבריו דהיכא דלא עקרי סהדותייהו לגמרי נאמנים אפי' בשכת' ולעיל כתב בהפך דאפי' היכא שאין כתב בעינן דלא עקרי לגמרי ואפי' בשכת' אין נאמנים וכן נמי ק"ל בדברי הב"י שהעתיק לשון זה של הכסף משנה ואח"כ כתב בהפך וז"ל ונ"ל שאגם מר לעדותו וקודם שיזכור התנאי ערערו עליו וכו' אבל לומר דבר שסותר עדותו לגמרי לא מהימן כיון שעבר יותר מכדי דיבור משמע אבל אם הוא תכ"ד אעפ"י שסותר דבריו לגמרי נאמן ובודאי דהא לא קשיא דכאן מיירי ע"פ וא"כ אפי' סותר נאמן דלא חייש לעקירת השטר דליכא שטרא ונשאר לנו דוקא קושית הרב מחנה אפרים ועם שתירצנו קו' הרב מחנה אפרים יתורץ הכל דהכא בדעת הרמב"ם שכת' מר"ן ז"ל וכיון שאין דבריהם האחרונים סותרים לגמרי לראשונים לאו למימרא שאינם עוקרים את השטר לגמרי כגון שעבר זמן התנאי דודאי אפי' נעקר לגמרי כיון שאין כת' וכו' אלא כונתו במ"ש וכיון שאין דבריהם האחרונים סותרים כלומר דלא חשבינן ליה כאילו פי' בשטר שלא היה בו תנאי והיו דבריו סותרים לראשונים קצת והוי הבעיא לפי' הר"ן ועושים עצמן רשעים דחתמו שקר ואפי' בשאין וכו' אין נאמנים ולמטה כונתו שאין עוקרין ודו"ק. ועל לשון הב"י זה כתב הרה"ג אבי"ע נר"ו בכתיבותיו לסי' כ"ט וז"ל וכתב הרמב"ם וכן אינו יכול להוסיף וכו' וכתב מר"ן בסי' כ"ט ומשמע לי דבין דאומרים דבר שסותר עדותם או תנאי היו דברינו אם בתוך כד' דיבור לגמר עדותם דבפ' שבועות העדות וכו' ומשמע לי דחוזר ומגיד ושבועת העדות דינם שוה אעפ"י שכת' הר"ן עכ"ל ואין צורך לדבריו דבהדיא כתב רש"י על מתני' דאנוסים היינו נאמנים בתכ"ד וכן פי' בההיא דתנאי היו דברינו וכן כתב שם הר"ן להדיא דאחר כ"ד אין נאמנים וכן נראה מדברי התוס' וכן כתב הטור לקמן בסי' מ"ו עכ"ל ולי נראה דאין כונתו של הרב"י לאתויי ראיה דתכ"ד כדיבור דמי וכו' דלהא אין צורך לידחק בכל זה אבל כונתו לאתויי ראיה אפי' חזר הא' תוך כדי דיבור הב' נאמנים וזהו שדקדק בלשונו אם בתוך כדי דיבור לגמר עדותם כונתו לומר עדות שניהם וע"ז הביא ראיה משבועת העדות ומהרי"ף ופשוט הוא. אחר זה מצאתי להרב ראש יוסף שהרגיש כן על הב"י ולדעתי לא קשה מידי כמ"ש אבל אי קשיא הא קשיא דאמאי הוצרך הב"י לאתויי מהרי"ף גמרא ערוכה היא במכות ד"ו אמר רבא והוא שהעידו בתוך כ"ד אלמא דעדות האחרון חשיב תוך כדי דיבור של ראשון אפי' הם מאה ולא הויא הפסק וכן הביאו התוס' בפ"ג דכתובות דל"ג מינה ראיה בד"ה וניתרי בהו וכו' וא"ת והיכי מצו תו הדרי בהו והא בהתראה איכא טפי מכדי דיבור וי"ל דכל זמן שעסוקים באותו ענין חשיב הכל תוך כדי דיבור כדאמרינן במכות וראיתי להרב ראש יוסף שכת' עוד אבל לא אמרינן כן אלא קודם שנחקרה עדותן בב"ד כמו ההיא וכו' דמיירי באין כת' וכו' ומש"ה תכ"ד יכולים לחזור וכו' אבל לאחר וכו' כיון שכבר חקרו ושאלו בכ"ד וכו' אינם נאמנים עכ"ל ואנא זעירא אומר כיון דאית לן שעדים החתומים כמי שנחקרה עדותם א"כ הו"ל כמעידים ע"פ ואעפ"י שכת' הרמב"ם בפ"ג מה' עדות ה"ו בד"א בשאפשר לקיים וכו' אבל אם א"א לקיים וכו' הרי אלו נאמנים טעמא מאי משום דהוי כאילו חזרו בתכ"ד ואינו משתנה השטר אם כת' ידם וכו' לאין כת' וכו' וא"כ ה"ה ע"פ דתכ"ד נאמנים לדעת הרמב"ם וכן נמי יש להביא ראיה מפ' שבועת העדות דקאמר ר"י אמר אפי' תימא רבנן וכו' א"ל כל או"א בתכ"ד של חבירו וכתבו התוס' בד"ה בתוך כ"ד של חבירו וכו' וא"ת אמאי שני חייב וכו' ואומר ר"י דכיון שהעיד זה בתכ"ד של חבירו חשיב כאילו שניהם העידו בבת אחת בצימצום ויכול אפי' הא' לחזור ולהודות תוך כ"ד של עדות שני ואין לשני כח יותר מן הא' אלא שניהם שוים א"כ מוכרח הוא מן הגמרא ודו"ק:

תוכן העניינים

אמת מארץ (דוויק)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה